בעוד מספר ימים נציין את חג ט"ו בשבט שמסמל את החג לאילנות ותנובת פירות האדמה. במאה הקודמת לפני קום המדינה בתקופת גלי העליות ראו בט"ו בשבט חגיגה בסימן התעוררות האומה לתחיית היישוב בארץ ישראל. בתקופה זו, התחדש מנהג נטיעת העצים בט"ו בשבט מה שהפך לסמל העיקרי של המועד בתרבות הציונית .
תקווה תקומה וציונות
החלוציות האהבה לחקלאות ועיבוד האדמה זרעו מלבד זריעה ושתילה גם ציפיות של תקווה וסמל לתקומה וציונות מה שהותיר חקלאים עד היום להמשיך ולעסוק במקצוע החקלאות מתוך זיקה אהבה וחיבור לאדמה תוך התמודדות עם קושי קיומי וצורך להמשיך את המסורת לדורות הבאים על אף ההפסדים הכלכליים.
שדות החקלאות בעוטף היא דוגמא נהדרת לשגשוג ופריחת השממה
קבוצה של אזרחים, מתוך חלוציות בחרו להתגורר בשטחים צמודי הגדר במושבים וקיבוצים. הללו מתוך אמונה לצמיחה ושגשוג והפרחת השממה ולמרות הסכנה הקיומית והבטחונית הכשירו שדות וחממות רבים לאורך קו הגבול מה שהביא לגידול האחוז של התוצרת החקלאית כחול לבן ונחלה הצלחה גדולה מאוד לחקלאות הישראלית . לפני היום הארור ה- 7 לאוקטבר 75% מהירקות בישראל הגיעו מעוטף עזה. לאחר האסון היה מחסור של כח אדם שחלקם נרצחו וחלקם עד היום נשארו חטופים בעזה. המלחמה והטילים שהתפוצצו אשר איימו על השדות, לא הוסיפו לחקלאים ולעובדים שנותרו אשר רצו להמשיך לעבוד ולקטוף את התוצרת החקלאית שלא תלך לאבדון . החקלאות הישראלית היתה במשבר וסכנת קריסה קולוסלית .
חקלאות ישראלית בעוטף במיטבה בימים טובים.
ואיך אפשר לחגוג ולשמוח?
בקרוב אנו מציינים את החג המיוחד שמרביתנו חוגגים את אהבתנו לטבע לצומח וסביב ואוכלים פירות יבשים מתנובת העצים. איך אפשר באמת לחגוג ולשמוח שעוד הרבה חטופים נותרו אי שם במנהרות?
כולי תקווה שכל החטופים ישובו הביתה ושנעבור את התקופה החשוכה ונחזור לשגרה שאנו כה זקוקים לה.
כתבה טובה לך יוסי.שבוע טוב