שוד לאור יום • המחיר הכלכלי של "חוק יסוד: התורה"

התנהלותה של ממשלת ה-7 באוקטובר בקידום "חוק יסוד: התורה" נתפסת בעיני רבים כאנרכיה מוסרית ומנהלתית המנצלת את מצב החירום הלאומי לקידום אינטרסים סקטוריאליים צרים. תחת אצטלה של חקיקה, מהלך זה מוגדר על ידי רבים כגזל לאור יום של הקופה הציבורית, המעמיק את השסעים ופוגע בחוסן החברתי והכלכלי של המדינה.

הדיון הציבורי סביב החוק מעלה שאלות כבדות משקל בנוגע להשלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח על מדינת ישראל. בעוד שמשרד האוצר טרם הציג אומדן רשמי בשל המורכבות שבכימות השפעותיו הישירות, כלכלנים ומכוני מחקר מובילים, בהם בנק ישראל ומכון אהרן למדיניות כלכלית, מציגים מפת עלויות המבוססת על מודלים של אובדן תוצר, פגיעה בפריון ועלויות ביטחוניות.

מפת העלויות: הערכות כלכליות

הערכות אלו אינן כוללות רק את התקצוב הישיר של מוסדות התורה, אלא את "העלות האלטרנטיבית" והמשקית של אי-השתלבות הציבור החרדי בשוק התעסוקה ובמערך השירות הצבאי:

• 5–10 מיליארד שקל בשנה: אובדן תוצר והכנסות ממסים (מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ) הנובע משיעורי תעסוקה נמוכים ומצמצום הפריון של כוח העבודה.
• 10–20 מיליארד שקל בשנה: העלות הביטחונית הישירה; חישוב זה מבוסס על הצורך של צה"ל להחזיק מערך מילואים יקר, הארכת שירות החובה ומתן הטבות נלוות, כתוצאה מהמחסור בכוח אדם.
• 100–200 מיליארד שקל בעשור: מצטבר של ההשפעות הנ"ל במידה ולא יחול שינוי משמעותי במגמות הגיוס והתעסוקה.
• מאות מיליארדי שקלים עד שנת 2050: תחזית ארוכת טווח המבוססת על מודלים דמוגרפיים של הלמ"ס ומודלים של צמיחת המשק, בתרחיש שבו שיעור האוכלוסייה החרדית גדל אך שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה נותרים נמוכים.

מקורות הפגיעה הכלכלית

הכלכלנים מצביעים על ארבעה ערוצים מרכזיים דרכם משפיע החוק על המשק:

1. שחיקה בבסיס המס: ירידה בהכנסות המדינה בשל היעדר תשלומי מס של אוכלוסיות שאינן משתתפות בשוק העבודה.
2. עלייה בהוצאות הציבוריות: הגדלת נטל הקצבאות והתמיכות במוסדות.
3. עומס על מערכת הביטחון: עלות "יום מילואים" הגבוהה משמעותית מעלות חייל חובה, היוצרת נטל תקציבי ומשקי כבד.
4. פגיעה בצמיחה: האטה בקצב הצמיחה של המשק ובתוצר לנפש, כתוצאה משינוי במבנה כוח האדם הלאומי.

להמחשת הגודל

כדי להבין את סדרי הגודל הללו, ניתן להשוות 10 מיליארד שקל להקמת מספר בתי חולים גדולים או לסלילת עשרות קילומטרים של רכבת קלה. 20 מיליארד שקל שווים בערכם לכ-8,000 שקל בשנה למשפחה ממוצעת בת ארבע נפשות, המחשה המדגישה את המשקל הציבורי של הוויתורים הכלכליים הללו.

מקורות:

• [1] הערכות הכלכלנים, משרד האוצר, והשוואות עלויות כפי שסופקו בשאילתת המשתמש.
• [2] ניתוח בנק ישראל, מכון אהרן למדיניות כלכלית וממצאי הכלכלן הראשי כפי שפורטו בתשובות הקודמות.

בהתחשב בעלויות הכבדות המוצגות כאן, האם לדעתך הציבור הישראלי יצליח לשנות את סדרי העדיפויות התקציביים של הממשלה בנושא זה בשנים הקרובות?