א
לילה רד על עיר;
לילה בשיגרה.
הוא ישיר לה שיר;
היא תאמר שירה.
ב
יש אשר שרים
לסלק תוגה.
שיר עם יצרים;
היא ובן זוגה.
ג
זמר לה ישיר
ויאחז ידה
במבט ישיר
בתשוקה חדה.
ד
שוב לה יצטט
חרוזי חיזור.
היא תרצה לתת
יחס במיחזור.
ה
אז יחרוז לה זר
צח וריחני.
כך גם יחזר:
״נו, ואיך אני?!״.
ו
בית תבקש
לא רק שבשיר.
אך שוב יתעקש:
״חרוזים אשאיר.
ז
״כול חרוז פנינה
צח לצווארך.
כול חרוז רינה
שיחרוז שירך״.
ח
אז שוב יחייך
(זה תמיד עוזר).
היא לו תגחך
בפזמון חוזר.
ט
יום חדש ניעור
וזיוו עשיר.
שוב יביא הוא אור
מתובל בשיר.