אם יוצא לכם לעבור בכבישי חיפה רבתי, התמונות שלהלן אינן זרות לכם.
קשה להבין, איך בעיר שאינה משתייכת לעולם השלישי, עיר שמתהדרת באתרי תיירות מפעימים ובתעשייה מפותחת, איך ייתכן שהכבישים והמדרכות שבה, יראו כפי שהם נראים ברחבי העיר חיפה?
לא, לא יכול להיות שמדובר במחסור תקציבי, שהרי מדובר רק בצבע לבן. ובמקרה הזה, הצבע איננו רק עניין אסתטי, זהו עניין בטיחותי ממדרגה ראשונה: קווי הפרדה, מעברי חצייה ואיי תנועה נעלמים, הם סכנה מוחשית ומיידית למשתמשים בדרך, נהגים והולכי רגל, תושבי חיפה ואורחים.
לא רק בצבע לבן מדובר. המהמורות והבורות ה'מקשטים' את רחובות חיפה, לא היו מביישים עיר זנוחה וענייה במזרח אפריקה. בעיית תקציב? תירוץ לא טוב.
לא רק בצבע לבן עסקינן. מדובר גם במדרכות ובכבישים משובשים. קצת אספלט, קצת תשומת לב וקצת יותר ניהול, היו פותרים את הבעיה.
גם המדרכות, לא רק משובשות ומסכנות את בטחון הולכי הרגל, הן גם חסומות לעיתים קרובות מדיי, ולמשך זמן ארוך מדיי, באשפה. נכון, במקרה הזה, זו גם אחריותם של האזרחים חסרי ההתחשבות, אבל אין סיבה שערמת זבל כזו תישאר במקום למעלה מיומיים.
לסיכום: קצת תשומת לב ניהולית, קצת צבע, קצת תקציב, קצת אחריות, קצת יושרה ציבורית וקצת חשיבה על סדרי עדיפויות נכונים, וגם קצת חשיבה על חיי היומיום שלנו, אלה שמשובשים כבר שנים ארוכות, היו לא רק עוזרים לנו האזרחים, אלא היו מוכיחים לנו, שהמנהיגות שבחרנו לחיפה, ראויה.
בין טיל איראני, מילואים אינסופיים, טירלול פוליטי, ניצחון מחורטט וטרור דו צדדי, לא יזיק לנו איזה פינוק קטן, של כביש מסומן ומדרכה ראויה.