במבט רשמי, חיפה נראית כמו סיפור הצלחה: שיעור האבטלה העירוני עומד על כ־3% בלבד (למ"ס). אך בנק ישראל ומכון טאוב מדגישים כי נתון זה מודד רק "מחפשי עבודה פעילים", ומתעלם מאוכלוסייה עצומה שנפלטה מהמעגל.
המפתח להבנת הפער נמצא בגילאי 50–67 (טווח הגילאים הקריטי לפי דוח מצב המדינה של מכון טאוב)
- שיעור באוכלוסייה: כ־24% מתושבי חיפה נמצאים בטווח הגיל הזה (שנתון סטטיסטי חיפה).
- אי-תעסוקה בפועל: לפי מכון טאוב (מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית), קיים פער משמעותי בשיעורי התעסוקה בגילאים אלו, כאשר כ־45% מבני הקבוצה אינם עובדים בפועל מסיבות של פרישה מוקדמת או ייאוש מחיפוש עבודה.
- הנתון הנסתר: המשמעות היא שכ־10.8% מכלל תושבי העיר הם בני 50–67 שאינם חלק ממעגל העבודה.
כדי להבין את המשמעות האמיתית, יש להתמקד באוכלוסיית גיל העבודה (כ־61% מהתושבים – פרופיל דמוגרפי עירוני). בניכוי סטודנטים וקבוצות אחרות, מתקבל כי כ־17%–18% (חישוב לפי מודל ההשתתפות של בנק ישראל) מכוח העבודה הפוטנציאלי בחיפה אינם עובדים וזאת רק בקבוצת הגיל הזו.
כשמוסיפים את האבטלה הרשמית של כ־3% (למ"ס), התמונה מתבהרת: המציאות בשטח מתקרבת לשיעור של 20% (שקלול אבטלה גלויה וסמויה).
מדוע הנתונים הרשמיים אינם משקפים את המציאות?
בנק ישראל מציין בדוחותיו האחרונים את תופעת ה"עובדים המיואשים", אנשים שהפסיקו לחפש עבודה ולכן אינם נספרים במדד האבטלה. בחיפה, שוק העבודה מציע מספר מוגבל של משרות איכותיות לבני +50 (דוח הפריון של בנק ישראל).
מכון טאוב מוסיף כי קיים פער בין המיומנויות של עובדים ותיקים לבין דרישות ההייטק והתעשייה המודרנית, מה שמוביל ל"אבטלה מבנית" שלא מקבלת ביטוי בסטטיסטיקה הרגילה.
הטענה הנגדית: האם באמת חסרה עבודה?
הטענה שאין “חוסר עבודה” נשענת על נתונים יבשים:
1. אבטלה רשמית נמוכה: נעה סביב 2%–4% (מדדי למ"ס ובנק ישראל).
2. משרות פנויות: לפי בנק ישראל, ישנן אלפי משרות פנויות במשק, אך רבות מהן הן משרות בשכר נמוך (Low-tech) שאינן תואמות את רמת הניסיון של תושבי העיר הוותיקים.
השורה התחתונה:
הפער בין נתוני האבטלה של הלמ"ס, לבין הניתוח המעמיק של מכון טאוב ובנק ישראל, חושף שוק עבודה חיפאי שסובל מבעיית התאמה קשה. יש עבודה בחיפה, אך היא לא בהכרח העבודה שתחזיר את בני ה-50 למעגל התרומה הכלכלית.
הפנסיה התקציבית המנופחת של המגזר הציבורי הורגת את המשק והיא גם תביא לבריחה הולכת וגוברת של צעירים מישראל כי היא המפתח ליוקר המחייה ולהרחבת הפערים בין דור ה – "יש לי בעודף.. פנסיה 20 אלף שקל ומשכיר דירה נוספת" לבין דור "לא מסוגלים להסתדר עם שתי משכורות, שכר דירה וגן לילד בולעים משכורת שלמה, לא מסוגלים לחסוך, משכנתא חונקת".
ההסתדרות ושוד הפנסיה התקציבית הם הגורם שבחיפה יש מעמד עליון של קשישים עשירים ומסודרים ובהדר צעירים שרוצים לעזוב ונמאס להם לגור בשכירות בשיכונים מתפוררים ושכונות שהעירייה לא משקיעה בהן כי הכסף – 400 מליון שקל – הועבר מתקציבי פיתוח למשכורות עתק לבכירי עירייה וגמלאים מליונרים שלה. כל העיר סובלת. אל תתפלאו למה צעירים עוזבים ומובטלים.
20% נראה נתוני אבטלה מנופחים עד כדי דימיוניים.
התעלמו מאלה שעובדים אולי בשחור ו/או מוכרים עם נכות כלשהי וקיצבה מותאמת שהקיצבה מספקת את צרכיהם או מוצאים להם אולי השלמת הכנסה קטנה צדדית בקבוקים וכדומה.