בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, כאשר הדממה יורדת על העיר והזיכרון נעשה מוחשי מתמיד, מקבלת האנדרטה לבני שכונת אחוזה משמעות טעונה במיוחד. בצומת הרחובות מאפו, מיכ״ל ותל מאנה, בלבה של השכונה, ניצבת אנדרטה צנועה אך רבת עוצמה, המנציחה את בני המקום שנפלו. שלא כמו אתרי זיכרון מרוחקים, כאן ההנצחה נטועה בתוך המרחב היומיומי — בין בתי המגורים, העצים והולכי הרגל — ומשלבת את הזיכרון בחיי היום־יום.
קיצור תולדות
האנדרטה הוקמה בשנת 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים, ביוזמת תושבי השכונה והורי הנופלים, שביקשו ליצור מקום זיכרון קהילתי לבני אחוזה שנפלו. חנוכתה נערכה בספטמבר אותה שנה, ומאז משמשת האנדרטה מוקד לטקסי זיכרון קבועים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
בעת הקמתה נרשמו על גבי האנדרטה 39 שמות, אך עם השנים נוספו שמות נוספים של בני השכונה שנפלו, והאתר משקף עד היום את התמשכותו הכואבת של השכול.
תיאור האנדרטה
האנדרטה בנויה מגושי ברזל יצוק היוצרים מבנה מרובע, המזכיר חומה שבורה או גל אבנים. מתוך המסה הכבדה נחשפות שתי דמויות: חייל שנפל ואם הכורעת ברך ליד קבר בנה — דימוי אנושי ישיר ומטלטל. הניגוד בין החומר הגולמי והקשה לבין הביטוי הרגשי מעניק לאנדרטה עוצמה מיוחדת.
על בסיס השיש נחקקו שמות הנופלים, ולצד המבנה נוסף קיר זיכרון לשמות נוספים. בין חלקי האנדרטה משולב גם הפסוק ממגילת איכה: “על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים”, המעניק ביטוי לשבר האישי והקולקטיבי גם יחד, לצד שורה משירתו של נתן אלתרמן "דומיית לבבות אמיצים" (נתן אלתרמן, שבחי החושך).

על האמן
האמן גרשון קניספל (1932–2018) היה מן הבולטים ביוצרי האמנות הציבורית בישראל — צייר, פסל ויוצר אנדרטאות, שפעל מתוך מחויבות עמוקה לאדם ולחברה. יצירתו מתאפיינת בשפה ישירה ולעיתים מחוספסת, המשלבת חומריות כבדה עם ביטוי רגשי עז, תוך עיסוק מתמשך בזיכרון, אובדן וחוויה אנושית.
לצד האנדרטה לבני שכונת אחוזה, תכנן קניספל גם את האנדרטה בגן הזיכרון בחיפה, וכן יצר את התבליטים עבור היכל הספורט ברוממה — מן המבנים הבולטים בעיר. בעבודותיו ניכרת העדפה לדימויים ברורים ובעלי נוכחות, הפונים אל הצופה בגובה העיניים.
גם כאן באה לידי ביטוי גישתו: שילוב בין חומר גולמי לבין דימוי אנושי עוצמתי.
כך, בערב יום הזיכרון וגם בשאר ימות השנה ממשיכה האנדרטה לעמוד בלב השכונה, עדות שקטה לזיכרון שאינו מרפה.

קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הללו.


המקום המקורי, עבור הנצחת בני אחוזה שנפלו במערכות ישראל, היה לוח הנצחה ברחבת בית הכנסת שברחוב סיני, לב שכונת אחוזה. אך בגלל התנגדות אחד ממתפללי המקום, לא נעשתה ההנצחה באותו הזמן. רצה הגורל ובנו, של המתנגד העיקרי להצבת לוח זכרון ברחבת בית-הכנסת, נפל במלחמת יום-כיפור, והאב רצה להנציח אותו ברחבת בית הכנסת. כשהורי הנופלים האחרים שמעו על כך, קמה התנגדות לכך,
ולכן נמצא, ע"י העירייה, מקום חלופי, גם כן בשכונת אחוזה.
המקום הוקם, תוחזק וטופל, עד לפני כשלוש שנים ע"י הורי הנופלים, ולאחר מכן ע"י האחים. כיום העירייה דואגת להגברה ולכסאות,אבל הטקס עדיין נערך ויצא לפועל ביוזמת האחים של הנופלים.
אגב, כיום נוספו שמות רבים, גם לא של תושבי אחוזה, אלא של הכרמל בכללותו.
גרשון קניספל הקודר והקומוניסטי, חסר הכשרון לפיסול קיבל עבודות בלי תחרות ובלי שיפוט עירוני בזכות קשריו עם המשטר הסוציאליסטי של חיפה האדומה אבא חושי עד גוראל. על גודל המחדל ושיא הכיעור תעיד העובדה שכולם בטוחים שזו אנדרטת שואה.
תודה על תגובתך, מעניין מה היו המקומות החלופיים?
למה לא לצרף צילום וזהו?
תודה על תגובתך, צלומים יש בגוגל למכביר.
על האנדרטה הזו ומיקומה היה פולמוס גדול בשכונת אחוזה.
הפולמוס לא היה על הפסל או צורת האנדרטה, אלא על המיקום שלה.
לפי מה ששמעתי גם הרב של אחוזה באותם הימים היה מעורב בתהליך.