"דלק" לפקידים
נתחיל בנוהג שהפך לסמל. ישנם אנשים שסמל עבורם הוא בבחינת ייהרג ובל יעבור. כלומר, על דברים רבים הם מוכנים לוותר, אבל לוותר על סמל – חס ושלום.
הסמל הפעם הוא נוזלי. יכול להיות שהוא קיים עד עצם היום הזה. מקריאת פרוטוקול ישיבתה של ועדת עיריית חיפה מ-10 בפברואר 1950, נבין כולנו באיזה סמל מדובר.
הנה הפרוטוקול: "עיינה הוועדה במכתבו של וועד ארגון פקידי העירייה…בו מודיעה כי בכל המשרדים הציבוריים, היינו, משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות והמוסדות הלאומיים, נוהגים להגיש תה לפקידים בשעת עבודתם, ומבקשים, בהתחשב עם העובדה כי פקידי העירייה עובדים מ-7 וחצי בבוקר עד 2 ו-40 אחר הצהריים עם הפסקה קטנה של 15 רגעים, ואין באפשרותם במשך הפסקה קצרה זו, הניתנת להם לאכילה, לצאת ממשרדים כדי לרוות את צימאונם, למצוא סידור מתאים להגשת תה לפקידים בשעות עבודתם. ומפנים את תשומת הלב כי ברוב המוסדות נושאת ההנהלה בהוצאות הכרוכות בדבר".
בהמשך הפרוטוקול כתוב שהוועדה עיינה בתזכירו של פקיד המנגנון, בו הוא ממליץ על הגשת תה לפקידים פעמיים במשך היום, ומסביר את התועלת שבדבר. פקיד המנגנון גם מציע שהעירייה תישא בשני-שלישים מההוצאות, שמוערכות ב-1500 לירות בשנה, ואילו שותי התה ישלמו את השליש הנוסף. הפרוטוקול נמצא בארכיון העיר חיפה.
חיפה תורמת כסף ל…עזה
כדרך הטבע ולפי עונות השנה, שיטפונות בחורף הם עניין שבשיגרה. אלא שהפעם מדובר בסולידאריות. הנה ציטוט מפרוטוקול ישיבתה של וועדת העירייה בחיפה מיום 2 בינואר 1946. בראש הישיבה ישב ראש העיר שבתאי לוי, ועם חברי הוועדה נמנה דוד הכהן לצד חברי וועדה ערביים.
הנה דבריו של שבתאי לוי: "ביגון רב שמענו על האסון הנורא אשר קרה לעיר עזה עקב השיטפון שגרם להתמוטטותם של כ-200 בתים ואבידות בנפשות של כ-20 אנשים.
"בהגיע ידיעה זו לאוזניי, שלחתי מיד לכבוד מעלתו, ראש עיריית עזה, מברק בשמכם ובשמי, בו הבעתי את השתתפותנו בצערה של העיר עזה. היום נתתי הוראות לאגף החשבונות להכין צ'ק על סך 50 לירות ארץ ישראליות בתור עזרה למשפחות הנפגעות. אומנם סכום זה זעום הוא, אך משמש הוא סמל להרגשת השתתפותנו. אם יתברר כי יעלה בידינו לשלם סכום נוסף, לא נהסס מלעשות זאת. אני מציע כי משלחת המייצגת את וועדת העירייה תיסע לעזה כדי למסור את סכום תמיכתנו, ולהביע את השתתפותנו באבלן של עיריית עזה והמשפחות הנפגעות".
עוד נכתב בפרוטוקול הישיבה שחברי הוועדה שהיו נוכחים בישיבה, הודו ליושב-הראש על פעולותיו, והסכימו לשגר משלחת שתורכב מסגני היו"ר: שחאדה אפנדי שלח, וחאג' טאהר-ביי קרמאן, והחברים דוד הכהן ופנחס מרגולין.
הפרוטוקול נמצא בארכיון העיר חיפה.
עדתיות מקוממת!!!
"מר שמואל בן-שבת מעיר שבשבוע שעבר הייתה אסיפה ב'הדרת קודש' של 30 איש לשם ייסוד שכונה חדשה בשם נווה שאנן. בישיבה הזאת נתקבל ברוב דעות שאין מקבלים חברים ספרדים".
החלטה מעוררת זעם זו מופיעה בפרוטוקול ישיבה של וועד הספרדים בחיפה מחודש ספטמבר 1919. אחד מחברי וועד הספרדים אמר שיש להודות למר בן-שבת שדיווח על אותה דעת רוב מקוממת. הוא הציע לשלוח מכתב חריף לחברה שעומדת להקים את שכונת נווה-שאנן, ולהודיע לה שוועד הספרדים ינקוט באמצעים הדרושים כדי להסיר את רוע הגזירה. חבר אחר בוועד הספרדים הביע תימהונו איך זה שהאדון סוכולובסקי, אף הוא חבר וועד, שהשתתף באותה אסיפה, לא עזב את המקום לאות מחאה.
להלן המכתב ששיגר וועד הספרדים לחברת "נווה שאנן": "ישיבתנו האחרונה שמעה בהתרגזות וצער עמוק על דבר ההחלטה שנתקבלה ברוב דעות, באסיפתכם הכללית, בבית-הכנסת 'הדרת קודש', והיא לא לקבל לאגודתכם חברים מאחינו הספרדים. אנו רואים בזה עלבון לאומי ומביטים על החלטה זו כעל מעשה תועבה.
"ישיבתנו החליטה פה אחד למחוא (ככה כתוב: למחוא), נגד החלטתכם ולקחת האמצעים הדרושים שלא תקבלו שום עזרה כספית וסעד… מצד המוסדות והציבור המתעניין בזה, עד שתשנו את ההחלטה. רוצים אנו לקוות שרק יד המשגה הייתה בזה ומחכים לתשובתכם החיובית בדבר השינוי הרשמי". עד כאן המכתב של וועד הספרדים בחיפה.
הפרוטוקול נמצא בארכיון העמותה לתולדות חיפה

