קונסרבטוריון דוניה ויצמן – ראשית החינוך המוזיקלי בחיפה ובצפון 

סיפור על בניין: לפני למעלה ממאה שנה, ברחוב בצלאל 12 שבהדר הכרמל, הונחו היסודות לחינוך המוזיקלי המוסדי בעיר חיפה. כאן נוסד בית הספר הראשון ללימודי מוזיקה בעיר, מוסד חלוצי, אשר לימים יתפתח לקונסרבטוריון החיפאי ויישא את שמה של דוניה (גיטה) ויצמן, מחנכת ומוזיקאית, ואחותו של חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל.

קיצור תולדות

בית הספר למוזיקה הוקם בשכונת הדר הכרמל בדצמבר 1924, ביוזמתה של הפסנתרנית דוניה (גיטה) ויצמן, ולצידה קבוצת מורים למוזיקה שפעלו בעיר באותן שנים. היה זה בית הספר הראשון בחיפה שהציע לימודי מוזיקה שיטתיים ומקצועיים, והניח את היסודות לחינוך מוזיקלי מוסדי בעיר.

בראשית דרכו פעל המוסד ללא מבנה קבע. הלימודים התקיימו בדירות המורים ובחללים זמניים ברחבי הדר הכרמל. עם התרחבות הפעילות וגידול מספר התלמידים, בשנת 1934 הוסב שמו ל״המכון למוזיקה״.

בשנת 1947 תרם ועד שכונת הדר הכרמל מגרש ברחוב בצלאל 12 לטובת המוסד. על המגרש הוקם מבנה קבע בן קומה אחת, שתוכנן בידי צמד המתכננים אוראל–זוהר.

בסוף שנות החמישים הוסב שמו של ״המכון למוזיקה״ ל״קונסרבטוריון דוניה ויצמן״. בראשית שנות השישים נבנתה תוספת של 2 קומות לבניין, בתכנונו של האדריכל דוד ויטמן. 

מאז ועד היום פועל הקונסרבטוריון באותו אתר, כמוסד חינוכי־תרבותי ותיק, אשר תרומתו לחיי המוזיקה בעיר ניכרת בדורות של תלמידים, מורים ונגנים שפעלו ופועלים בזירה המקומית והארצית.

גיטה (דוניה) ויצמן (1887–1975)

גיטה ויצמן נולדה בעיירה מוטול שברוסיה הלבנה, כאחת מ־12 ילדיה של משפחת ויצמן. בגיל שבע החלה ללמוד פסנתר באופן עצמאי בבית הכומר המקומי, היחיד בעיירה שהחזיק פסנתר. בהמשך רכשה השכלה מוזיקלית פורמלית בוורשה ובקייב.

בשנת 1907 עלתה לארץ ישראל והשתקעה בחיפה. לאחר כשנתיים נסעה לברלין להמשך לימודי המוזיקה. בשנת 1918 נישאה למהנדס טוביה דוניה, והשניים עברו להתגורר בגוש המושבה הגרמנית בחיפה. בשנת 1922 היו בין מייסדי שכונת הדר הכרמל.

בשנת 1924 הייתה ממייסדי בית הספר למוזיקה בחיפה, אשר בשנת 1934 הפך ל״מכון למוזיקה״. עוד בחייה נקרא המוסד על שמה, ״קונסרבטוריון דוניה ויצמן״, כהוקרה לפועלה החלוצי בתחום החינוך המוזיקלי בעיר.

על הבניין

בשנת 1947 הוקם בניין הקבע שבו פעל בית הספר למוזיקה, על מגרש שנתרם על־ידי ועד שכונת הדר הכרמל, בתכנונם של אוראל–זוהר. היה זה בניין חד־קומתי, בעל תוכנית טרפזית, מורם כחצי קומה מעל מפלס רחוב בצלאל. הכניסה לבניין התבצעה דרך מדרגות בית״ר הציבוריות, המקשרות בין הרחובות בצלאל וגאולה.

כעשור לאחר מכן, בשנת 1957, עם התרחבות פעילות המוסד, הוגשה בקשה להוספת שתי קומות בתכנונו של האדריכל דוד ויטמן. כך נוצר המבנה הקיים כיום, הכולל שלוש קומות:

• קומת הקרקע – חדרי מוזיקה ואולם מופעים קטן
• הקומה הראשונה – מבואת כניסה, מזכירות וחדרי לימוד
• הקומה השנייה – אולם קונצרטים בן כ־150 מושבים

במסגרת התוספת הועברה הכניסה לקומה הראשונה, אליה מובילות כ־20 מדרגות, עובדה המקשה על נגישות המבנה.

חזות הבניין היא מודרניסטית ומאופקת. לזכותו של האדריכל ויטמן ייאמר כי תוספתו משתלבת היטב במבנה המקורי, ויחד נוצרה שלמות אדריכלית. חומר הגמר העיקרי הוא טיח גס בגוון בהיר.

על המתכננים

משרד התכנון אוראל–זוהר פעל באזור חיפה ומחוצה לו בין השנים 1926–1942. הוא הוקם כשותפות בין בנימין אוראל, שכונה לעיתים ״האדריכל ללא דיפלומה״, לבין המהנדס האזרחי יחזקאל זוהר. המשרד תכנן עשרות בתי מגורים ומבני ציבור, בעיקר בחיפה, רובם בסגנון הבינלאומי.

בין מבני המגורים שתכנן המשרד נמנים ״מעונות אדל שיפר״, ברחוב אחד העם 9–11, בית רוזנפלד בבת גלים, בית גוטליב ברחוב ירושלים ואחרים. בין מבני הציבור הבולטים: תחנת הכוח בנהריים ותחנת הכוח בחיפה.

האדריכל דוד ויטמן (1904–1962), היה מן הדמויות החשובות באדריכלות החיפאית. הוא תכנן בתי דירות רבים בעיר בשנות ה־30 וה־40, וכן מבני ציבור בולטים, בהם בית ״שאגאל״ (בית האמנים בחיפה), קולנוע ״שביט״ (לשעבר), ״בית העם״ בקריית חיים, מלון בן יהודה, קולנוע ״עממי״ (לשעבר) בנווה שאנן ואחרים.

מבנה לשימור, צלילים חיים

הקונסרבטוריון ברחוב בצלאל 12, אינו רק בית ללימודי מוזיקה, אלא אבן דרך בתולדות התרבות החיפאית. כאן פעל המוסד הראשון בחיפה ובצפון, שהציע לימודי מוזיקה שיטתיים ומקצועיים, ביוזמתה ובהנהגתה של דוניה (גיטה) ויצמן, פסנתרנית ומחנכת, אחותו של חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל. המבנה, שהוכרז כמבנה לשימור, משמר עד היום את זיכרון התפתחותה של הדר הכרמל, כמרכז חינוכי־תרבותי עירוני, מן המנדט הבריטי ועד ימינו.

תודות

תודתי למנהלת הקונסרבטוריון, גב׳ נונו אליאשוילי, ולמזכירה איילת אשר הקדישו מזמנן ושוחחו עמי על תולדות המוסד ועל מצבו כיום, ובכך תרמו תרומה משמעותית להשלמת הכתבה.

קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.״