דגלים אדומים בזוגיות • על אהבה, דימוי עצמי, פחד מבדידות, והגישה החדשה

במשך דורות, זוגיות הייתה כרוכה במשחקים, קנאה, בעלות ודרמות רגשיות. סיפורי האהבה הגדולים בקולנוע, בטלוויזיה ובספרים, לימדו אותנו ש"אהבה אמיתית" כרוכה בקנאה עזה, ריבים סוערים, פרידות דרמטיות וחזרה סוערת זה לזרועות זו. גברים לא דברו על רגשות ונשים לקחו על עצמן את רוב המטלות הביתיות והמשפחתיות. אבל זה לא הוכיח את עצמו כמציאות מעצימה. בשנים האחרונות החל תהליך שינוי משמעותי. יותר ויותר אנשים בוחרים בגישה אחרת: תקשורת פתוחה, שוויון במטלות, גבולות בריאים, חופש אישי וביטחון רגשי.

חשבתי שקנאה זאת אהבה

אושרית צלצלה אלי בשעות הבוקר המוקדמות. אני יכולה לדבר איתך רק כשהוא יוצא, אחרת יהיה לי פה בלגן שלם. הוא עוקב אחרי השיחות שלי, עוקב אחרי הנסיעות שלי, אני לא יכולה לזוז בלי שהוא חוקר איפה אני ומה אני עושה. אני כבר בקושי נפגשת עם חברות, הוא לא אוהב את המשפחה שלי אז גם אליהם אני נוסעת רק בחגים, וזה קשה לי ממש. אני מרגישה שאני חיה בהסגר, כאילו אני ילדה קטנה והוא ההורה שצריך לדעת עלי הכל. הוא אומר שזה בשביל לשמור עלי, שאני תמימה ושמנצלים אותי. החברות, המשפחה, הוא חושב שכולם מנצלים אותי ואני לא שמה לב. הוא גם אומר שגברים הם כמו חיות, שמבחינתם אישה תמימה, יפה, זה ארוחת בוקר. זה מחמיא לי שהוא אומר שאני יפה ואני נופלת בפח הזה בכל פעם מחדש.

אני רוצה לצאת מהבית לעבודה, אני רוצה ללמוד, הוא לא מאפשר לי. שכנע אותי לקחת ילד הבית לשמור עליו, ואני לטפלת בילד הזה, אבל זה לא מספק אותי. לפני שהכרתי אותו למדתי, רציתי להיות גננת, לפתוח גן. כשהכרנו התחלתי עם זה אבל הוא לא הסכים שאני אהיה בקשר עם ההורים של הילדים, אמר שכל האבות מנסים להתחיל איתי, שזה לא בשבילי. אז הפסקתי. אבל לא טוב לי. דגלים אדומים? מההתחלה היו, והרבה. אבל חשבתי שזה בגלל שהוא אוהב אותי. חשבתי שזה גברי קצת קינאה, שזה מחמיא. זאת לא טובה לך, זה מנסה לרמות אותך, וככה לאט לאט הוא סגר לי את כל הדלתות. למה אני נשארת איתו? אני מפחדת שאני לא אוכל להסתדר לבד. אולי אני באמת תמימה, אולי באמת כולם נוכלים ונצלנים ואני זקוקה להגנה שלו.

במערכות יחסים, במיוחד בשלבים הראשונים, ישנה נטייה להתעלם מדברים קטנים שמפריעים, להתכחש לאי-נוחות, או לפרש התנהגויות לא נוחות בצורה רומנטית. מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית מראים שאנחנו נוטים לראות את בן/בת הזוג דרך "משקפיים ורודים" בשלב ההתאהבות. מחקר שנעשה באוניברסיטת ייל בשנת 2021 בנוגע לאופטימיות בתחילתן של מערכות יחסים, הגיע למסקנה שבשלב הראשוני של זוגיות, אנשים מדחיקים או מצדיקים דגלים אדומים כדי לשמר את תחושת ההתאהבות, ורק כעבור 6–12 חודשים מתחילים לראות את המציאות באור מפוכח יותר.

קוראים לזה "הטיית הדבש". נטייה להמעיט בחשיבות בעיות כדי לשמר את תחושת האופוריה  ולראות את הכל מנקודת מבט של אהבה.  קנאה, כעס, התנגדות לחברים את כל אלה מרגישים כבר בהתחלה, אבל בשלב הדבש, מייחסים את זה לאהבה. ההתנהגויות האלו הן הסימנים הראשונים לכך שמשהו בזוגיות הזו לא בריא. הסימנים האלו מכונים "דגלים אדומים", אזהרות שקטות שמאותתות לנו לעצור, לבדוק לעומק, ולפעמים לא להישאר אלא לסגת.

לא מגיע לי משהו טוב

"דגל אדום" הוא מונח שמקורו בעולם הצבאי והספורטיבי – סימן לאזהרה, לסכנה מתקרבת. בזוגיות, מדובר בהתנהגויות, תגובות או דפוסים שמעלים שאלות בנוגע לבריאות, בטחון או כבוד הדדי במערכת היחסים. אלו אינם בהכרח סימנים מובהקים לאלימות או נזק, אבל הם מצביעים על בעיה שיכולה לגדול, להעמיק, או אפילו להיות סימן מוקדם לקשר פוגעני.

לפי מחקר שפורסם בירחון לענייני חברה ומערכות יחסים, עולה שאנשים בעלי דימוי עצמי נמוך, ייטו להישאר במערכות יחסים רעילות מתוך מחשבה שהם "לא ראויים ליותר טוב". בעבר הזוגיות מהסוג של "הדרך הישנה" נראתה לפעמים מרגשת ובמידה רבה הזכירה את מה שבני הזוג ראו בבית אצל הוריהם, אבל זוגיות של היום שואפת להיות מרחב בטוח, חופשי ומכיל. היא מזמינה אותנו לאהוב בלי לאבד את עצמנו, ולבנות קשרים שמכבדים גם את הלב וגם את הנפש.

כשציפי הגיע אלי לשיחה, היא כבר היתה אחרי כמה סדרות טיפול אצל אנשי מקצוע שונים. מה שהדאיג אותה זה שהיא מרגישה לא בטוחה במערכת היחסים שלה, מרגישה שבן הזוג לא משקיע בקשר ולא מאד מתעניין בה ולא נמשך אליה. כאשר היא ניסתה להגיד לו שהיא הייתה רוצה שיקדיש לה יותר תשומת לב, הוא אמר לה שהיא מפונקת, נזקקת, ושהיא לא יודעת להעריך את כל מה שהוא עושה בשבילה, ובגלל זה היא מתלוננת כל הזמן.

"אני לא מתלוננת כל הזמן" היא אמרה לי, "אבל לפעמים אני מרגישה ממש בודדה בקשר. מההתחלה זה היה כך אבל התעלמתי מזה. זה נראה לי בסדר כי גם אבא שלי התנהל כך. הוא מגיע מאוחר, הוא בטלפון המון שעות, הוא יוצא עם חברים בלעדי, ואם לא הייתי מכירה אותו הייתי בטוחה שיש לו מישהי אחרת , שהוא בוגד. הוא דואג להתקלח בבוקר, להתבשם, הוא דואג להתלבש יפה במיוחד לעבודה, כאילו בשביל למצוא חן בעייני מישהי שם. שאלתי אותו על זה והוא אמר שאני מדמיינת, שאני קנאית, שאני חונקת אותו, ושוב המשפט הזה: את לא יודעת להעריך את מה שאני עושה בשבילך. אם אני אבגוד בך זה יהיה בגללך ".

"לא היתה בנינו שיחה ממשית. הוא מיד עולה לטונים גבוהים ומאשים אותי, אפילו פעם אחת לא אמר לי בסדר, אני מבין שאת זקוקה לי יותר, אני אשתדל. לא. הוא תוקף והולך. אם זה דגלים אדומים? יכול להיות. אני לא בטוחה. אול זה הכל בראש שלי, אולי באמת אני לא מספיק מעריכה אותו. אבל פשוט אבדתי בו את האמון. אני לא בוטחת כבר באהבה שלו אלי. אני גם לא בטוחה שמגיע לי משהו טוב יותר. עכשיו אני בטיפול. אולי זה יעזור לי להבין מה באמת קורה בחיים שלי".

לא כל אי נוחות היא דגל אדום

מערכת יחסים טובה נבנית על תקשורת, כבוד הדדי, בטחון ותחושת שייכות. דגלים אדומים הם סימני דרך – לא תמיד סימן שצריך לברוח מיד, אבל בהחלט סימן שדורש תשומת לב. "דגל אדום" הוא מונח עממי אך נפוץ גם בפסיכולוגיה קלינית, והוא מתאר סימן אזהרה להתנהגות שעלולה להעיד על בעיה כמו נטייה לשליטה, חוסר אמפתיה, פגיעה רגשית, בגידה, התמכרות, חוסר יציבות רגשית ועוד. אז למה אנשים מתעלמים מדגלים אדומים? מחקר של ד"ר טל בן-שחר מצביע על כך שפחד מהבדידות הוא מהגורמים המרכזיים לכך שאנשים נשארים במערכות יחסים לא בריאות. אנחנו מעדיפים "יחסים לא מושלמים" מאשר לחוות ריקנות רגשית. כאשר יש משיכה חזקה וקשר רגשי עמוק, אנשים מאמינים שהם יצליחו לשנות את הצד השני. מחקרים מראים שהנטייה הזו חזקה יותר בקרב נשים, בעיקר בגילאים צעירים. מחקר שנערך באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשנת 2017 הגיע למסקנה  שאנשים נשארים בזוגיות בעייתית בגלל פחד מהלא נודע ותחושת השקעה רגשית, שהם לא רוצים לאבד.

בצד המתעלמים מדגלים אדומים יש את אלה שכל התנהגות מעט שונה, מתפרשת אצלם כדגל אדום. מחקרים מלמדים שאנשים שחוו פגיעות בעבר, כמו בגידה, התעללות רגשית או גזלייטינג, יפתחו לעיתים מערכת התראה יתרה. כל סטייה מההתנהגות המצופה תיתפס כסימן לסכנה.

לפי תאוריית ההתקשרות של בולבי, אנשים עם סגנון התקשרות חרדתי או נמנע יפרשו כל חוסר זמינות רגשית כסימן לעזיבה קרובה, גם אם אין לכך ביסוס. על כל אלה יש לקחת בחשבון שבעידן הדיגיטלי בו אנשים כותבים על אירועים משניים כאילו היו מרכזיים, ומרשים לעצמם להקצין תגובות, התנהגויות שונות עלולות להיתפס כסימנים שליליים גם אם הן לא. אז איך יודעים? מדברים על זה עם חברים, עם משפחה, עם אנשי מקצוע. כשיש ספק בהבנת המציאות, כדאי לבדוק מה קורה.

מחקר שנעשה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA ) מצא שבעלי התקשרות בטוחה מצליחים לזהות דגלים אדומים מבלי להיבהל, בעוד שבעלי התקשרות חרדתית או נמנעת נעים בין התעלמות קיצונית לזיהוי יתר. באוניברסיטה הזאת פועלת מעבדה ייחודית למחקר בתחום מערכות היחסים  בניהולם של הפרופסורים ברדלי וקרני, והם עוסקים במחקרים ארוכי טווח שמנתחים כיצד מערכות יחסים מתפתחות, משתנות ואיך ניתן לשמור עליהן בצורה בריאה וחזקה לאורך זמן. מהמחקרים עולה כי תקינות הרגש והאינטימיות ברוב מערכות היחסים הזוגיות חולפת לאט. גורמים חיצוניים ותחושת לחץ יכולים לסכן את היציבות הזוגית. למרות שחלק מהדגלים האדומים נראים בשלב מוקדם, הם כמעט לא מורגשים בתחילת הדרך אך הם מתגברים עם הזמן, ויכולים להגיע לדפוס הרסני. כאשר הדגלים האדומים חוזרים שוב ושוב, כדאי וצריך להגיע לטיפול ולשיח פתוח. עד כמה שבריא לשמור על רגישות, כדאי לזכור שלא כל חוסר נוחות הוא סימן לקשר רעיל.

כנראה שהייתי גבר מוכה

עידו מספר על קשר רעיל שהיה לו עם בת זוגו. היו שם שלל דגלים אדומים, עד כדי אלימות. "היא היתה קנאית ורכושנית עלי, בכל פעם שרציתי ללכת עם חברים היא עשתה דרמה שלמה. בהתחלה קיבלתי את זה, כי בן הזוג הקודם שלה בגד בה וגם אבא שלה לא היה נאמן לאמא שלה, אבל באיזה שהו שלב התחלתי להרגיש זה לא בשבילי. גדול עלי. היא לא רצתה ללכת לטיפול, היתה בוכה ומכה אותי באותו זמן, והיו רגעים שממש פחדתי ממנה. היא הרגישה שהיא צריכה להגיד לי כל הזמן איך להתנהג, מה לעשות, עם מי ללכת ומתי לחזור. גרנו בדירה של המשפחה שלה וזה כנראה נתן לה להרגיש שהיא הבוס הגדול".

"בכל פעם שמשהו לא נראה לה היא הענישה אותי וככה יכולנו להיות חודשים ארוכים בלי אינטימיות. אהבתי אותה מאד. לפחות חשבתי שאני אוהבת אותה, והייתי מוכן להרבה פשרות. כן הראש אמר לי לברוח, אבל הלב אמר להישאר. חברים אמרו לי שמשהו פה לא בסדר. שהיא לא מפרגנת, שהיא לא אוהבת אותי. זה כנראה היה נכון כי היא התנהגה כאילו אנחנו באיזה תחרות. כשהייתי מקבל מחמאה על עבודה שעשיתי, היא הקטינה אותי, אמרה שיש לי מזל שכולם מטומטמים אחרת היו רואים כמה שאני בינוני. לתפיסתה רק היא יודעת לעשות הכל בצורה מושלמת, והתפקיד שלי היה להגיד לה כל הזמן שהיא יותר חכמה ממני ויותר הכל ממני ושאני כלום בלעדיה.

בהתחלה לא היה אכפת לי, חשבתי שאם זה מה שהיא אוהבת לשמוע אז למה שלא אשמיע לה את זה. אבל אחרי חצי שנה התחלתי להתעייף. אמרתי לה פעם, למה שלא תחמיאי גם לי? אז היא אמרה : מה יש להחמיא לך, כשתבריק אני אחמיא. אם נעלבתי? בוודאי. כל הזמן היא ירדה עלי. על הגוף, על הכסף, על הגבריות שלי. רצתה שאני אפתח שרירים, שאני ארוויח מיליונים, אבל אני לא. אני עושה קצת ספורט ואוכל בריא אבל אני לא שרירן ולא מיליונר. לצערי. אני עובד ומרוויח וחי לפי היכולת שלי. איך זה נגמר? בוקר אחד התעוררתי, ניסיתי להתקרב אליה, היא כמו תמיד לא הסכימה שאגע בה, אז קמתי ואני לא יודע מאיפה היה לי הכוח פשוט להגיד לה שזה נגמר. שאני לא יכול ולא רוצה ולא מוכן ושאני הולך. אספתי את הבגדים שלי, לקחתי את הלפטופ ונסעתי להורים. אם אני מתגעגע אליה? ככל שעובר הזמן אני מבין יותר שכנראה שהייתי גבר מוכה. אני לא מבין למה נשארתי שם כל כך הרבה זמן, אבל כנראה שזה היה שיעור לכל החיים. לא, אני לא מתגעגע בכלל. רק קצת כועס על עצמי, אבל גם זה יעבור".

כאשר אנחנו רוצים מאד שזו תהיה אהבה, אנחנו נותנים יתרון לספק. מקווים שעם הזמן הוא/היא ישתנו,  מה גם שהפחד מבדידות משאיר אותנו גם בקשרים לא בריאים. לפעמים גדלנו בסביבה בה היה קשר לא טוב בין ההורים וזה נראה לנו נורמלי.

ידעתי שזה רע, אבל נשארתי

כדאי לזכור שמערכות יחסים בעייתיות שזורמים איתן למרות סימני אזהרה, עלולות לגרום לפגיעה בביטחון העצמי, תחושת בלבול כאילו התגובות שלך הן לא פרופורציונליות להתנהגות של הצד השני. הדבר גורם לדחק רגשי תמידי, שחיקה נפשית, תחושת תלות רגשית, ולפעמים שולח לחפש מזור ואנרגיה חיובית בשדות זרים.

אורית שהיתה במשך שנים ארוכות בזוגיות מנוכרת, התחילה להתיידד עם בחור צעיר שהכירה בעבודה. ככל שהבית היה פחות מפרגן, כך הזדקקה יותר לחיזוקים של הידיד החדש. "התרגלתי להשפלות. אפילו לא חשבתי שזה השפלות בהתחלה. הוא אמר שלא בא לו עלי, והיה מסובב לי את הגב במיטה, אמר שאני לא יודעת כלום ולא מבינה כלום ולכן הוא לא יכול לשוחח איתי, היה מזמין חברים ואני הייתי המשרתת, מכינה, מגישה, מפנה ומנקה אחריהם, כשבכל הזמן לעג, כינה אותי בשמות גנאי ואמר שזה בצחוק אז אין לי מה להיעלב. הדחקתי. התעלמתי. הייתי מספרת הכל לידיד בעבודה. הוא אמר שאני יפה וחכמה, שבעלי לא מעריך אותי, ושאם אני רוצה להישאר נשואה כדאי לי או לדבר עם בעלי על איך שאני מרגישה או להתעלם מזה ולא לעשות דרמות. תמצאי את הכוחות שלך בחוץ ואז תוכלי לספוג בבית, נהג להגיד לי וזה באמת עזר לתקופה מסוימת. זה חיזק אותי".

" ידעתי שזה לא טוב לי, אבל נשארתי. אחרי זמן התחלתי לשאול את עצמי ממה אני מפחדת. ככל שקיבלתי אנרגיה הבנתי שאני לא חייבת להישאר בקשר שבו אני לא מרגישה בטוחה או מוערכת. כשהייתי צעירה ראיתי הרבה טלנובלות. היתה שם כמעט תמיד אהבה דרמטית, קנאית, אהבה שצריך להילחם עליה. קנאה נתפסה כהוכחת אהבה, וזוגיות הייתה סוג של בעלות הדדית. אחרי כל ריב היתה שם התפרצות של תשוקה ואני לקחתי את זה לחיים שלי. אבל זה לא עשה לי טוב. זה החליש אותי, הקטין אותי, אפשר להגיד שכיבה אותי. עד שהתעוררתי. היום הוא מצטער אבל זה מאוחר מידי כי אני כבר לא בוטחת בו, לא סומכת עליו, לא נמשכת אליו".

כאב הוא לא אהבה

המהפכה פסיכולוגית והחברתית של השנים האחרונות מלמדת שאהבה היא מקום של ביטחון וצמיחה. בעבר היו הרבה שתיקות ופחדים. בעיקר נשים ויתרו על עצמן כדי לשמר את הזוגיות, והקשרים לא נבנו על תקשורת אלא על תלות, על פחד ועל תחושת אשמה. היום ברור שדרמה אינה תשוקה. תלות אינה אינטימיות. עצמאות אינה איום. אנשים מחפשים שקט נפשי, הקשבה, יציבות , כבוד לערכים שלהם ופתיחות רגשית. ההבנה החדשה היא שבריאות נפשית היא הבסיס לאהבה טובה, ושהמאבק האינסופי מחליש ומרחיק את האהבה ואת הרצון באינטימיות.

הרצון האנושי להיות נאהבים, רצויים וראויים, החלום לחלוק חיים עם מישהו/י שרואה אותך באמת, הצורך בקרבה, ברגישות ובמגע אנושי, כל אלה לא השתנו. מה שהתנה זאת הדרך להגיע לשם. פעם האמינו שקנאה זה סימן לאהבה, והיום קנאה היא דגל אדום. פעם חשבו שדרמה זה רומנטי, היום מבינים שדרמה היא תקשורת בעייתית. השתיקה אבדה את הקסם ויש היום צורך בתקשורת, לדבר על מה מרגישים, איך מתקנים, ואיך רבים, או פותרים אי הסכמות, בלי להרוס את האהבה.
כאשר האהבה הופכת למשחקי כוח, הקשרים מתמלאים בחוסר ביטחון, ואחד הצדדים מתחיל להקריב את רגשותיו, אל חלומותיו ואת האהבה שלו כדי לא להישאר לבד. זה כבר לא עובד. מה שנחשב פעם סקסי, הסתגרות, שתיקות, נחשב היום לאלימות שקטה. היום לשוחח, להביע, להקשיב, להתייחס, זה סקסי. פעם אמרו שאהבה זה כואב. היום ברור שאם זה כואב זאת לא אהבה. אם זה מחליש ומרחיק זאת לא אהבה. האהבה אומרת היום: אני בוחר/ת בך אבל לא מוותרת על עצמי. אני כאן בלי דרמה, בלי משחקים, עם לב פתוח. אני לא שלך, אני איתך.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם

• בן/בת הזוג לא מקשיבים לך באמת, קוטע אותך לעיתים קרובות, מתעלם מדברים שחשובים לך ולא מוכן/ה לדבר על בעיות כשעולות
• קנאה מוגזמת, בידוד מחברים ומשפחה, דרישה לדעת איפה את/ה כל הזמן והעברת ביקורת על כל מי שמתיידדים איתו
• שליטה בכסף, בבחירות לבוש, בקריירה, במרחבי התנועה.
• זלזול, לעג או השפלה מול אחרים, ללא התנצלות כשטועים, התעלמות וזלזול מהדעות שלך, דרישות מוגזמות לקבל, ללא הדדיות.
• תנודות קיצוניות במצב הרוח, כעס מתפרץ על דברים קטנים, "עונשים רגשיים" (שתיקות, התרחקות פתאומית), מימוש רגשות רק באמצעות קנאה/דרמה
• סוחב/ת את העבר לתוך ההווה, קשר הדוק עם אקס/ית , הסתרה של מערכות יחסים קודמות, תלונות על כל החברים ובני הזוג לשעבר, האשמה את ההורים, האחים, את כולם רק לא לקחת אחריו..
• מאשים/ה אותך בכל דבר, מתחמק/ת מלקחת אחריות, לא עומד בהבטחות, עורכים "משחקים" של כוח ושליטה