"העצמאות היא לא מטרה היא אמצעי" • קריית חיים בין עצמאות לסיפוח

(חי פה) – קריית חיים, אחת השכונות הצפוניות והבולטות של חיפה, היא קהילה עם זהות מקומית חזקה, שמנהלת את ענייניה באמצעות ועד שכונתי עצמאי. בראש הוועד עומדת צילה ברוך, אשת חינוך לשעבר ודמות מוערכת בקריה שבמהלך ארבע השנים האחרונות הפכה את הוועד לפלטפורמה שכונתית פעילה, יוזמת ומשפיעה בכל תחומי החיים.

לקראת הבחירות הקרובות לוועד, שיתקיימו בספטמבר 2025, שוחחנו עם ברוך ועם זיו פישמן, פעיל חברתי וסביבתי, חבר הנהלה לשעבר בוועד ומוביל מחאת פינוי תשתיות נפט ואנרגיה (תש"ן), על נושאים הנוגעים בעשייה הקהילתית, על חלום העצמאות ורעיון הסיפוח לקריית מוצקין, ועל מה באמת נכון לעתיד של קריית חיים.

עצמאות או סיפוח? השאלה שמלווה את הקריה

נושא עצמאותה של קריית חיים מרחף באוויר מזה עשורים, חלום ילדות של רבים מתושביה, בהם גם צילה ברוך, יו"ר ועד קריית חיים. אלא שבשנתיים האחרונות צף על פני השטח רעיון חדש סיפוח קריית חיים לקריית מוצקין. מי שהעלה את הרעיון הוא ראש העיר הנבחר של מוצקין, ציקי אבישר, שפנה למשרד הפנים, הרים קמפיין בנושא ואינו מסתיר את שאיפתו לצרף את קריית חיים לשכנתה ממזרח.

צילה מתייחסת לנושא בזהירות אך בנחישות, "העצמאות היא לא מטרה היא אמצעי. המטרה היא להפוך את קריית חיים למקום שטוב לחיות בו, עם תקציבים, שירותים ופיתוח". לדבריה, כל עוד חוות המכלים לא פונתה, אין בסיס לתכנון עתידי. זה שטח שהוא גדול יותר מכל קריית חיים המערבית ורק כשיתפנה, אפשר יהיה לדבר על פיתוח, על הכנסות ועל תשתית לעצמאות.

עצמאות מוניציפלית היא רעיון שדורש בחינה מעמיקה, תוכנית סדורה ובעיקר בסיס כלכלי שעדיין אינו קיים. יש כל כך הרבה שאלות שצריך לבדוק מול משרד הפנים האם יש בכלל היתכנות, מה הכוונה המדינית, אילו כלכלנים בוחנים את ההשלכות? אפילו גבולות רשמיים של קריית חיים, אין לנו מסמך כזה. אי אפשר לצאת לעצמאות בלי לדעת מהן ההכנסות הפוטנציאליות, מהן ההוצאות, ומאיפה יבוא תקציב הפיתוח. היא מסבירה.

בלי זה, כל דיבור על היפרדות מחיפה הוא תיאורטי בלבד. היום אנחנו שותפים למאבק בפינוי החווה ומכירים בעובדה שעיריית חיפה, ראש העיר יונה יהב וסגניתו סופי נקש היו אלה שדחפו את המאבק קדימה".

מנגד, זיו פישמן סבור כי קריית חיים וקריית שמואל צריכות להתאחד ולהפוך לעיר נפרדת בדומה לשאר הקריות. לדבריו, שתיהן כיום מהוות שכונות שוליים של חיפה, והגיעה העת לעצמאות מלאה. עם זאת, הוא אינו מזלזל ברצונותיו של אבישר: "יש היגיון גיאוגרפי ורצף אורבני ברור במהלך כזה. קריית חיים היא קריה לכל דבר, והמהלך עשוי גם לשפר את מצבה הכלכלי של קריית מוצקין, במיוחד באמצעות שינוי דירוג העיר של הלמ"ס מה שיאפשר לה לקבל תקציבי מדינה מוגדלים. האינטרסים של מוצקין ברורים לכולם".

אבישר, בראיון לחי פה עם כניסתו לתפקיד – חיבור קריית חיים למוצקין

"אנחנו קרייתים בלב ובנשמה –לא חיפאים"

"מעולם לא היינו באמת חיפאים, מלבד הטייטל הפורמלי והעצוב שהפך אותנו לשכונה שולית, לחצר האחורית של עיריית חיפה. קריית חיים וקריית שמואל צריכות לנהל את עצמן. די להפקרות", אומר פישמן. הסוגייה המוניציפלית דורשת הכרעה דמוקרטית ולא פוליטית. תושבי הקריה חייבים לצאת למשאל-עם אמיתי, לא ניתן לבצע כאן מחטף פוליטי. גם אם יהיה שינוי, בין אם סיפוח ובין אם עצמאות. ראש עיר לא יכול להיכפות על התושבים. אם תקום עיר חדשה, אנחנו נבחר את ההנהגה שלנו, לא נקבל מינוי מלמעלה.

פישמן, טוען שהציבור ברובו מסכים שקריית חיים היא "עיר שבויה" בידי עיריית חיפה, שאינה משקיעה בה כראוי. זו טעות היסטורית משנות ה־50, טעות פוליטית שעשה אבא חושי והגיע הזמן לתקן. הייתה תקופה בה קריית חיים הייתה הקריה העשירה מכולן, כל הקריות עצמאיות למה לא קריית חיים וקריית שמואל? אנחנו מעל 40 אלף תושבים, זה לא מגיע לנו?

לדבריו, הסיבה האמיתית לכך שקריית חיים לא משתחררת מהעירייה נעוצה במשאבים. יש פה שטחים, אזורי תעשייה וחוף ים. זה לא מפתיע שלא רוצים לשחרר אותנו, הכסף מדבר.

למרות ההסתייגות מהסיפוח למוצקין, פישמן מודה לראש העיר, ציקי אבישר, שהעלה את הנושא לסדר היום: "הוא רק מדגיש את עומק העוול. אנחנו צריכים פתרון אמיתי אבא ואמא מוניציפליים. משרד הפנים חייב להקים ועדה ייעודית שתבחן את כל ההיבטים: הכלכליים, הגאוגרפיים והחברתיים, כמו כן לבצע משאל תושבים. אי אפשר לשחק יותר עם תושבי הקריה. אנחנו לא בני ערובה לא של מוצקין ולא של חיפה. לא קיבלנו תמורה אמיתית לארנונה שלנו כבר שנים. הגיע הזמן לפעול ולמצוא פתרון שישים את תושבי קריית חיים וקריית שמואל במרכז לא בצד."

מה זה בעצם ועד קריית חיים?

עד שתתקבל החלטה ממשית בנוגע לסיפוח אפשרי לקריית מוצקין או לעצמאות מוניציפלית כפי שמקווים רבים מתושבי קריית חיים, ביקשנו להבין מהו בעצם ועד קריית חיים, ואילו תפקידים הוא ממלא כיום בשטח.

ועדי שכונות הם תופעה ייחודית בנוף העירוני, אך במקרה של קריית חיים מדובר בהרבה יותר מגוף מקומי רגיל. "יש כאן מבנה ייחודי שמורכב משלושה חלקים: הוועד עצמו, אגודת המים והקרן הקהילתית," מסבירה יו"ר הוועד, צילה ברוך. "היתרון שלנו הוא ביכולת לפעול במהירות ובגמישות, עם חיבור ישיר לתושבים בלי מנגנון עירוני כבד שמאט את התהליכים. זה הכוח האמיתי של גופים קהילתיים".

למרות שהוועד פועל כולו בהתנדבות, הוא שותף כמעט לכל תחום בחיי הקריה: חינוך ורווחה, נוער ותרבות, תמיכה בפרויקטים קהילתיים ואף הפעלת חמ"ל מתמשך לסיוע לחיילים בחזית מאז תחילת המלחמה. מדובר בגוף שצמח מתוך הקהילה ופועל למענה ללא הפסקה.

"עשינו מה שלא נעשה כאן קודם"

צילה ברוך, תושבת ותיקה בקריית חיים, אשת חינוך שעסקה כגננת במשך 26 שנים וכיום עובדת באגף החינוך בקריית ביאליק, מתארת בגאווה את העשייה הרבה שהוביל ועד קריית חיים בראשותה: "השתלבנו בכל מערכות החינוך מהגנים דרך בתי הספר ועד לתיכון עם פעילויות העשרה, תגבורים לימודיים, מרכזי למידה וסיוע תקציבי. אמנם אין לנו תקציבי ענק כמו לעירייה, אבל הקרן הקהילתית משלימה את הפערים וכך אנחנו מצליחים ליצור שינוי אמיתי בשטח.
בין הפרויקטים המרכזיים שבהם לקח הוועד חלק פעיל נכללים תכנון והקמה של גן משחקים חדש בשכונה, יוזמה ושדרוג של אירועי תרבות, וכן הקמת מרכז למידה מקצועי המספק תמיכה מותאמת לילדים עם לקויות למידה, לצד העשרה באנגלית ובעברית. מדובר בפעילויות שלא התקיימו בעבר בשכונה, ואנו מתכוונים להמשיך ולקדם אותן גם בעתיד."

מעורבות, יוזמה ובעיקר נתינה

"עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הקמנו חמ"ל של הוועד, מאז 28 באוקטובר 2023, בשיתוף פעולה מלא עם הוועד של קריית שמואל, שפועל ללא הפסקה: שולחים מזון וחבילות לחיילים, אופים, אורזים ומחלקים, יום יום, מאפים למשפחות נזקקות ולתלמידי בית ספר."

לדבריה, העשייה לא נעצרת גם ביומיום: פופקורן, שערות סבתא, פיצות ושלגונים באירועי קיץ, לילה לבן במרכז הקהילתי, פעילויות "שנת מצווה" לכיתות ו' – בהן הילדים לומדים על ערבות הדדית דרך התנדבות למען ניצולי שואה וחלוקת מזון לנזקקים. "כל שקל שנכנס חוזר לקהילה. אנחנו מתנהלים בשקיפות מוחלטת, והכול בהתנדבות מלאה."

קריית חיים – קהילה עם נשמה

על הפעילות האישית שלה בוועד היא אומרת בכנות: "זה בא על חשבון החיים האישיים שלי על חשבון המשפחה והזמן שלי. הרבה ערבים בבית הלכו לטובת פגישות, שיחות, יוזמות, יש לי משרד בוועד אבל לא יצא לי לשבת בו אפילו יום אחד, אני כל הזמן בשטח. בכל זאת זו שליחות".

הבחירות לוועד קריית חיים יתקיימו בספטמבר הקרוב, וצילה אינה מתרגשת. אין כאן שינוי מהותי אנחנו נמשיך בעשייה. יש שלושה מועמדים משלוש סיעות. אני קוראת להן (קבוצות), אצלנו זו עשייה נטו לא פוליטיקה.

כששואלים את צילה מה מניע אותה, היא עונה מיד: "הקהילה. האנשים. הידיעה שכל דבר קטן שאנחנו עושים משפר את החיים של הילדים, המשפחות ושל הקשישים. קריית חיים היא שכונה גדולה עם צרכים רבים, אבל גם עם המון פוטנציאל ואנחנו כאן כדי לדאוג שהמקום הזה ימשיך לפרוח".