שם היפה בדוי כמובן ודמותה עדיין מול עיני….
חיפאי שלא יזהה את היפה הוא מנשר או מטירת הכרמל או אולי ממילנו.
כשהכרתי את חדוה היא הייתה נערה צעירה. צעירה מדי. צריך להיות לפחות צ'כוב כדי לנסות ולתאר את יופייה. שיער דבש פרחים יום לאחר הפריחה, בהיר גולש, עיניים בצבע בהיר ולא מוגדר ממש. משהו בין כחול לירוק ותכלת לאפור – רק תבחר באיזו שעה משעות היום. קשה היה להתבונן הישר אל תוך עיניה מבלי להשפיל מבט לאחר מחצית השנייה. יופי כואב, מכאיב. יפה הרבה יותר מיפה ולעולם אינך שבע מלהתבונן בה. גם כשנפרדה לשלום יכולת להתבונן בהליכתה החתולית משהו עד שנעלמה. זה מצבה בתחילת גיל ההתבגרות, אז למה נצפה כשתגדל? שתי אחיות מפורסמות ביופיין, חדוה ונילי הבוגרת בהן. אביהן בעל חנות למכשירי-כתיבה ברחוב שמריהו לוין לא הרחק מ'חפצי- בה'.
אין כמו ניסים אלוני המחזאי לתאר את חדוה ומי אם לא היא עמדה מול עיניו כשכתב את "יפות יפות." יאיר רוזנבלום הלחין, הגששים שרו ואני ליוויתי, הפעם, עם גיטרה בס:
יפות יפות כל-כך יפות כל-כך יפות
על הגגות יפות יפות במרתפים,
יפות יפות
בסמטאות בכיכרות באשנבים של הקופות,
יפות יפות
על הקירות בין הקורות בחריצים של הגדרות
כל-כך יפות מאד יפות שבא לבכות שבא למחות
שבא לשתות חומצה גופרית עם נפטלין או טרפנטין
רק לא לראות כל-כך יפות
כל-כך יפות שבא לבכות.
שבא לצעוק א מ א! ! !
חדוה נהגה לחכות לי לא אחת ליד מקום מפגש של חברים. רחוב ארלוזורוב פינת בלפור שנת 1956 גם אני הייתי עול ימים אך בוגר מחדוה בשנתיים…אולי שלוש שהם זמן רב בגיל שכזה. בצאתי בסיום הערב ניגשה בביישנות והתחלנו לשוחח וכך ליוויתי אותה לביתה. הבטחתי לה שגם יומנו יבוא לכשתגדל קצת. לא קיימתי את הבטחתי. לא שזלזלתי בהבטחה זו, הגורל לא הפגיש בינינו עד שנודע שנישאה.
בעלה של חדוה מוכר בעיר וידוע כפוחז לא קטן, פרחח בצעירותו והרבה יותר בבגרותו. הכרתיו. סמים שונים ומשונים היו לחם חוקו. המראה הכללי שלו התאים לעיסוקיו. שיער ראשו החל לצמח קצת מעל לגבות ושיווה לו מראה מאד מרתיע. בתחרות על לגימת בקבוק יין בלגימה, לא היה שני לו. לפני השתייה נהג לקחת בצל גדול ולבן ולפוצצו במכת אגרוף. כל השוליים נפתחו לצדדים וליבת הבצל הטריה החליקה אל פיו ושיהוק במתכונת של גרפס אדיר עוצמה הכין את המסלול לקליטת ליטר יין. התערבות על סכומים לא קטנים.
יש לפעמים שאנחנו נמשכים לניגודים. במקרה הזה פשוט בלתי ניתן להסבר. זה הרבה מעבר לניגודים לראות גורת חתלתולים קטנה ותמימה משחקת עם טיגריס ענק החושף שיניים אימתניות המסריחות מבצל. לראות את הענוגה והיפה חבוקה בזרועותיו של מפוצץ הבצלים נותנת רעיון לסרט ילדים המיועד מגיל שלושים. יתכן ויותר מסביר שהקנאה משפיעה על כתיבתי.

הזוג שרד שנים לא מעט עד שנפרדו, כך סיפר חבר שהכירם וכשנודע לי מקום עבודתה התקשרתי.
"חדוה לא באה לעבודה, היא חולה מאד," זו התשובה שקיבלתי.
"היא עוד יפה כל-כך?"
"הרבה יותר," ענתה חברתה.
בשיחה הבאה נודע לי על מותה. עצוב. צעירה הייתה במותה.
נזכרתי בהבטחתי לה, שעוד נפגש. למעלה מחמישים שנה חלפו ולא הצלחתי לקיים את המעט האמור. הרעיון לעשות סרט על "היפה והחיה" נשאר ואם אינני טועה אפילו עשו כזה בסופו של דבר, אך יצא חיקוי עלוב לסיפור שלנו.
*אני מתנצל שלא הצלחתי בחוסר כשרוני לתארה ממש כפי שהייתה באמת.

