בכל קצוות העולם ממשיכים לכבד ולהצדיע לזיכרו של גיבור ישראל החייל סמ"ר גל גבריאל קובי ז"ל מטירת כרמל, לוחם אמיץ שנפל על הגנת המולדת, מדינת ישראל. במהלך השבוע, הוריו היקרים סמדר ועובד יצאו לעיר מילאנו שבאיטליה, היה זה במסגרת חלק ממשלחת "אור למשפחות".
במילאנו, התקבלו התקבלו הוריו של גל ז"ל בכבוד רב על ידי נשיא הקהילה היהודית בטקס מרגש ומלא משמעות, כמו – כן במהלך הטקס ניטע לוט על שמו של גל גבריאל קובי ז"ל לוח של כבוד המנציח לעד את רוחו, ערכיו והמורשת שהותיר אחריו.

במעשה זה, ממשיכים סמדר ועובד להפיץ את אורו של גל הכל דרך אפשרית, לחבר בין לבבות ובכך להראות לעולם מהי גבורה אמיתית. יהי זיכרו של החייל גל גבריאל קובי ברוך !
סמ"ר גל (גבריאל) קובי ז״לֹ, נולד בטירת כרמל, בן בכור להוריו סמדי ועובד, לו שני אחים – אוראל ועמית. גל התגייס לגדוד "רותם" של חטיבת גבעתי ונתן את כולו, שם גם מצא את מותו. כל חייו רצה גל להיות חייל קרבי ולשרת בגבעתי. אפילו בבר המצווה שלו כאילו חזה את מותו כשבקליפ שעשה בשביל החגיגה, היה מחופש לחייל ב"גבעתי" ומבוימת סצינה שלכאורה מטלוויזיה נראה ירי בחברון, כשבמקביל המשפחה יושבת ומודאגת. גם בקליפ גל לא עונה לטלפונים ולא מראה סימן חיים, אך לפתע נפתחת הדלת והוא נכנס לביתו. המציאות היתה שונה וגל לא חזר. נציין כי אחיו של גל, אוראל, התגייס לאותו הגדוד בו שירת גל, והשתחרר לפני כשנתיים. אוראל התעקש לעבור הכול כדי להנציח את אחיו. לימים נולדה בת זקונים להורים, שמה גאיה. בבית הקימה משפחת קובי חדר הנצחה לגל.

עוד נוסיף, כי קבוצת הכדורגל (בוגרים) של מ.ס. טירת כרמל המשחקת כיום בצמרת ליגה ב' צפון ב' של ההתאחדות לכדורגל, נקראת על שמו, להנצחתו ולזיכרו של הלוחם גל קובי ז"ל.
החייל גל גבריאל קובי ז"ל, נפל בפעילות מבצעית בחברון ביום י"ט בתשרי תשע"ד (22.9.2013). במהלך כל אותו יום, היום השלישי של חול המועד סוכות, הגיעו המוני מבקרים אל מערת המכפלה בחברון. על האיזור שמרו חיילי גדוד "רותם". בשעה שש בערב ירה מחבל מהמארב כדור שפגע בצווארו של גל, שעמד על משמרתו בצומת בית המרקחת ופצעו באורח אנוש. גל פונה לביה"ח "שערי צדק" בירושלים, אך מאמצי הרופאים לא הועילו וגל הלך לעולמו.

גל ז"ל, שנפל בפעילות מבצעית בחברון בדיוק לפני 12 שנים, ב-22.9.2013 מירי של צלף לצווארו, מותו נקבע במקום, היה זה בחול המועד סוכות, כשדקות ספורות לפני שנורה ביקש גל מהוריו שישאירו את הסוכה שבנו, על מנת שכשיחזור לאפטר יוכל לארח בה את חבריו. אותה סוכה הפכה לצערנו, לסוכת אבלים.
האם הכתבה עניינה אותך?

לא נשכח אותו לעד , וכמובן את ההורים הנפלאים שמנציחים אותו כול הזמן ,אוהב עמי