אני משתדלת אבל ממש עושה הכול כדי לקיים הבטחות. לפעמים לוקח לי זמן, לפעמים אני צריכה להתנצל כי חשבתי אבל לא באמת הצליח לי או שהדברים יקרו הרבה יותר מאוחר ממה ששיערתי. ההבטחות נערמות ברשימות. יש רשימה ארוכה של חודשים ואף שנים ויש את הרשימות הקצרות, קצת כמו לפני פרס ספרותי, שהן גם קצרות טווח ותופסות מקום ראשון – בייחוד אם אלה הבטחות לבנותיי או לאיש או להוריי האהובים. מה שלא יהיה, אני שומרת את הרשימות ומרעננת מידי פעם, כשיש הזדמנות לקיים.
הבטחות ספרותיות יש לי למכביר, אינסוף כאלה שהבטחתי לעצמי שאקרא אבל הפעם אדבר על כאלה שהבטחתי לחברים וקולגות, סופרים וסופרות עמיתים. יותר מעשור שאני באור עולם הספרות ובחברה שאני מבלה בה אין קנאת סופרים. אישית אני שמחה מכל הלב עם ההצלחות של חבריי וחברותיי, לומדת מהם ומשתדלת לקרוא לפחות ספר אחד שלהם. כמו שכתבתי פה פעם, הסופרים מקבלים חיים רק מתוך עיני הקוראים ואין דבר תומך יותר לסופרת מאשר לקרוא את ספרה.
לוּז / דנה נעמי בן שלומי
כך, ברשימת ההבטחות, חיכה לי בסבלנות ספרה של דנה נעמי בן שלומי, ושמו בישראל: לוּז. הסבלנות נמשכה מאז שבוע הספר 2023 ועבורי, קראתי את ספרה בשקיקת יום ולילה, בזמן המדויק. כיוון שלא רק שנהניתי מסיפורה של העיר המקראית הזאת, למדתי איך עושים יפה את המעבר בין פנטזיה לכתובים כך שיש כאן יצירה שאפשר להאמין לה. וזה נהדר עבורי, כי הספר אותו אני כותבת כעת עוסק בחיבור בין מציאות היסטורית שהייתה לפנטזיה.
אני כותבת את הטור הזה כבר כמעט שנה ובכל התקופה הזאת נמנעתי במכוון מלכתוב על ספרים שיצאו לאור בהוצאת הבית שלי, מטאור. הפעם אחרוג מכלל זה כיוון שאחרי שקראתי את ספרה של דנה, הבנתי שאני מונעת מהקוראים כאן ספרי מקור מצוינים. לעיתים, אפליה מתקנת רק מקלקלת ואני באתי לכאן כדי לכתוב בכנות על ספרים שנהניתי או לא נהניתי לקרוא. באותה נשימה אבטיח כאן שאם אקרא ספר של מטאור שפחות אתחבר אליו, אכתוב בכנות את דעתי.
אם כן, חומות העיר המקראית לוּז נפרצו בדמות שש גופות שנתגלו באתר חפירות באַדָנה אשר בטורקיה. אדם הוא ארכיאולוג שעדיין לא יודע מה אומרים ממצאיו, אבל הוא ממש מעוניין לדעת ולצורך המחקר הוא מטיס מישראל את אנה, שחייה השבורים תופסים אור אחרון של תקווה לשוב לעבודה ולהמשיך הלאה לאחר מותו בטרם עת של בעלה. בסיפור תפגשו דמויות מקראיות, תרבויות שמתנגשות ואת קללת החיים הנצחיים. יש מתח, סכנת מוות, כאב, ניצול, אהבה, חמלה ואת המרכיב הטוב שיבטיח כי אחרי שתסיימו את הקריאה, תרוצו לחפש עוד מידע על העיר הזאת, "היא לוּז שצובעין בה תכלת." (ציטוט מתלמוד בבלי בפתח הספר). ויש משמעות ועניין לתכלת זו.
אני תמיד מחפשת את התחושה הזאת בקריאה שאני לא באזור זמן כלשהו, שאני אובדת בסיפור ומוצאת את עצמי מחדש עם סיומו. הספר הזה נתן לי את המתנה הזאת. כמו שחשב אדם, הארכיאולוג כשנסחף בקריאה על לוּז, "בכל מקום בו הזמן נעלם תמיד ידע כי שם צריך להיות ליבו."
בנוגע לנשאר או משוחרר, לוּז מקשט את מדף הספרים הדיגיטלי שלי וכשאני מעיינת בה כעת ורואה אותו, אני רואה גם את הרגעים היפים בקריאתו וזה גורם לי נחת להשאיר אותו שם. כמו גם הידיעה שארצה לקרוא אותו שוב בעתיד.
אסיים בברכה שבירכה האם הזקנה את אנה לפני פרידה, "דמעות של התרגשות הן מתוקות כדבש. שתמיד יהיו דמעותייך כאלה." אמן ולכולנו, בייחוד בימים אלה, תהיינה לפחות 76 סיבות לדמעות של התרגשות. שיחזרו לחיק המשפחה, מי לזרועות ומי שייאספו אל חיק אבות.
פרטי הספר:
לוּז מאת: דנה נעמי בן שלומי, מטאור הוצאה לאור, 2022.
קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי