אסטרטגיות הישרדות בעולם הפרפרים

המינוח "שרשרת המזון" נשמע תמים וקל לעיכול… אלא שבפועל זהו ביטוי עדין למאבקי חיים ומוות במלחמת ההישרדות, מנת חלקם היום יומית של כל יצירי הטבע.

עולם הטבע כמארג חיים

בעולם החי יש תמיד טורף ונטרף, אוכל ונאכל, מנצל ומנוצל וכל ייצור חי הוא מרכיב בשרשרת המזון.  המאזן האקולוגי נשמר ככל שמקורות המזון ממשיכים לקיים את שותפי הסביבה בה נשמרת השרשרת. לקיים ולהתקיים במאזן פירושו להמשיך לאכול או להיאכל. זה נשמע אכזרי. אלא שרגש הוא תכונה אנושית בעוד שרעב הוא אינסטינקט קיומי.

את התובנות הראשונות על תפיסת עולם הטבע כ"מארג חיים" שלם בין כל מרכיביו, כמו גוף האדם, הציג לעולם חוקר הטבע הדגול (אלכסנדר פון הומבולדט 1859-17691) שתיעד את ממצאי מסעותיו, באמריקה הדרומית וערבות סיביר, באוסף אדיר של פרטים, שפע ספרים ויומנים ואבחנות פורצות דרך שהיוו את הבסיס להגותו של דרווין בתאוריית האבולוציה בספרו מוצא המינים. דארווין שפגש את הומבולדט והושפע ממנו עמוקות דאג לקחת עימו את ספריו למסעו הראשון דרך איי הגלפאגוס ב-1831.

לכל יצור יש מקום ותרומה במארג החיים

פרפרים כמו כל יצור שואפים להגנה כדי להמשיך להתקיים וכדי לזכות להקים את הדור הבא. בכל אחד ממצבי מחזור חיי הפרפר (ביצה, זחל, גולם ופרפר בוגר) מתקיימת סכנה ממשית להיפגע על ידי טורף שניזון מהם. אפשר להניח שתהליכים אבולוציוניים הם אלו שדרכם התפתחו אמצעי ההגנה המופלאים שעל קצה המזלג אספר כאן על דוגמאות מהם.

אסטרטגית הטלה

ביצה של פרפר היא מצב פסיבי חסר הגנה, אבל כבר עבור שלב זה ננקטת אסטרטגיה של הטלה
שנועדה להקטין את סיכויי הפגיעה כדי להגדיל את סיכויי שרידות ביצי המין.

כך נמצא מיני פרפרים שמטילים ביצים בכמויות גדולות או מינים שמטילים ביצים בודדות בפיזור בין עלי השיח או מיני פרפרים שנוהגים הטלה מוסתרת מתחת לעלה או קפל של גזע או בעומק האדמה. לכל מין של פרפרים אמצעים משלו. המטרה היא לאפשר לכמה שיותר ביצים לשרוד עד לבקיעת הזחל.
הביצים זעירות וכמעט לא נראות בעין כי את משא הגידול יקח על עצמו הזחל. לבנינים מטילים צבר של ביצים על חלקו התחתון של העלה. זנבי סנונית מטילים ביצה בודדת על עלה.

הטלת הביצים תיעשה תמיד בצמוד למקור המזון המידי של הזחל אשר יבקע מן הביצה, כלומר ממש על הצמח שאת עליו או פריו יאכלו הזחלים. לכל מין של פרפר יש רק צמח אחד או משפחה של צמחים שרק הם ישמשו מקור מזון לזחלים. צמח זה נקרא הפונדקאי. לעיתים קרובות זהו גם מקור שמו של הפרפר (לבנין הכרוב, כחליל הרימון, נמפית החורשף).

זחלי פרפרים מומחי ההתגוננות

הזחלים שהם מאכל תאווה עבור מגוון רחב של טורפים (לטאות, גמלי שלמה, ציפורים) מצוידים בקשת רחבה ומרתקת של אמצעי הגנה. תוך כדי אכילה אובססיבית גדל הזחל עד כדי פי 30 מרגע בקיעתו, אלא שכך גם גדלה סכנת החישפותו לטורפים. מיני זחלים רבים, בעיקר אלה השעירים, פולטים ריחות עזים וחומרים רעליים גורמי צריבה שדוחים תוקפים ואף פוגעים בהם. מסיבה זו יש להימנע ממגע יד עם זחלים, דבר שעלול לגרום לפריחות ובעור ודלקות מקומיות.

אבל קיימת גם אסטרטגיה הפוכה, זחלים שפולטים חומרים מעוררי תוקפנות אצל נמלים. דבר שגורם לנמלים להתנהג באלימות בסביבת הזחל וכך להגן עליו מפני תוקפים אחרים, תוך כדי התנהגות רכושנית כלפי הזחל.

נפוצה מאוד אסטרטגיית החקיינות שהינה כלי הגנה ויזואלי. ציורים על גוף הזחל שמעתיקים ומדמים יצורים גדולים ומאיימים. כעין תחפושת מתריעה. ציורי חקיינות קיימת במיני זחלים רבים ויש לה תצורות רבות, דוגמאות שונות של ציורי עיניים גדולות הצבועות על ראשי זחלים ואפילו ציור המדמה ראש נחש.

טכניקה מרשימה ליצירת בית-מגן עם ניידות קיימת אצל עשים מסוג ססנרתיק. הזחל עוטף עצמו בחבילת זרדים שדבוקה לגופו וחופשי לנוע בביטחה מוגן במעטפת קשיחה.

שימוש בחוטי קורים: זחלי פרפרים עושים שימוש יעיל בקורים למטרות שונות. דבר מרשים הוא עבודת הקיפול והתפירה של עלים והפיכתם למעטפת הגנה. במהלך היום הזחל נחבא בחיק העלה המקופל ובלילה יוצא לארוחות קצרות. כדי למצוא את דרכו חזרה אל בית העלה מושך איתו הזחל קור דק הקשור למעטפת העלה. את הדרך חזרה הוא עושה לאורך הקור שנמתח.

הזחל של קיסרית הקטלב נוהג לקטום את חיבור העלה אל הענף ולגרום לנשירתו בתום הארוחה, כך נעלמים סימני ביקורו והזחל חוזר למחבואו עד הלילה הבא. זחל שמזהה סכנה קרובה יכול להיעלם מן הטורף בנפילה מן הענף תלוי על חוט הקור הדק עד יעבור זעם. והתפקיד האחרון של הקורים: פרפרי היום מתגלמים תוך עיגון וחיזוק גופם בעזרת מספר קטן של קורים.

גולם הרואה את הנולד

הגולם אינו בעל כישורי הגנה, ולמזלו גם לא מאכל מפתה. גלמי פרפרים שורדים תקופות ארוכות ויש מינים רבים שנחבאים בעומק האדמה, דבר שמגן עליהם גם במקרים של שריפות יער. התגלמות היא גם תקופת המתנה לתנאי חיים מתאימים (תקופה הנקראת דיאפאוזה) , כמו שנת חורף. שאלה: כיצד יודע הגולם מתי לסיים את התהליך ולבקוע כפרפר ? ובכן התשובה נמצאת בהבנה למה ממתין הגולם?

בתוך כשבועיים (זמן חיים ממוצע של פרפר) יהיה על הפרפרה שתבקע להמשיך את הדור ולהטיל ביציה על צמח הפונדקאי המסויים שרק ממנו יאכלו זחליה. דהיינו נוכחות הצמח היא תנאי להמשך קיומו של הדור כי בלעדיו לא יהיה מזון לזחל שיבקע מן הביצה שתוטל. 

מסקנה: הגולם יודע לזהות את התנאים להופעת הפונדקים שלו. עונת השנה, לחות, תנאי מזג אויר.
במילים אחרות: הגולם אחראי להסתנכרן עם עונת הצמיחה של הפונדקאים ולהשלים את הבשלת הפרפר לבקיעה בתזמון הנכון. בקיעה שלא בזמנה תביא לסיום חיי הזוג ללא צאצאים.

פרפר זריז הוא פרפר חי

תעופת הפרפר היא המרכיב הבולט בהתנהלותו והעיקרי באמצעי הגנתו. אבל לא היחידי. צבעים וצורות משמשים אותם למטרות שונות. בולטת ונפוצה למשל חקיינות מן הסוג של הדמיית ראש מדומה בחלק הגוף האחורי. זנבונים קטנים שמדמים מחושים וכתמי צבע לצידם שמדמים עיניים גורמי להטעיית הטורף. מזכיר קצת את זנב השממית שנשאר בידכם וממשיך לרטוט בזמן שהשממית חומקת למחבוא.

משפחת זנבי הסנונית בולטת בזנבונים וגם נציגים רבים ממשפחת הכחלילים (כ. האספסת, זנבי סנונית)
הגנה שונה היא השימוש ברעלים דוחים, דוגמת אלו שמייצרים זחלי משפחת הדנאיות אשר ניזונים מצמחים ממשפחת האסקלפיים וההרדופיים (כגון פתילת המדבר הגדולה) המכילים רעלים  אלקלואידיים. ציפור שטעמה פרפר כזה לא תחזור על הניסיון וצבעו האדום של הפרפר הוא תזכורת ואזהרה מקובלת על רעילות בעולם החי.

פרפר חקיין המתחזה לדנאית

לדנאית המלכותית (המונארך הנודד המפורסם בארה"ב) יש מין חקיין הדומה לה מאוד וככל הנראה זוכה בהגנה מפני ציפורים מנוסות. וזו שוב חקיינות. גם עיניים גדולות על כנפי פרפרים נמצא במינים רבים ושבתאי השקד, העש הגדול בארצנו, הוא הבולט שבהם. תכונה משותפת בעיקר אצל הלבניניים היא הכישרון לצנוח בכנפיים סגורות לתחתית השיח ולהעמיד פני מת, בעת סכנה. צבעי הסוואה הם דבר נפוץ אבל המופלא בהם הוא פרפר שנראה ממש כמו עלה שנשר מן העץ, כל עוד כנפיו סגורות.

הגנה בדרך של שיתוף

יוצאי דופן ואלופי אסטרטגיית ההישרדות הן מיני הפרפרים שלמדו לאמץ ולפתח חיי שיתוף עם נמלים.
בארצנו, נחושתן נמלים גלילי (ננ"ג) אינו היחידי אך הבולט שבהם. פעם בשנה (סביב חודש יוני) בוקע הפרפר מן הגולם באדמה ומיד יוצא לחפש את בן/בת הזוג. לקראת ההטלה הנקבה תחפש קן של נמלים מסוג לבובית ירושלים. את צבר הביצים תטיל נקבת הננ"ג ע שיח ממש לפתחו של קן הנמלים והשטח מוכן למופע הראווה.

מייד עם צאת הזחלים מן הביצה מסתערות עליהם הנמלים כדי לשתות בשקיקה את "טל הדבש" שפולט כל זחל משתי פטמות באחוריו. תוך כדי החליבה אחת מן הנמלים מופקדת להוביל את הזחל אל הקן. מכאן ואילך יאכילו הנמלים את הזחל בתוך הקן עד שיתבגר ויצא להתגלמות באדמה שלידו.

חיי שיתוף (השם המדעי: סימביוזה) עם הנמלים מזכים את הזחלים בהגנה מושלמת מפני אויבים כולל אספקת מזון (סטייל הכול כלול). בתמורה על כך זוכות הנמלים בנוזל היקר המשמש להם, ככל הנראה, להזנת הרימות.

סימביוזה למטרות הגנה הדדית במלחמת ההישרדות קיימת בעולם החי והצומח באין סוף צורות מרתקות, ובוודאי לא תופתעו לדעת שגם שם יש תופעות של רמאות וניצול, שסופם לא טוב לאחד מן השותפים.