פגשתי פייה. יש פיות שיניים, פיות חלומות ופיות שמאכילות. ביום חמישי האחרון, בספרייה היפה של עמק הירדן, בבית גבריאל על שפת הכנרת, מנהלת הספרייה הפגישה אותי עם פיית ספרים. כמו שאני לא שוכחת למי שהמליצו לי על ספר שעשה לי רע, כך אני מודה למי שהמליצה לי על ספר שעשה לי טוב על הנשמה, שהיה מדויק והגיע בזמן הנכון.
עד לאותו בוקר לא תכננתי כלל לפקוד את ספרייתנו, אך לאחרונה גמלה בי ההחלטה, שלפני שאגש לרכוש ספר, אקרא אותו קודם ואם הוא שווה עבורי קריאה שנייה – אחפש אחריו. אם כן, התמה של השבוע היא לא נשאר או משוחרר אלא, לחפֵּשֹ (אחריו ולהשיגו לספרייה הפרטית שלי) או לאפֵּס (להזדכות עליו).
״בואו נדבר על ספריות״
בואו נדבר רגע על ספריות. הידעתם שהשאלת ספרים מהספרייה האזורית הינה ללא עלות?! היכנסו לספרייה באזורכם ותגלו אוצר הנפרש בפניכם ורק מחכה שתבחרו בו. עם כל אהבתי לחנויות הספרים, בספרייה אין הגבלות "רבי מכר" וכמובן, נעים לי לבקר את ספריי שלי שם, כי אף אחד לא מוציא את כלת הים משם בטענה שהיא "תופסת מדף".
אני מודה שבעמק הירדן אנחנו בני מזל עם המיקום המדהים של הספרייה, העיצוב היפהפה שלה, המנהלת התותחית ומתברר שגם עם הקוראות (ייתכן שגם קוראים אך טרם הכרתי אותם). עם זאת, אני די בטוחה שגם באזורים אחרים יש ספריות שוות ואפילו אשמח אם תשלחו מיקומים והמלצות לביקור.
ובכן, בפגישה עם פיית הספרים, תוך כדי שיחה מאוהבת ספרים אחת לרעותה, אספנו מהמדפים את המלצותיה לפי רשימת המשאלות שלי: ספר שיעשה לי טוב על הלב, ספר אופטימי, ספר שכתוב היטב, ספר שייקח אותי למקום קסום, לא – לא אחד כבד, מספיק כבד לי על הלב בימים אלה. ואז – היא נעצרה ונזכרה בפַּרְנָסוּס על גלגלים של כריסטופר מורלי. מצאנו אותו והיא אמרה, לא, לא אמרה, היא הבטיחה: "את הולכת לבלוע את הספר הזה".
כמו שסינדרלה לא ידעה בדיוק איזו שמלה היא רוצה לנשף, אבל זו שהפייה סידרה לה הייתה ה-אחת, כך הפייה של ספריית עמק הירדן ציידה אותי עם ה-אחד. כי אחרי שסיימתי לקרוא על הספרייה הנודדת של רוג'ר מיפלין ואיך הלן מק'גיל רכשה אותה ממנו רק כדי שאח שלה לא יעשה זאת לפניה, עשיתי משהו שאני כבר לא זוכרת מתי עשיתי בפעם האחרונה, אולי כשהייתי ילדה – חיבקתי ונישקתי אותו. כן, כן, זה מה שעשיתי וקראתי בקול גדול "איזה ספר מ-תו-ק!".
כששוחחתי בווידאו עם החיילת שלי, בין לבין הגעגוע והדאגה, סיפרתי לה בהתלהבות על הספר ויאמר לזכותה שהייתה לה סבלנות להקשיב לאמא שלה משתפכת על ספר שנכתב ב-1917, א-הא… יותר מ100 שנים חלפו מאז כתב אותו כריסטופר מורלי והוא מחזיק היטב את המים, כמו שהלן מחזיקה את מושכות הסוסה פֶּג. הוא מצחיק, שובב, מלא אהבה לספרים (אין מישהו שמר מיפלין לא יכול לגרום לו להתאהב בספר כלשהו המותאם למידותיו) ואני אוהבת שהדמויות הן אמיתיות במובן שהתיאור הפיזי שלהן אינו של מר ומרת עולם אלא משהו מציאותי יותר מחיי היומיום ולא פחות, ואף יותר, יפה להפליא.
כך הלן מסכמת את ההרפתקה אליה יצאה:
התגלגלתי לי לאורכה של דרך זרה, בְּעליה היחידים של פרנסוס (כנראה היחידה ביקום), כשסוסה, כלב וערמה של ספרים נתונים בידיי. מאז בוקרו של היום הקודם, סטו חיי לחלוטין ממסלולם הרגיל. הוצאתי ארבע מאות דולר מחסכונותיי, מכרתי ספרים בשווי שלושה עשר דולר, גרמתי לקרב מהלומות, ופגשתי פילוסוף. ולא רק זה, גם התחלתי במעומעם לפתח פילוסופיה משל עצמי. וכל זה כדי למנוע מאנדרו לקנות ספרים נוספים!
בנוגע לשאלה אם לחפֵּשֹ או לאפֵּס, אני יוצאת לחפש אחר פַּרְנָסוּס על גלגלים ולצוד אותו לספרייה הפרטית שלי, גם אם אצטרך לעשות זאת רכובה על סוס ועגלה.
פרטי הספר:
פַּרְנָסוּס על גלגלים מאת כריסטופר מורלי, זיקית הוצאה לאור, 2012.
מאחלת לכם למצוא את הספר הנכון עבורכם ובעיקר, לקרוא. תמיד לקרוא.
כמו שאמר מיפלין בספר זה, "לעניות דעתי, אדם אוהב ספרים לא ירעב לעולם".
קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי