המאבק החוקתי, הוא  זעזוע בונה או התנגשות הרסנית? • פרשנות • יוסי ברגר

ניתוח המשבר האזרחי בישראל

החוק השלישי של ניוטון, איננו אחד מחוקי הרפורמה המשפטית, אותה מבקשת הקואליציה להעביר בכנסת. זהו חוק פיזיקלי המוכר כ"חוק הפעולה והתגובה", והוא קובע  שכאשר גוף מפעיל כוח כלשהו על גוף אחר, הגוף האחר יפעיל כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו על הגוף הראשון.

התנגשות

במילים אחרות: הפעלת כוחות מנוגדים גורמת להתנגשות, וזו גורמת לזעזוע. אם הזעזוע הוא עוצמתי, אחריתו הרס וחורבן ,(ראו ערך רעידת האדמה האחרונה בתורכיה ובסוריה).

התנגשות חוקתית

ישראל נתונה בשבועות האחרונים להתנגשות חוקתית עוצמתית שלא הכרנו כמותה מאז קום המדינה. זהו מאבק בין שני כוחות רבי עוצמה:  כוחו של רוב קואליציוני שנבחר כחוק בבחירות שנערכו בתחילת השנה, לבין כוחה של מחאה עממית של מאות אלפי אזרחים היוצאים בהמוניהם לרחובות בימים אלה ממש.

האם המאבק בין שני כוחות אלה יסתיים בהכרח בהתנגשות הרסנית שתמיט חורבן על המדינה והחברה הישראלית?

תנאי הכרחי לקיומה של חברה אנושית הינה מערכת של כללים וחוקים שכל פרט באותה חברה, מוכן לקבל ולהתנהל על פיהם. מי שמפר את הכללים, נענש או מוצא את עצמו מחוץ לחברה.

מי קובע את החוקים?

בדיקטטורה , הדיקטטור קובע את החוקים ואוכף אותם. בתאוקרטיה, אלה כוהני הדת, במלוכה זה המלך ואילו בדמוקרטיה, נבחרי העם הם קובעים את החוקים, שולטים במערכות של המדינה ומנהלים אותה.

חברה שבחרה להתנהל ולחיות במשטר דמוקרטי, קבעה לעצמה כלל פשוט: השלטון נקבע על פי דעת הרוב, וזה קובע למי להעניק את השלטון, באמצעות בחירת נציגיו לפרלמנט. הרוב הפרלמנטרי מקים מתוכו ממשלה וזו מקבלת את הכוח והסמכות לנהל את המדינה, לפרק זמן קצוב, לטובת כלל האזרחים.

לאחר פרק הזמן הקצוב, מקבל העם שוב את האפשרות לבחור את שליטיו, וחוזר חלילה.

מהו אם כן המנגנון המבטיח לעם שהשלטון שנבחר, פעם על ידי רוב כזה ופעם על ידי רוב אחר, יפעל  לטובת האזרחים כולם, ללא הבדל דת, גזע או מין?

הפרדת רשויות – זה מספיק?

מנגנון הפרדת הרשויות: השיטה הדמוקרטית יוצרת הפרדה בין הרשות המבצעת, הלא היא הממשלה, לבין הרשויות האחרות שהינן עצמאיות ובלתי תלויות האחת בשניה. רשות שופטת, רשות מחוקקת ועיתונות חופשית, מבטיחות להגן על אזרחי המדינה  ולהתריע בפניהם במקרה והשלטון הנבחר ירצה לנצל לרעה את הכוח השלטוני המופקד בידיו זמנית.

במילים אחרות: בית המשפט העליון, כנסת מתפקדת ועיתונות חופשית אמורים למנוע מהממשלה הנבחרת לצפצף על האזרחים יום אחרי שקיבלו לידיהם את הכוח השלטוני.

אבל המדינה הדמוקרטית איננה יכולה להסתמך רק על מנגנון של איזונים ובלמים מהסוג הזה, משום שבנסיבות מסוימות, לרוב מזדמן של חברי פרלמנט יכול להיות זהות אינטרסים עם הממשלה, ואלה ביחד יכולים באמצעות חוקים מזדמנים לבטל את כוחו של בית המשפט להגן על אזרחי המדינה, להגביל את חופש העיתונות ואת זכויות האזרח.

חוקה

כדי להגן על אזרחי המדינה ממצב שכזה, קיימים בדמוקרטיות מנגנונים מרסני כוח נוספים שהעיקרי שבהם היא חוקה – סט חוקים וכללים המבטאים את הנרטיב, הלא הוא השקפת העולם הלאומית, התרבותית והאנושית של הרוב המכריע של אזרחי אותה מדינה.

החוקה מגנה על אזרחי המדינה הדמוקרטית, מפני שינוי הנרטיב שלה על ידי ממשלה שנבחרה על ידי רוב מזדמן וזמני. את החוקה, או חלקים מתוכה, יכול הפרלמנט לשנות אך ורק באמצעות רוב גדול ובהסכמה רחבה של כלל אזרחי המדינה.

קיימות שיטות נוספות כדי להגן על רוח האומה כגון, שני בתי פרלמנט, בית משפט נפרד לחוקה ועוד.

בישראל לא קיים אף אחד מהמנגנונים הנוספים הללו. מגילת העצמאות עליה חתומים נציגי כל הקשת הפוליטית, למעט המיעוט הערבי, היא הדבר הקרוב ביותר לחוקה והיא משקפת את הנרטיב של המדינה הציונית, היהודית-הדמוקרטית בעת הקמתה.

קברניט מזדמן משנה כיוון

בהעדר חוקה, דומה ישראל לאונייה ענקית השטה לאורך נתיב שהוסכם על ידי כל נוסעיה בעבר, כשלפתע ניצב ליד ההגה בגשר הפיקוד, קברניט שנבחר לפרק זמן קצוב, שהחליט שבמקום להשיט אותה בבטחה בנתיב שבו היא שטה, הוא רוצה להסיט אותה לנתיב אחר, מבלי לבדוק האם הנוסעים שעליה מעוניינים בכך.

הרציונל שלעיל מוביל למסקנה אחת ברורה: הסיבה העיקרית למשבר הנוכחי הפוקד את ישראל היא העדר חוקה או מנגנון מרסן דומה. אין פלא שמאות אלפי אזרחים כועסים יוצאים לרחובות כדי לבטא את התנגדותם לכך שממשלה נבחרת, מחליטה לשנות את אופי המשטר על סמך רוב קואליציוני מזדמן. רוב  אשר יכול להשתנות תוך יום מסיבות פוליטיות כאלו או אחרות.

התנגשות הרסנית

אוקיי, אז הבנו שיש התנגשות. איך אם כך דואגים לכך שהיא לא תהיה הרסנית?
הימנעות מהתנגשות בשלב הזה, ככל הנראה איננה אפשרית, אולם עדיין יש סיכוי שהיא לא תהיה הרסנית ומעז יצא מתוק.

מאחר וההזדמנות לחוקק חוקה לישראל הוחמצה בעת הקמת המדינה, המשבר הנוכחי יכול להוות הזדמנות חוזרת.

הצעות הפשרה המוצעות על ידי הנשיא ואחרים אינן הפתרון לבעיה. אם תתקבל הצעת פשרה כזו או אחרת, מה שנראה כבלתי אפשרי כרגע, היא תהווה במקרה הטוב תרופה לסימפטום ולא לבעיה.

אולי מועצה מכוננת?

מהו, אם כן, המוצא מהסבך?  
הקמת מועצה מכוננת (בראשות נשיא המדינה אולי?) שתכלול נציגים של כל המגזרים האזרחיים בישראל. תפקידה יהיה לנסח חוקה וזו תובא למשאל עם שיקבע האם תיהפך לחוקה אם לאו.

ומה אם המועצה המכוננת לא תצליח להגיע לחוקה מוסכמת? יואילו הנציגים לנסח שתי חוקות שונות שישקפו שני זרמים עיקריים (דתי-שמרני לעומת חילוני-ליברלי למשל). שתי החוקות יעמדו למשאל עם והרוב יקבע את אופייה של מדינת ישראל.

ההיסטוריה מלמדת שהתנגשויות מהסוג הזה נגמרו בדרך כלל במאבק כוחני שהכריע מה יהיה הנרטיב של האומה המפולגת, או בפיצול לאומי-מדיני.

הישראלים מצטיינים ביצירתיות ובחדשנות. אולי גם בעניין הגורלי הזה נהיה כאלה?