פרק נוסף מתוך ספר המתח "תעלומת השכן שממול" • פרק חמישי
תקציר הפרקים הקודמים:
אט אט חושפת החבורה את פרצופו האמיתי של השכן שממול ועולה חשד שהאיש הוא מרגל איראני. מה שנותר זה לגלות מה בדיוק הוא חיפש בארון התקשורת?
מהי הנורית המסתורית הזו?
"הכל מצביע על כך שהגולדברג הזה רחוק מלהיות תמים!" אמר יותם.
מה שהחוקרים הצעירים גילו עד כה, עורר בליבם דאגה רבה.
"חייבים לפרוץ לארון התקשורת ולבדוק מה הוא עשה שם!" אמרה גלי.
"זה חייב להתבצע עוד הלילה," הוסיפה עלמה.
כדי להוציא את התוכנית לפועל, חייבים היו דרור ועלמה להישאר לישון אצל גלי ויותם. מאחר וחופשת הקיץ הייתה בעיצומה, הם לא צפו קושי מיוחד לקבל מההורים אישור לכך ואכן, זה מה שקרה.
מבצע הפריצה תוכנן לשעות החשיכה המאוחרות של אותו הלילה, בשעה שדיירי השכונה יהיו שקועים בשינה.
ארוחת הערב היתה עליזה והחבורה הצליחה לשמור את הסוד המשותף די בהצלחה, למעט חיוכים שהגניבו ביניהם מדי פעם, שעוררו חשד קל אצל אבא.
כשהסתיימה הארוחה, פרשו הבנים לחדרו של יותם והבנות לחדרה של גלי.
המבצע
בהתאם לתוכנית, גלי תהיה הראשונה לצאת – היא תתמקם בבית העץ בתצפית על הרחוב לכל אורכו, במיוחד על אזור ארון התקשורת.
עלמה ודרור יצאו אחריה. דרור יתפוס עמדה בצד הצפוני של הרחוב ועלמה תתפוס עמדת תצפית בקצהו השני.
יותם יֶצא אחרון, אחרי שיקבל מגלי אישור שהשטח פנוי. הוא יתקדם בזהירות לעבר ארון התקשורת, יפרוץ לתוכו, יצלם באמצעות הטלפון את תכולתו ויסגור אותו.
לאחר שיסיים, יתכנסו כולם בחזרה בבית העץ כדי לראות מה העלה בחכתו.
הם הצטיידו בארבעה מכשירי "ווקי טוקי". סוכם ביניהם שבמקרה שמי מהם יבחין בסכנה מתקרבת, ישמיע המתריע אזהרה באמצעות שתי לחיצות על לחצן השידור. כשתישמע התרעה, יפסיקו כולם את פעולתם וימצאו מסתור מפני מי שמתקרב. לחיצה משולשת תסמן שהסכנה חלפה.
לאחר שהשלימו בהצלחה "הונאת הירדמות" והשקט ירד על הבית, היתה השעה קרובה לחצות. החבורה התכנסה בחדרה של גלי כשהם לבושים, מצוידים ומוכנים לצאת לדרך.
החשש שכתם ונמש יקפצו לשמע התנועה בבית לא התממש. שתי הכלבות היו שקועות בשינה עמוקה בחדרם של ההורים בקומה העליונה, הארבעה ירדו למטה והמבצע החל.
גלי עלתה לבית העץ ולאחר שראתה שאין נפש חיה ברחוב, סימנה לעלמה ודרור והשניים התמקמו בעמדות התצפית. הם השתדלו לעמוד במקום בו הטילו פנסי הרחוב צללים כהים.
לאחר שגלי קיבלה איתות מעלמה ומדרור שהרחוב נקי מעוברים ושבים ובדקה שאיננה רואה תנועה, אותתה בידה ליותם.
הוא וידא בפעם האחרונה שבכיסיו נמצא חוט הברזל ושמכשיר ה"ווקי טוקי" שלו מופעל בערוץ הנכון, פתח בשקט את שער החצר ויצא בזהירות אל הרחוב.
אין כל תנועה חשודה
יותם חצה את הכביש והתקדם במהירות לארון התקשורת. כאשר הגיע אליו נעצר והסתכל לצדדים. הוא לא הבחין בתנועה חשודה כלשהי, שלף את כלי הפריצה שלו והחל לפתוח את המנעול.
לאחר שני ניסיונות בלבד, נענה המנעול ודלת הארון היתה פתוחה לפניו לרווחה. בטרם הספיק להדליק את הפנס ולהציץ פנימה, השמיע מכשיר הקשר שלו שתי נקישות.
יותם קפא במקומו. היה זה האות המוסכם על סכנה מתקרבת.
הוא סגר את הדלת, כרע ברך וקירב את המכשיר לפיו.
"מה קורה"? שאל. התשובה שקיבל מגלי הקפיאה את דמו.
בשעה שיותם עסק בפריצה אל ארון התקשורת, הבחינה גלי לחרדתה באור שנדלק בחלון חדר עבודתו של גולדברג. היא נטלה במהירות את המשקפת והתמקדה בכניסה לבית. כעבור כמה שניות נדלק האור במבואה ודלת הבית נפתחה.
החסירה פעימה
גלי החסירה פעימה. היא הייתה בטוחה שאם גולדברג שם שוב את פעמיו אל ארון התקשורת, אין ספק שיתפוס את יותם. היא נטלה במהירות את מכשיר הקשר ולחצה פעמיים על לחצן השידור.
נבואתה התגשמה – גולדברג פתח את דלת ביתו, יצא החוצה וסגר אותה מאחוריו. הוא פסע בשביל וגלי היתה בטוחה שהוא בדרכו לצאת אל הרחוב.
"הוא מגיע אליך, תסתתר"! צעקה בלחש.
השכן פסע בַּשְביל אך פנה ימינה והמשיך בפיצול שהוליך אל מחסן העץ שמאחורי הבית. כשהגיע, רכן מעל המנעול, פתח את הדלת, נכנס פנימה וסגר אותה מאחוריו. גלי נשמה לרווחה. הסכנה חלפה!
"יותם. אתה יכול להמשיך, זו היתה אזעקת שווא,. קראה לתוך מכשיר הווקי-טוקי.
היא הסבירה לו בקצרה מה קרה, אישרה שכרגע אין כל סכנה ונראה שהוא יכול להמשיך ללא הפרעה. היא הציצה בשעונה. השעה היתה אחת לפנות בוקר.
יותם פתח שוב את דלת ארון התקשורת והדליק את הפנס. לפניו נגלה לוח אלקטרוני שעליו מסודרות שורות אופקיות של מה שנראה כמו מפסקים או רכיבי אלקטרוניקה מסוג כלשהו. הללו היו מחוברים ביניהם בחוטי חשמל בצבעים שונים.
הוא הדליק את הטלפון וצילם בעזרת פלאש שתי תמונות של תכולת הארון. כשסיים, הדליק את הפנס, החזיקו בפיו, האיר לתוך הארון וצילם בווידאו במשך מספר שניות, תוך שהוא מוודא שהוא מכסה את כל מה שיש בתוך הארון. כשסיים, כיבה את הטלפון, סגר את הדלת ונעל אותה.
המבצע הסתיים בהצלחה
הוא דיווח לאחרים שסיים וכולם מיהרו להתכנס בבית העץ. השעה היתה כבר אחת ורבע לפנות בוקר. גלי דיווחה לאחרים על העובדה שגולדברג עדיין שוהה במחסן העץ וטרם יצא. כולם הסכימו שמה שקורה במחסן הוא נושא נוסף לחקירה.
השעה הייתה כבר ממש מאוחרת והיה כדאי שילכו לישון, אולם לא היה שום סיכוי שהם ישאירו את פענוח התמונות למחר.
כולם הצטופפו מאחורי יותם והביטו בתמונות שצילם.
"תשלח את התמונות לאימייל שלי. על מסך המחשב התמונות יהיו הרבה יותר ברורות". הציע דרור.
תוך שניות הוצגו התמונות על המסך הגדול והבהיר. דרור צדק. הם ראו כעת את הפרטים הרבה יותר טוב. עלמה הִפְנתה את תשומת ליבם לעובדה שלכל חיבור בלוח היה מספר, אולם קשה היה להבחין בספרות.
תראה את הסרטון". אמר יותם.
על המסך הופיע הלוח האלקטרוני עם שורות המפסקים.
"דרור, תחזור קצת אחורה, נדמה לי שראיתי משהו". קראה עלמה בהתרגשות.
הוא נענה לבקשתה וכעת ראו וכולם למה עלמה התכוונה.
נצנוץ קלוש
מתחת לאחד הרכיבים שעל לוח התקשורת, הבחינו בנצנוץ קלוש. זה נראה כמו נוּרַת לֵד זעירה שהבהבה בקצב קבוע. היה זה המקום היחידי בארון שבו הופיע הבהוב מהסוג הזה.
הם בחנו שוב בתשומת לב את התמונות. בהן הם לא הצליחו לראות את הנורה הזעירה, אבל בסרטון היא נראתה בבירור.
"גלי, ההצעה שלך לצלם בווידאו הייתה ממש חכמה," החמיא דרור.
בסרטון הווידאו ניתן גם היה לראות ביתר בירור גם את הספרות שליד כל מפסק. היה זה מספר זעיר בעל שלוש ספרות שהודפס בדיו שחורה על רקע לבן.
הם הריצו שוב ושוב את הסרטון עד שהצליחו לקרוא בוודאות את המספר שהיה רשום מתחת למפסק הסמוך לנורת הלֶד המהבהבת- היה רשום שם 935.
"למישהו יש מושג מה אומרים המספרים האלה"? שאלה גלי.
"זה ארון תקשורת, אז אולי המספרים מייצגים מספרי טלפון". הציעה עלמה.
"אבל מספרי טלפון הם בעלי שבע ספרות". אמר יותם.
"אז אולי שלושת הספרות הן הספרות האחרונות של מספר הטלפון של הדיירים בשכונה, וארבעת הספרות הראשונות זהות לכולם. מעין קידומת שכונתית"? הציעה גלי.
"הגיוני," אמר דרור, "מה מספר הטלפון שלכם בבית"? שאל.
"5743877" אמרה גלי.
" אם ההשערה שלנו נכונה", אמרה עלמה, "אז הלד מהבהב ליד החיבור לטלפון שמספרו הוא "5743935.
דממה השתררה. התגליות האחרונות מעידות שמשהו רציני קורה כאן.
"המספר הזה נראה לי מוכר". הפר יותם את השקט.
"גם לי"! אמרה גלי.
הם הסתכלו על הלוח המחיק. המספר אכן היה רשום עליו. היה זה המספר שהופיע על הפתק הצהוב שגלי צילמה בתוך המגירה של גולדברג.
כדי לוודא שהם לא טועים, היא פתחה את הטלפון שלה ומצאה את מה שחיפשה. על הפתק הצהוב היה רשום אותו מספר בדיוק.
מתקן האזנה
"עכשיו זה ברור"! קראה גלי, "השכן השמן שלנו הצמיד מתקן האזנה לטלפון עם המספר הזה. מדוע דווקא בעל הטלפון הזה כל כך מעניין את גולדברג?"
"תנו לי רגע לבדוק משהו," אמר דרור. הוא רצה לוודא שהמסקנה שלהם נכונה. לאחר חיפוש קצר ברשת, הציג בפניהם את ממצאי -. על המסך נראה אתר עם הלוגו של חברת "בזק" ובו מספר תמונות דומות לאלה שיותם צילם. בהסבר שהיה צמוד אליהם נאמר שארון התקשורת מהווה צומת שאליה מגיעים קווי הטלפון של כל דיירי השכונה. כל חיבור שכזה הוא צומת המעביר את הקו לביתו של הדייר. המספר שליד החיבור הוא למעשה מספר טלפון.
דרור התחבר מייד לאתר שמאפשר למצוא מי הוא הבעלים הרשום של כל מספר טלפון.
תוך דקות ידעו מי האיש שגר בשכונה שלהם ושמספר הטלפון שלו הוא .5743935 שמו היה יעקב בר-מוחא והוא גר בבית מספר 64 באותו הרחוב שגרו גלי, יותם ומר גולדברג.
"מיהו הבר-מוחא הזה ומה הוא עושה?" שאלה גלי.
באותו רגע ממש הרים יותם באקראי את ראשו והביט לעבר ביתו של השכן. הוא ראה את דלת מחסן העץ נפתחת.
גולדברג יוצא מהמחסן"! קרא ומיהר ליטול את המשקפת. כל השאר עשו כמותו.
הם הבחינו באיש יוצא מהמחסן כשהוא אוחז בידו תיק, או מזוודה קטנה, נועל את דלת המחסן והולך לאיטו בשביל האבן לעבר דלת ביתו. בהגיעו לכניסה, ובטרם נכנס פנימה, הסתובב לפתע לאחור, וללא כל סיבה נראית לעין, נעץ את מבטו בבית העץ.
כולם התכופפו בבת אחת.
ראיתם את זה"? שאל יותם בתדהמה, "אין מצב שהוא ראה אותנו. בחושך אנחנו בלתי נראים"!
"אני לא חושבת שהוא ראה אותנו," אמרה עלמה, "אם הוא מרגל אמיתי, יש לו אינסטינקטים מחודדים ותחושות בטן שבוודאי הצילו אותו לא פעם. הוא פשוט הרגיש שמשהו לא בסדר עם בית העץ אבל אני בטוחה שהוא לא ראה אותנו". אמרה בפסקנות.
יותם נשאר בעמדת תצפית והחבורה חזרה לדון בהמשך צעדיהם. היה ברור שהם צריכים לברר מי זה בר-מוחא והאם הגיוני שגולדברג ירצה להאזין לשיחות הטלפון שלו.
כעבור כרבע שעה הודיע להם יותם שהאורות בביתו של גולדברג כבו. האיש ככל הנראה הלך לישון. מאחר שהשעה היתה באמת מאוחרת, החליטה החבורה שהגיעה העת לעשות כמותו, למרות שהיה ברור שלא יצליחו להירדם כל כך בקלות. למרות זאת, היה להם ברור שהם חייבים לאגור כוחות ולהיות ערוכים לבאות. את החקירה ימשיכו למחרת בבוקר.
הם לא העלו בדעתם שזו תהיה ההזדמנות האחרונה שלהם לישון כמו שצריך בשתי היממות הקרובות.
בשעה שניסו להירדם, עסוק היה גולדברג בניסיון דומה, אבל בניגוד אליהם, הוא ידע בוודאות שיהיו לו בימים הקרובים מעט מאד שעות שינה. הוא גם ידע מה בדיוק מה הולך לקרות וכמה זה גורלי עבורו.
בשבוע הבא יסופר… מיהו ד"ר בר-מוחא ומדוע גולדברג מתעניין בו כל כך?
