(חי פה) – ישראל פאר מחיפה הוא "איש הפרפרים". הוא גילה את תשוקתו וסקרנותו לעולמם לפני עשרות שנים, מאז הצטרפה אליו המשפחה שנדבקה גם היא בשיגעון הפרפרים המיוחד.
אישה לבדה ועובר בבטנה
ישראל פאר נולד בקפריסין לניצולת שואה שעלתה באוניית המעפילים "מולדת", לבדה ובהיריון. האוניה נתפסה ונוסעיה נשלחו ע"י הבריטים לקפריסין.
"נולדתי כשאבי לא היה בסביבה, אמי הכירה אותו במחנה עקורים באוסטריה, אך הוא נעלם בדרכם המשותפת לארץ ישראל. אמא הגיעה לבדה, עם שקית בגדים ותינוק אחד מאמלל", מספר ישראל.
לא סלחה
כאן בארץ הכירה האם גבר רחום שגדל גם הוא ללא אב ונישאה לו. הילד שנולד לאימו אח"כ יחד עם אותו הגבר, אחיו של ישראל למחצה, טופל לדבריו במסירות ופונק ע"י הוריו, אבל הוא עצמו, שהיה עדות חיה לשואה האישית שעברה אימו, זכה ליחס שונה לחלוטין. לדבריו, אימו מעולם לא סלחה לו על נסיבות לידתו. "היום היו מוציאים אותי מהבית בנימוק של התעללות וניכור הורי…", הוא אומר.
המעבר לקיבוץ
למזלו, עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ רמת דוד, שם גדל בסביבה שונה, מסביבו ילדים רבים שישנו יחד בלינה משותפת, ואפשרה לו להתרחק מן ההורים שהיו מסוכסכים ביניהם תמיד. "חברת הילדים הייתה לי בית ששמר על שפיותי", מספר ישראל בפתיחות.
"אבא שלך חורג"
כשהיה בן 12 הופצה בקיבוץ השמועה לגבי האב – "אבא שלך חורג!", שמע בכל מקום, דבר שאז, באותם ימים בשנות החמישים נשמע כקללה ממש. בעקבות המהומה שנוצרה, נאלצה אימו לספר לו את האמת, רק אז נודע לו לראשונה שמו של אביו הביולוגי.
מתנת חיים
בסמוך לתום לימודיו היסודיים בקיבוץ, קיבלה האם את הפיצויים שניתנו לניצולי שואה וההורים עברו לגור בנתניה. שם המליץ הפסיכולוג העירוני לישראל לחזור שוב לכיתה ח' ("קראתי את כל הספרים בקיבוץ, אבל גדלתי לבד על העצים והטבע, בלי אנגלית וחשבון…"). אז החל להצטיין בלימודיו והתקבל למגמת אלקטרוניקה ב"אורט". "בצבא הגעתי לחיל האוויר וזו הייתה מתנת חיים, לשרת כטכנאי-קשר בשמורת הטבע בהר מירון, שם התאהבתי בפרפרים".
את נעמי, חברתו מנתניה, משך גם כן לשרת לידו במושב ספסופה כמורה חיילת, ומיד עם השחרור נישאו השניים והתגוררו בכרמיאל.
"אבא, כל החיים בלעדיך"
לאחר הנישואים גברה סקרנותו של ישראל בנוגע לשורשיו, ויחד עם נעמי החליט כי יתחיל לחפש אחר אביו הביולוגי. זה לא היה פשוט כלל, והתפתח לסיפור נפתל ומרתק שהתפרש על גבי שנים ארוכות, למעשה, 45 שנה, אודותיו הופק גם סרט שהוקרן ביום השואה ("אבא, כל החיים בלעדיך").
המסע הוביל לגילוי כי האב, בנימין מסינג, חי כל השנים בארגנטינה ועלה לבסוף לארץ, לגור בנתניה, שם נפטר. איתורו של האב הביא לכך שישראל זכה בארבע אחיות מקסימות, ולאחר שבדיקת DNA אישרה זאת מעל לכל ספק, שמחו מאוד כולם וחגגו את הגילוי. עד היום הם מנהלים קשר קרוב של משפחה אחת גדולה. "לא זכיתי לראותו, אבל אמרתי קדיש בן יתום על קברו".
פרפרים במשפחה
מאז שירותו במירון המשיך ישראל בחקירת פרפרים, ועם הזמן הצטרפו בני המשפחה, באיסוף פרפרים ובחקירתם. גיא, בנו השני של ישראל, הפך לכוח מניע ולמדען של מיזם "תכנית לאומית לניטור הפרפרים", אותו הקים יחד עם אגודת חובבי הפרפרים.
ישראל שימש שנים רבות כמפתח מערכות, תחילה אלקטרוניות ובהמשך ממוחשבות, עסק בתקשורת וניהול פרויקטים של תוכנה, עד שפרש והקים סטרטאפ מוצלח, מבוסס על טכנולוגיה שרשם כפטנט. "אבל פרפרים היו לי בראש לאורך כל הדרך ולבסוף נגררתי והמרתי את כל עיסוקי להקמה ופיתוח בהתנדבות של כל מערכות המידע שמשרתות כיום את עולם הפרפרים בארץ".
ההתלהבות מן היופי והעדינות המופלאה של הפרפרים הניעו סקרנות ויצירתיות בלתי נלאית מצד ישראל ומשפחתו, לפתח עוד ועוד יכולות ומערכות מידע של תכנית הניטור.
הגישה השתנתה
המערכות שפיתח ישראל מאפשרות חקירה מעמיקה וללא כל פגיעה בפרפרים. "היום אנחנו לא תופסים אותם ולא פוגעים, רק מצלמים, רק מתעדים. אני משתמש ברשת רק לצורך זיהוי ואז משחרר את הפרפרים. פעם הגישה היתה שונה, החשיבה היתה במונחים של אוספים ומחקר – לצוד, לפרוס, לייבש. אבל גם אז אספתי רק אחד או שניים מאותו מין, וזהו. כשרואים אותי עם רשת, שואלים: "מה אתה תופס פרפרים?. לא, רק אנשים, כאלה שמתעניינים…" הוא מחייך.
מפעל חיים
שלושת הבנים, עיקר גאוותם של נעמי וישראל, התמסרו גם הם לעולם הפרפרים. גיא, כאמור, הלך בדרכו של ישראל ולמד ביולוגיה וסיים דוקטורט במודל אקולוגי על פרפרים. ב-2009 הוכרזו 14 מיני פרפרים כערך מוגן, ובמקביל יזמו גיא וחוקרת מן האגודה את הקמת הפרויקט הלאומי לניטור (ספירה שיטתית, מדעית) של פרפרי ישראל.
התחביב הפך למקצוע
פרויקט הניטור הלאומי יצא לדרך אבל סבל מקשיי תיעוד של תצפיות המנטרים. אז פנה גיא לאביו וביקש את עזרתו, מכאן נולד אתר אינטרנטי ומאגר הנתונים של תצפיות הפרפרים אותם יצר ישראל. העבודה שבוצעה בהתנדבות הפכה כעת למפעל חיים משפחתי. ישראל פעל כמנהל פרויקט הניטור, גייס מתנדבים, הקים קהילות ניטור, והמתכנתת למדה לדבר פרפרית…
ההשקעה הכספית מכיס המשפחה בפרויקט הלכה וגדלה עד כדי סיכון, למזלם התקבלה החברה של ישראל (גלוקאד) לפרויקט גדול של האיחוד האירופי, בו ישראל הפך שותף בצוות התכנון לתצפיות במגוון הביולוגי. את שכרו מן הפרויקט באירופה המשיך ישראל להשקיע בפיתוח תכנית ניטור הפרפרים.
אהבה מדבקת
בהמשך מצטרפת נעמי לשיחה שלנו ומספרת שהכירה את ישראל כחובב הטבע וכשהתגייסה כמורה חיילת ביקשה להיות קרובה למקום שירותו במירון כדי לחפש אתו פרפרים. בהמשך עבודתה כגננת דאגה תמיד לפתח את פינת החי בעזרתו של ישראל. הבן גיא רשם את עצמו לחוג טבע עוד בגיל גן הילדים. בהגיעו לכיתה ו' הוכר כמחונן ואת הדוקטורט שלו סיים בגיל 26 (!) והשאר היסטוריה …
נעמי: "עזרתי המון בגיוס מנטרים מתנדבים, והיום, באופן שעדיין מפתיע אותי, ישנם כבר מאות מנטרים. אני כמובן נדבקתי מזמן בשיגעון הפרפרים ואני שותפה מלאה בפרויקט".
איך אתם מגינים על הפרפרים?
ישראל: "אנחנו רואים בדאגה רבה איך הבטון משתלט והבנייה מתרחבת לכל מקום ומצמצמת את אוכלוסיות הפרפרים. החרדה להיעלמות הטבע הובילה אותנו לקול זעקה והפגנות, כמו למשל בצפת, שם הצלחנו לגרום לשינוי של ממש בהקמת שכונה בגבעת הטרשים באופן שישמור על הפרפר הנדיר שמצוי שם. בכביש 6 הצלחנו לשנות תוואי, כך שלא יחצה בתחום בית גידול של "צמריר הקדד". יש מאבקים ולעיתים קרובות מוצלחים.
הפרפר הוא המדחום של הטבע
"הפרפר הוא סמן אקולוגי אידאלי, המדחום של הטבע, כי בגלל תלותו המוחלטת בעולם הצמחים הוא מגיב מהר וברור לשינויים בסביבתנו . נוכחות הפרפרים בשטח בולטת והם קלים לזיהוי וספירה. בעולם המדע יש ידע עצום על חייהם ועל מה שמשפיע עליהם ובעזרת מודלים אקולוגיים אנחנו יודעים לנתח את התצפיות שאוספים המתנדבים (מדע-אזרחי זה המונח שמתאר את פעילותם) .
תגיד, פרפרים באמת חיים רק יום אחד?
ממש לא. בממוצע פרפר חי כ-10 ימים, ויש כאלו שחיים גם שנה. יש אמנם פרפר, שהוא בעצם עש (אנחנו עוסקים רק בפרפרי היום), בשם "שבתאי השקד" שחי יום-יומיים. הפונדקאי שלו הוא עץ השקדייה…
נמלים שמגדלות פרפרים
"כלי ההגנה של הפרפרים הם סיפור מרתק. ידעת שישנם פרפרים שהנמלים מגדלות אותם בסוג של חיי שיתוף? הן מושכות את הזחל אל הקן ומאכילות אותו שם ומגנות עליו, בתמורה ל"טל הדבש" שהן חולבות מבלוטות שלו.
ישראל מתגאה בשילוב של תחביב הפרפרים עם המקצוע שלו וביישום טכנולוגיות עם עולם הפרפרים שאהוב עליו ועל משפחתו כל כך. זוהי מבחינתו הדרך היפה של שילוב בריאות הנפש והגוף.
אני הוקסמתי מאוסף הפרפרים שלו ומהתשוקה של המשפחה כולה, לדעת, להשפיע ולהדריך את הדורות הבאים בנושא המרתק של הפרפרים ועל הפעילות המרשימה שלהם, בארץ ובחו"ל.
תודה לכם ישראל ונעמי וכל משפחת פאר, על עשייתם המיוחדת ועל שגילתם לי את עולם הפרפרים הנפלא.
גם אתם רוצים לספר את הסיפור שלכם?
מוזמנים ומוזמנות ליצור איתי קשר, ממתינה בקוצר רוח לסיפורים שלכם ושלכן.
ועד לכתבה הבאה, להתראות וסופ"ש נהדר,
ממני, תידי • 054-485-5116