השכונה המפוספסת ביותר בחיפה בעיני, היא הדר. לשכונה הזו יש היסטוריה כל כך מפוארת ואין כל סיבה שההווה שלה לא יהיה מפואר גם הוא.
אני לא יודעת כמה כתבות כבר כתבתי על הדר לאורך השנים, אך ודאי לא מעט. אמרתי לעצמי לפני שנים, שאני, בחלקת האלוהים הקטנה שלי, אעשה הכול כדי שההדר יחזור להדר. בינתיים, ההצלחה היא חלקית בלבד.
האם אני בחיפה?
מעולם לא גרתי בהדר, אבל אבא שלי גדל ברחוב יל"ג בשכונה, ואחר כך ברחוב בית שערים, ולמד בבסמ"ת, כשביה"ס עוד היה ברחוב מסדה. הרבה שנים עבדתי ברחוב הנביאים והייתי הולכת לעיתים קרובות לעירייה, לבית המשפט בעיר התחתית, לבתי קפה מסביב, ותמיד עלתה בי השאלה: האם אני עדיין בחיפה…?
נוסעים לקניות בהדר
בשנות ה-80 היינו נוסעים לעשות קניות בהדר. זה היה הבילוי הכי נחשב. גם כל בתי הקולנוע היו בהדר, והיה, כמובן, את המשביר לצרכן ברחוב יונה, שהקדים בהרבה את כל הקניונים. כשהוקם הגרנד, נעשה גם שינוי תחבורתי בכל העיר, אולי, בין היתר, כדי לעודד את הגעת הלקוחות אליו. כך השתנה מסלולם של כל האוטובוסים שהיו מגיעים להדר כמעט, שהיינו משתמשים בהם גם כשרצינו לצאת מהעיר, בדרכנו אל המוניות הבינעירוניות, שחיכו ברחובות הנביאים, החלוץ והרצל.
בשנות ה-90 הוקמו המרכזים "פנורמה" ו"חורב" ובסופו של דבר גם ה"גרנד קניון", בשנת 1999. האוטובוסים עברו למרכזית הכרמל והמפרץ, נבנו המנהרות, שמגיעות בדיוק עד הגרנד. הדר התרוקנה מקונים. את המבלים והקונים החליפו צעירים שבאו להתגורר בשכונה וניסו להקים בה קהילה תוססת.
פשוט חבל…
באמת אינני מבינה כיצד העיר השלישית בגודלה בארץ, יכולה להרשות לעצמה שאחת השכונות בה תהיה לא נקייה, לא מוארת בלילות, אלימה עד כדי כך שמפחיד להסתובב בה לעיתים, ועוד ועוד. יש בחיפה איזו נטייה "לזרוק" לשכונות מסוימות, את כל ההוסטלים האפשריים… מיותר לציין כי לעולם לא יהיה זה בדניה, למשל, אלא תמיד בתוך האוכלוסייה הכי מוחלשת.
על סמים לא אגיד מילה, תחנות סמים נראה כי קיימות בכל העיר, ובשנים האחרונות רואים פחות מסוממים מסתובבים ברחובות, אבל עדיין, יש הרבה עבודה לעשות בהדר, ולא, לשים עוד כמה ספסלים זה בהחלט לא מספיק.
יהב, ראש העיר הקודם, גדל בהדר ואהב אותה מאוד. בשנים האחרונות הוצגו תכניות רבות, להדר בכלל ולשוק תלפיות בפרט. אז אולי ישנן הרבה כוונות טובות, אבל בשטח, התוצאות לא מספקות, בינתיים.
רחוב בלפור
שכונת הדר הוקמה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. בלפור היה שם דבר באותה התקופה, וגם היום, אי אפשר לעבור בחינת בגרות באזרחות מבלי לדעת קצת על הבית היהודי שהובטח לנו. רחוב בלפור הוא אחת הירידות התלולות בעיר, וממנו יוצאים רחובות רבים. ברחוב בלפור נמצא גם אחד המוזיאונים הבולטים בחיפה, אליו מגיעים גם תושבי העיר וגם אנשים מחוץ לחיפה – זהו המדעטק. למדעטק יש גינה ענקית, שנוקתה וסודרה לאורך השנים.
רחוב תל חי
אחת הפניות מרחוב בלפור. תל חי היה סמל לגבורה של היישוב בארץ ישראל, מול הערבים. רחוב נוסף בשכונה נקרא רחוב יוסף (הגידם), לזכרו של יוסף טרומפלדור.
סמטת אושא
בהדר יש הכול מהכול. רחובות, סמטאות, מעברים צרים, מדרגות. סמטת אושא קיבלה את שמה מהמשק הקיבוצי שהוקם בשנת 1937.
רחוב פבזנר
שמואל יוסף פבזנר היה פעיל ציבור, סופר ומחלוצי המהנדסים והתעשיינים בארץ. היה ממייסדי שכונת הדר ויו"ר ועד השכונה. פבזנר קיבל לא רק רחוב על שמו אלא גם סיפריה. בעבר, בכל סיפריה היתה גם מחלקה עיונית וגם כזו של ספרות יפה. כיום יש לנו גוגל. אנציקלופדיות וספרים מיוחדים ונדירים, אפשר היה למצוא בזמנו, בספריית פבזנר.
תיאטרון חיפה
תיאטרון חיפה הוא אחד העוגנים של הדר. עשרות שנים עולות בתיאטרון הצגות מקוריות וקלאסיות, וקהל של מנויים מגיע באדיקות לכל הצגה. בתקופת הקורונה התיאטרון היה סגור, אבל בחודשים האחרונים הוא חזר לפעול. מדי שנה בחוה"מ פסח מתקיים בתיאטרון חיפה פסטיבל הצגות ילדים נהדר. במשך שבוע מוצגות הצגות ילדים ומתחרות ביניהן על פרס הפסטיבל, לצד ההצגות מתנהל גם הפנינג ענק ברחבת התיאטרון, ואלפי ילדים והורים מגיעים לאירועים ולהצגות.
רחוב הרצל
אין צורך להציג את חוזה המדינה. האיש שחלם, כשעמד על המרפסת בשווייץ, ואנחנו יותר מ-100 שנה אחר כך, חיים את החלום… רחוב הרצל והרחוב המקביל לו – החלוץ, הם שני הרחובות הראשיים והארוכים בהדר. רחוב הרצל מתחיל בבית הקרנות, בניין משרדים וחנויות. ליהב, לפני שנים, כשהיה חבר כנסת של מפלגת העבודה, היה משרד שם. ברחוב החלוץ, חוץ מחנויות, היו בעבר גם בתי קולנוע.
רחוב לבונטין
על שמו של זלמן דוד לבונטין, מחלוצי העלייה הראשונה. המערכת הראשונה של ידיעות חיפה הייתה ברחוב לבונטין.
רחוב שבתאי לוי
שבתאי לוי היה ראש העיר היהודי הראשון של חיפה, בשנים 1940-1951. ברחוב שבתאי לוי ישנו מוסד חיפאי, שחייבים לציין אותו כשמדברים כל הרחוב – הסנדוויץ' של ברכה. הרבה יותר טוב לאכול את הסנדוויץ' מאשר לקרוא עליו, אבל מה שכל כך מיוחד בו הוא… ברכה, שהיא באמת דמות ייחודית מאוד. הסנדוויץ' מעולה כמו כל סנדוויץ' מטוגן שמלא בנקניק וגבינה – גם כשר וגם מרזה.
רחוב שבתאי לוי מסתיים באחד המוזיאונים הכי יפים בחיפה, מוזיאון חיפה. יש שם תערוכות קבועות ומתחלפות ובאמת אפשר להעביר שם שעות ארוכות.
שדרות הציונות
אין צורך להסביר את המילה ציונות. כל השמות בשכונת הדר מאירים את הציונות מכיוון כזה או אחר. שדרות הציונות הם עלייה ארוכה, שמתאפיינת בהרבה בתים ומעט מאוד מקומות חניה התושבים ברחוב מעידים כי כל ההסברים שלהם על כך שאין היכן לחנות ברחוב לא מועילים לביטול הקנסות הרבים שהם חוטיפים. משדרות הציונות אפשר להגיע לרחוב עבאס, מדרגות בית שערים, בן יהודה, רחוב פועה ואז גם מסדה והלל.
רחוב בן יהודה
בן יהודה מקביל לרחוב מסדה ומאונך לרחוב השלום. בן יהודה היה אחד מהמאמינים הגדולים ביותר בשפה העברית ומי שהסכים להקריב את משפחתו על מזבח אמונתו. הסיפור הידוע אודותיו הוא שהכריח את אשתו לדבר עם הילדים עברית, על אף ששפת האם שלה הייתה רוסית, וכי גם בגני הילדים לא מצאו ילדיו את עצמם, עם העברית שבפיהם. ועדיין אנחנו חייבים לו וללהט המשיחי שהיה בו, בזכותו היום כולנו מדברים עברית ומשתמשים גם ב-200 המילים, שהוא עצמו המציא. כיום ברחוב בן יהודה אפשר למצוא דירות של "יד עזר לחבר", כשהשיא הוא בקצה הרחוב.
רחוב מסדה
מסדה, שם שמתקשר לגבורת ישראל לדורותיה (דוגמת המיתוס הציוני – מצדה) ומוזכר במספר מקורות ובהקשרים שונים.
ברחוב מסדה יש שורה של בתי קפה ופאבים. אפשר למצוא שם בכל ערב, הרבה מאוד תושבי הדר וגם תושבים משכונות אחרות, שבאים לשתות בירה או לאכול. המון כלבים שמסתובבים חופשי, תושבים ערבים ויהודים, צעירים ומבוגרים, שיושבים יחד ונהנים. בתחילת הרחוב נמצא בית ספר בסמ"ת הישן, שדורות של טכנאים והנדסאים יצאו ממנו, עד שעבר לנווה דוד. הבעיה הגדולה של הרחוב היא העובדה שקשה מאוד למצוא בו חנייה.
רחוב הנביאים
שם הרחוב הגיע מנביאי ישראל. קצת שונה משאר השמות בשכונה, שעוסקים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בתחילת הרחוב נמצא מגדל הנביאים, שנבנה בשנות ה-80 של המאה הקודמת. בהתחלה היה בו גם אולם קולנוע וחנויות שמשכו קהל קונים.
בהמשך הרחוב נמצא בית הקפה הוותיק (1962) ניצה, שלאחרונה זכה לספסלים חדשים. בשעות הבוקר ניתן למצוא בבית הקפה הרבה אנשים שעובדים בסביבה ובאים לקחת את הקפה הראשון ולפעמים גם עוגה או סנדוויץ' ליד.
בהמשך הרחוב עמותת יד עזר לחבר לקחה מבנה נוסף על רחוב קסל, שהפך לבית אבות אחד גדול ומוזיאון לשואה. בסוף הרחוב יש מסעדה רומנית ותיקה, יוז'י. בצדו השני של הכביש היו בעבר כמה בתי קולנוע, ארמון, מירון ועצמון. בתי הקולנוע של לב המפרץ והגרנד הביאו לסגירת כל בתי הקולנוע הענקיים של הדר. אחד השותפים בבתי הקולנוע היה פרבשטיין, מי שלימים, הנכד שלו, בועז פרבשטיין ירד במהירות את כביש פרויד והרג את בני הזוג דורון וענת רווה, שהשאירו אחריהם 4 יתומים.
שכונה עצומה ומגוונת
הדר היא שכונה עצומה וקשה מאוד לסקור את כל רחובותיה. חלקים גדולים ממנה, בהם מתגוררות האוכלוסיה הערבית והאוכלוסיה החרדית, לא סקרתי בכתבה זו.
אם בוחנים את שמות הרחובות, אפשר להבחין בקלות ברוח התקופה, הפטריוטיות המוחלטת של התושבים אז, שגדלו על ערכים של הקרבה וגבורה ו"טוב למות בעד ארצנו".
והמחירים?
לפי אתר מדלן, המחיר הממוצע למ"ר בהדר הוא 11,300 ש"ח. באוגוסט, ברחוב בן יהודה, נמכרה דירת שני חדרים בשטח של 31 מ"ר, במחיר 505 אלף ש"ח. ברחוב החלוץ נמכרה דירת 2 חדרים בשטח של 50 מ"ר במחיר 536 אלף ש"ח. בחודש יולי נמכרה דירת 3 חדרים ברחוב הילל בשטח של 127 מ"ר, במחיר 1.65 מיליון ש"ח.
בהדר יש דירות רבות מושכרות, בבעלות משקיעים. בחלק מהמקרים בעלי הדירה מחלקים אותן ומשכירים לכמה שוכרים וכך מגדילים מאוד את הרווחים.
איפה לומדים הילדים?
בהדר יש בעיה קשה בנושא מוסדות חינוך ובתי ספר. כבית ספר יסודי, יש בשכונה רק את ליאו באק (בית הספר שבו עברית אינה השפה השלטת) ואת ריאלי הדר (הפרטי) שבכיתות היסוד עלותו מעל 20,000 ש"ח בשנה.
בעבר היה את בסמ"ת כבית ספר שש שנתי, אבל הוא הועבר, כאמור, לנווה דוד והמבנה עומד כעת ריק, ברובו. תלמידים מהדר שמגיעים לחטיבת הביניים, צריכים לצאת מהשכונה בכל יום כדי להגיע לביה"ס. אין ספק, שעל מנת להביא לשכונה משפחות, בעיית בתי הספר היא הראשונה שצריכה להיפתר.
הדר כשמה לא כן היא. לפי התגובות כאן הרבה חיפאים גדלו בהדר. זוכרים בכאב את השכונה שהיתה המרכזית בעיר. הרצל היה שאנס אליזה הנביאים היתה ברודווי וסירקין והשוק היו מרכזי סחר.חבל .
למען הדיוק ההסטורי, שד' הציונות נקרא שד' או"ם ,שניתן כתודה לאומות המאוחדות על מתן המנדט. אך ב1975 ,במחאה על החלטת האו"ם על גינוי הציונות ,הוחלף שם הרחוב לשד' הציונות, !!!
למען הדיוק ההיסטורי שד' או"ם נקראו במקור רח' ההר ומהם המשיכו לשד' הצנובר (כיום הנשיא). שיטות סלאח שבתי לשינוי השמות הולכות טוב בחיפה.
כיליד הדר בחיפה , נוסטלגית הכתבה לוקה בהרבה חוסר דיוקים . בתי קולנוע : אמפי, אורה, מאי, מאיון, פאר ,ארמון,עצמון, גלאור, אוריון, וסליחה עם שכחתי עוד כמה .
בתי ספר : אליאנס, נצח ישראל , עממי א' , חוגים תיכון חדש, וסליחה עם שכחתי עוד כמה בדרך .
גנים : איך אפשר שלא להזכיר את גן הזכרון וגן בנימין , ומי לא זוכר שבגן בנימין פינת ארלוזורוב היתה פינה עם איילה שניתן היה להאכיל וללטף אותה בשבתות .
ותיקון קטן, רחוב הרצל מתחיל בפינת הנביאים ונמשך עד בית התעשייה .
עד לתחילת שנות ה-50
רח' הרצל לא התחיל מרח' הנביאים .
רק שבנו את הבניינים שברח' הרצל 1 והרצל 2
חיברו את שני הרחובות .
רחוב בילו מתחיל ברחוב הרצוג ומסתיים בקחו קיבוץ גלויות
שד' הציונות החלה להיבנות בתחילת המאה ה20 ונקראה "דרך ההר" או בערבית "אל ג'בל". זה היה השם עד הקמת המדינה. ב1948 שונה השם לשד' או"ם כאות הוקרה לאומות המאוחדות על התמיכה בהקמת המדינה. מאז זרמו מים רבים בירדן וב1975 עצרת האו"ם השוותה את הציונות לגזענות. כאות מחאה שינו את שמו של שד' או"ם לשד' הציונות.
שד' הציונות חוצה את הגני הבהאים היורדים מרח' יפה נוף עד למפגש של רח' הגפן עם שד' הציונות. גנים מרהיבים ומתוחזקים נהדר עם מקדש בהאי מרשים.
את מדברת על הזוהמה בהדר, אבל הלכלוך נמצא בכל העיר. אתמול טיילתי אחה"צ עם כלבתי לאורך רחוב יפה נוף. זהו הרחוב היקר ביותר, מבחינת תשלומי ארנונה בחיפה. לאורך מגדלי פנורמה, מאחור, הכל מטונף. יש שם לכלוך שזרוק כבר חודשים ואיש לא טורח להרים. היום בבוקר כמובן ראיתי שכל הטינופת נשארה לשבת. גן הראשונים לאורך רח' שער הלבנון, מעט נקי יותר בזמן האחרון, אחרי אינסוף תלונות שלי. היום, בבוקר שבת היה מטונף. מתחם פחי הזבל פתוח ואשפה זולגת החוצה. בא לי להקיא. ואני גרה לא בהדר, אלא במרכז הכרמל.
הבנין שלנו נבנה בשנות החמישים. בית סתמי, חסר יחוד ורצינו ללכת לתמ"א 38. ראש העיר התנגדה בטענה שזה בנין לשימור? לעומת זאת את בנין האבן העתיק והיפיפה של גמנסיה ביאליק, ברחוב יונה, היא כן נתנה להרוס. מדוע?
התופעה של מעבר קניות בקניונים אינה יחודית לחיפה. גם בערים אחרות בארץ זה קרה. העזובה, הלכלוך והזוהמה, יחודיים כנראה לחיפה. אני נזכרת בחבר שגר בנימינה, שאמר לי בשנות השישים שאני גרה בשוויץ, לא בארץ. הוא התכוון לנקיונה המופתי של העיר. היו זמנים…
צילמתם ברחוב שבתאי לוי את בית תנועת מכבי.
כרגע הבניין עומד כמו חורבות בגלל שסגרו את מועדון הסיטי הול הנפלא שהיה בו.
רצו להקים שם מתנס ערבי עם הסתה נגד המדינה. בבית תנועת מכבי.
זה "המורשת" של יונה יהב, שייזכר רק על דבר אחד: האיש שהרס וגמר וחירב את הדר הכרמל.
שתי הערות:
▪︎שדרות הציונות נקראו בעבר בשם אחר. המידע על הרחוב חסר בלי התייחסות להחלפת השם ובמיוחד לסיבה שבגינה השם הוחלף..
▪︎הפריע לי הקישור בין בעל בתי הקולנוע ברחוב הנביאים לסיפור על נכדו . ההעבר של הנכד אינו חלק מההיסטוריה של הסבא. בנוסף, סיפור התאונה ותוצאותיה עצוב ומכאיב אך לא קשור לנושא הכתבה.
0
שתי הערות:
▪︎שדרות הציונות נקראו בעבר בשם אחר. המידע על הרחוב חסר בלי התייחסות להחלפת השם ובמיוחד לסיבה שבגינה השם הוחלף..
▪︎הפריע לי הקישור בין בעל בתי הקולנוע ברחוב הנביאים לסיפור על נכדו . ההעבר של הנכד ויא לא חלק מההיסטוריה של הסבא.
חבל על השכונה.בעברה הייתה מקור לתיירות, היו מגיעים מכל הארץ לקניות בהדר.בשנות 70/80 הדר הייתה בשיאה, כל הקניות והבילוי היו שם.יום עצמאות חוויה לכשעצמה, הליכה ברחובות הדר עם הפטישים והחגיגות.בעבר שם נרדף להדר היה "שופינג". היום שם הדר נרדף ל "סלמס" וחבל.
כתבה יפה ומעניינת,רק לא ציינת ששדרות הציונות היתה לפני כן שדרות אום ושונתה כי כידוע אנחנו לא אהובין על האום.
בברכה יעל אמיר חיפה
כל הכבוד לראש העיר חיפה ,ד"ר עינת קליש רותם שדאגה באופן אישי לתת שמות לרחובות בחיפה לאנשים שבאמת מגיע להם. יישר כוח לך עינת.את ,עינת ראש העיר הטובה שהייתה לעיר היפהפה ,חיפה.שבת שלום.
חסון .כמה נמוך אפשר לרדת?
בית הספר היסודי ליאו באק נחשב בית ספר אחד הטובים בארץ ואף זכה בפרס ראשון ארצי לפני מספר שנים
וקיים גם רחוב יל"ג הקצר שנבלע לו בקצה ולא מספרים עליו דבר אבל הוא היה כל כך מיוחד וייחודי
אני גדלתי בו ואהבתי אותו מאד
תיקון ׳קטן׳: רחוב הרצל – עד כמה שזכור לי – מתחיל ברחוב הנביאים ועובר ליד בית הקרנות (ומדוע לא כתבת מדוע הבית הזה, עם הארכיטקטורה המיוחדת, נקרא כך?).
ושוב, עד כמה שזכור לי, הרחוב (הרצל) מגיע עד גשר רושמיה, גשר עם היסטוריה משלו, ועובר ליד בית התעשיה.
חבל עחיפפת את ההיסטוריה המרשימה של הדר, בה גדלתי (רחוב תבור, היום רחוב מיכאל) ובהדר גרה רוב משפחתי (גאולה, פבזנר ושאר רחובות ותיקים).
כתבה יפה אך ניכר חוסר ירידה לפרטים, מדוע נקראו רבים מהרחובות על שם דמויות מתורת ישראל , כמראה שזה עניין פוליטי קטנוני של קואליצייה/ אופוזיציה עירונית , חיפה תמיד נחשבה לעיירה קטנה בגלל הפוליטרוקים הקטנוניים שעמדו בראשה , עיר בעלת פוטנציאל אדיר שפשוט נפלה בין הכסאות של הבירוקרטיה המקומית ….חבל חבל חבל
כתבה מחממת לב, תזכורת לשכונה בה גדלתי, אם כי דברים חשובים הושמטו, כמו בית האמנים על שם שאגאל בשדרות הציונות פינת הגפן, שדרות הציונות שנקראו שדרות או"ם ושינו שם לאחר החלטת האו"ם שהציונות היא גזענית, רחוב נורדאו על שם מקס נורדאו, ועוד.
ולמה לא לציין את הספר הנפלא "חיפה אהובתי" שמתאר בהרחבה וביסודיות את שכונת הדר? נכתב ע"י נילי שרף ילידת השכונה שגדלה בה והפכה לימים לפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת ניו יורק, והתגעגעה, כמונו, לימי הזוהר של השכונה בה גדלנו.
אגב, אני גדלתי ברחוב יוסף הגידם קרוב לספריית פבזנר, שם בלעתי ספרים עד שסיימתי לקרוא בגיל 16 את כל מאות אם לא אלפי הספרים שהיו בספריה מכל המינים והסוגים,..
גם אני גדלתי ובגרתי ברח הגידם, כך כינו אותו אז. הבית בו גרנו היה בסגנון הבאוהאוס . ברח ירושלים למשל, הבתים היו מחופים באבן מסותת ונראה שחלקם הגדול הוקם בשנות ה-20 של המאה שעברה. רח הגידם שהיהנרחוב מגורים, קיבל ערך מוסף עם בניית תיאטרון חיפה שחחקו נבנה על חשבון גן בנימין שבילדותי- היה מקום קסום- ריאה ירוקה בהדר. כן, פעם השכונה הזאת: רחובות נורדאו, ירושלים, פבזנר, הגידם ועוד, היתה בהחלט היתה שכונה נעימה ביותר . היו זמנים…..
כילד לפני 60 שנה היתה חוברת לימוד בשם חיפה עירנו
בחוברת הוסבר על שמות הרחובות בעירנו
בעיר התחתית, שמות מתקומת המדינה והמאבק להקמתה
בהדר שמות של אישים שתרמו למדינה ולעיר
בכרמל שמות מהצומח והטבע
מאז זרמו הרבה נוזלים בקישון, הזמן עשה את שלו והייחוד שהיה השתנה ויש כיום ערבוב של נושאים בכל רחבי העיר שגדלה מאז
שד' הציונות היו שד' אום שבעבקות ההחלטה על ציונות=לגזענות שונו
ואאו, מאד,מאד מעניןן,הרבה למדתי בקריאה של החומר. חבל שחיפה של היום כל כך ירדה, פעם היו נוהרים לחיפה היפה והנקייה, והמעניינת, והרבה נוער נשאר כאן, וגם מהחוץ הגיעו הרבה צעירים. היוםהצעירים בורחים, ואין מה שימדוך אותם לעיר כיום. הלוואי ונזאה לשינויים המתבקשים. תודה לכם. שבת נעימה.
בנייתה של שכ' הדר הכרמל החלה בתחילת שנות ה-20 ולא ה-40. הכתבת בעצמה מפנה לשלט הרח' פבזנר אשר נפטר בשנת 1930 והיה ממייסדי השכונה ויו"ר הועד שלה.
שמו של רח' הנביאים אכן חריג, אולם אבא חושי לא נתן לשנותו והסביר שהוא יקרא בעתיד ע"ש אישיות ראויה… לימים שנפטרה אותה אישיות קראו על שמה רחוב ראשי בכרמל ונותר רח' הנביאים.
דרך אגב – שבתאי לוי מתואר בשלט הרחוב כראש העיריה, אולם השרלטנים כיום נהנים לקרוא לעצמם ראש העיר, ואין תואר כזה .