בזמן שאתם רוחצים לכם בשלווה ובהנאה בחוף מרידיאן היפיפה בחיפה, דעו כי ממש לא רחוק מכם, שוחים להם בהנאה לא פחותה ובאין מפריע (וטוב שכך) חתולי הים – כפי שהם מכונים בשפה העממית, ובשפה המקצועית – טריגונים או בטאים. דגים אלה הם דגי סחוס, בדומה לכרישים.
דגי סחוס הם דגים בעלי שלד שאינו גרמי אלא עשוי סחוס, דבר המעניק להם גמישות יתרה, ממש כמו לכרישים, בני מינם.
דיירי קבע בחוף מרידיאן
חוף מרידיאן אינו יורד מהכתבות שלנו בחי פה לאחרונה, זאת משום שכאיש מקצוע, יש לי עניין רב במקום, בשל המבנה הטופוגרפי של החוף ושל קרקעית הים, והמצע החולי שבהם. הסדימנט החולי בחוף מרידיאן שופע באין ספור רכיכות וסרטנים שמהווים חלק משמעותי ממזונם של הבטאים.
מספר פציעות בחופי חיפה
לפני שנתיים נפגעו שתי נשים בחופים של חיפה, במרחק של יותר משני קילומטרים זו מזו. האחת בחוף מרידיאן ואילו השנייה נפגעה כשניים וחצי קילומטרים צפונית למרידיאן, באזור תל שקמונה. מתיאוריהן ועל פי תמונות, ניכר כי שתיהן נפגעו מדגי טריגון. חשוב מאוד לציין שהנשים נפגעו כששהו באזורי חוף לא מוסדרים, מחוץ לשטח הרחצה המותר. הטריגונים אינם נוטים לחפש את קרבתם של בני האדם, שלא כמו באיי סיישל או באיי הבהאמס, שם הורגלו במשך שנים שבני האדם מאכילים אותם (על אף שאין זה מקובל בשום מקום בעולם להאכיל חיות בר).
תנועה פתאומית מאיימת של צולל, הצללה שיוצר צולל שהתקרב יתר על המידה, יכולות בקלות לגרום לתאונות בלתי רצויות, בלשון המעטה. כך קרה למשל לסטיב ארווין המנוח, חוקר הטבע האוסטרלי שמת מעקיצת טריגון. איש אינו יודע במדויק מה התרחש שם, אך ההשערה היא כי הוא התקרב לטריגון ויצר צל מעליו, דבר שככל הנראה הבהיל את הדג וגרם לו לתקוף. אדגיש כי מדובר במקרה חריג ביותר, בו התרחשה פגיעה ישירה בלב, שלא השאירה לארווין כל סיכוי.
עד כאן הסיפור המפחיד של סטיב ארווין, אך אין סיכוי שדבר כזה יקרה כאן, כל עוד שומרים מרחק מהטריגונים ולא מתקרבים אליהם.
בחופים שלנו בחיפה מסתובב הטריגון הנקוד, שלפי סימני ההיכר בהם אני משתמש לצורך זיהוי של בעלי חיים טריטוריאליים, נוהג לעבור בין שתי הבריכות – הבריכה הדרומית והבריכה הצפונית, כך הוא עושה דרך קבע, בהתאם לתנאי הים.
הטריגון – דג קרקע
אל לנו לחשוש מפניו, דג זה הוא דג קרקע, שאינו עולה למעלה, פגיעה ממנו עלולה להתרחש רק במקרה ששוחים ממש "עליו", גם אז יתקוף כאקט הגנתי בלבד. לצורך העניין, רוב בעלי החיים מזהירים את טורפיהם הפוטנציאליים אותם הם מזהים כאיום, לפני שיבצעו תקיפה. הם יביעו את האזהרה באמצעות שפת גופם המתבטאת בהרמת חרטום, קיפול הסנפירים והנפת זנבם. מובן שצריך לדעת כיצד לזהות סימנים אלה.
מאותת בתנועות איום
תנועות איום דומות לאלה קיימות גם אצל כרישים "רגילים", גם הם מקמרים את גבם, מורידים מטה את סנפירי החזה, ממש כמו חתולים המקשיתים את גבם כדי לאיים על אויביהם, או כלבים החושפים את שיניהם כהבעת איום והרתעה.
כפי הנראה, הטריגון החביב ששוחה מתחתינו, הוא דייר קבע באזור. על פי תמונות שצילמתי בשנים קודמות, ניכר כי גדל באופן מרשים, זאת בזכות שפע המזון הנמצא בחופי חיפה, לא רק במרידיאן. גם מאחורי שובר הגלים, מחוץ לטווח הגעת האדם, שם עומק המים כ-3 מטרים ויותר, ולאורך כל שמורת שקמונה, כולל בת גלים, שורצים חתולי ים ממינים שונים ובגדלים שונים.
מכיוון שמצב הים אצלנו טוב מאוד לעומת מצבו בעבר, יש לדגים הללו שפע מזון באזור.
נזכיר כי כל הכרישים הם מין מוגן, כך לפחות בישראל, לטוב ולרע. ונסביר: שמירת יתר על מין מסוים גורמת בדר"כ להתחזקות מין אחד על חשבון מין אחר, ולכן, עד כמה שנדמה כי שמורות טבע הן תמיד ובאופן גורף לטובת הטבע, דעה זו אינה חד משמעית. לדוגמה, אם נסגור אזור מסוים, למשל מול טירת הכרמל, הוא ישמש מקלט להרבה מהגרים לספסיים (המגיעים מתעלת סואץ), דבר שישמור עליהם יותר מאשר על המינים המקומיים ויגרום לאי יציבות אקולוגית.
התמונות שלפניכם צולמו על ידי לאחרונה, מול חוף מרידיאן, כשדגים נמצאים כ-4 מטרים מתחת לקבוצות של שחיינים (כאלה ששוחים במרחק רב מהחוף) כשאמור, הדגים אינם נוהגים לעלות כלפי מעלה, כך שאין סיכוי שיגיעו אליהם, אך מי מהשחיינים שיכניס את ראשו (עם משקפיי שחיה) למים, יוכל אולי לראותו. מדובר באותו מין של טריגון שמסתובב באזורים הללו כבר שנתיים-שלוש.
עקיצה בהצלפת זנב
עקיצתו של הטריגון מתבצעת תוך הצלפת זנב, בדומה לתנועת הגנה עצמית של לטאות, כמו איגואנות, לטאת כוח הנילוס, לטאת כוח קומודו וכיו"ב. הקוץ של הטריגון הוא חד כיווני, כמו מעין מסור והוא מכוסה בתאי עור, בהם מצוי הארס.
על אף שהסיכוי לפגיעה מטריגון בחופים שלנו הוא כמעט אפסי, רק אומר כי אם היא בכל זאת היא מתרחשת, יש לפנות באופן מיידי לעזרה רפואית, ועדיף ברמב"ם, שם נמצא המכון הארצי להרעלות.
לידיעה כללית, מדרום לחוף הסטודנטים ועד לעתלית ישנן כמה נקודות בהן אפשר לפגוש טריגונים גדולים, שיכולים להגיע עד לגודל של שניים וחצי מטרים, כולל הזנב.
מסיבות מובנות, נקודות אלה אינן לפרסום, זאת כדי שלא להפר את שלוותם של הדגים ולא להטרידם. שבת נעימה ורגועה לכולכם.
שלום רפי.
הגנה מוגזמת על מין מסוים,פוגעת במינים אחרים.השתלטות לא הגיונית על שטחים בשם …שמירה על הטבע מזיקה.
עודף של בטאים,עקב שמירה מוגזמת,תפגע בכמות הסרטנים והרכיכות שהם מזונם.
לסיכום..תנו לטבע לשקם את עצמו ואל יתערב אדם בטבע.
תודה רפי.
כתבה מעניינת ויפה, השכלנו לגבי הטריגונים. דבר חשוב שעולה בכתבה: שמורות ימיות ללא דיג עשויות לא דווקא להועיל אלא אף להזיק לחי הימי המקומי. בעוד שבעולם בוחנים הכרזת וניהול שמורות ימיות על בסיס מחקרים ושיקולים אקולוגיים, במדינת ישראל בה מנוהלים הדברים ע"י ספסרי טבע שמתחזים לשומרי טבע – רט"ג (רשות הטבע והגנים) והחלה"ט (החב' להגנת הטבע) – תחת שיקולים אקולוגיים השיקולים הם שיקולי התעשרות והתעצמות, במקום מחקרים יש ספינים פופוליסטים…
הערה: שאלה מעניינת היא אם ההגנה היתרה על הטריגונים והכרישים עשויה לגרום לחוסר איזון אקולוגי – שלבסוף יפגע גם בהם..
בוקר טוב תושב האזור.
המון תודה על הדיווח,מה שראית זה נכון,זה שהודעת לרשות זה מעשה טוב.
זה שהם לא יודעים כלום,אבל חושבים שהם יודעים זה ידוע.אז תתדווח לי ואפילו אקח אותך לריכוזים.
אם זה יחסם,אל תספר להם כלום.יש אלפי טריגונים.אל דאגה .רטג אוהבים להשתלט על הכל.
שבוע נפלא
לפני כארבע שנים צללתי מול בת גלים עם חברים צלילה ספורטיבית ונתקלתי בטריגון ושדיווחתי על כך לרשות הם לעגו לי וטענו שכנראה התבלבלתי לא נורא כי בכל מקרה המשכתי בצלילות ונתקלתי בכמה וכמה טריגונים וזו הייתה חוויה כי בני האדם עוד לא לקחו להם את האזור ואני מקווה שנכתבה הזו לא תגרום ליותר מידי אנשים לחפש אותם ולהפריע לחייהם
שלום אבי
צודק.הם לא תוקפים וגם לא ידוע על תקיפה.פעולתם הגנתית טהורה,ועקיצתו היא מפחד או איום כלשהו.
הרבה פעמים אתה יכול להביט בהם מקרוב,ואף ישחו לידך.
תודה .
תודה לך מוטי מנדלסון היקר על הכתבה המרתקת ועל הצילומים הנדירים של הטריגונים; בהחלט חיה מעניינת.
והכתיבה שלך מרשימה להפליא!!!
שיתרבו בחופים הנפרדים
כתבה מעניינת ומרתקת תודה
שלום סיגל
כפי שציינתי ,הטריגונים אינם תוקפים ופעולתם היא הגנתית טהורה,ואינה התקפית.
מה שקרה עם סטיב המנוח הוא שהוא הצל על הדג די מקרוב כמעט הבמגע.והדג שהרגיש מאוים הגן על עצמו, למזלו הרע הייתה ישירות בלב.
כל חתך עלול להזדהם.וידוע על פי מעקבי פציעות על זיהומים המתפתחים מפגיעה של קוצי הטריגונים גם בגלל אופי הפגיעה,הלא חלקה.ןכן היא חיה מדהימה ויפה.
הטריגונים אינם תוקפים. הטיפול במקרה של עקיצה כמו בכל חתך לשטוף במים חמים ולמרוח פולידין.
אף אחד לא מת מהם סטטיסטית בעשרים שנה האחרונות למעט סטיב שהתגרה וקיבל קוץ הישר ללב באותה מידה מסרגה לאותו מיקום היתה גורמת לאותה תוצאה. באמזונס הילידים אוכלים אותם כמי שניצלים והם נפצעים או מתים בשל הזיהום מתנאי היגיינה ירודים שלהם.
כל חתך מהווה מקור לזיהום .
בגלל כל הכתבות המפחידות עברנו לרחוץ בחוף בת גלים. יש לך משהו להפחיד גם לחוף זה?
מוטי יקר. כתבה מצוינת ומעניינת מאוד. המליצה אחת אם יורשה זה להחליף את המילה תוקף למתגונן. הטריגונים לא מתקיפים, לא אנשים ולא בע'יח בים. הקוץ בזנב מיועד להגנה בלבד. במקרה ואדם דורך על טריגון המכוסה בחול או חולף מעליו בטווח קצר מאוד, הטריגון יתגונן עי הנפת זנבו. אך לעולם לא יבצע תקיפה יזומה.
עוקב בשמחה.
כתבה מרתקת תודה!
מוטי, תודה על המידע החשוב הזה, ועל הצילומים היפים.
לפני מס' שנים, נתקלתי במשך מס' שבועות בדגי חתול, לא מנוקד, בחוף ארגמן בנתניה. הדגים, אולי אפילו אותו הדג, היו בגודל של כ 30 ס"מ לערך (ללא הזנב) והעומק היה כ 1.5 מ', עומק שניתן לעמוד בו. ראיתי אותם תוך כדי שחיה מעליהם עם משקפי שחיה. זה היה בשעות אחה"צ המאוחרות, כך שלא הצלתי עליהם.
איזה דג יפיפה
נכון זוהר.
יש המון מהם.
שלום תושבת העיר חיפה.
התשובה היא כן.הם מגיעים למים רדודים.
אך נמנעים להמצא בקרבת בני אדם.
תודה מוטי,
אציין שלפני חודש בערך הייתי עם שנורקל בחוף בת גלים. ראיתי אחד בעומק לא יותר מ 1,5 מטר בערך כ 25 מ מהחוף כאשר מספר לא קטן של אנשים שחו מעליו ומסביבו.
שלום מונדא.
הקוץ הוא ארסי.
שתהיה בריא – בעולם לא היה דבר שאהבתי כמו לשחות בים – גם אין לי תק ציב לבילוי אחר ומאז שאני קוראת אותך בקביעות אני נמנעת ללכת לים פחד אלוהים.
באיזה עומק הם שוחים? האם הם מגיעים גם למים רדודים?
תודה רבה, מוטי. מאד מעניין. הכתיבה שלך כרגיל מרתקת, ומלווה בתמונות יפיפיות. שבת נעימה. ??♀️
צריך לנקוט בכל אמצעי הזהירות. להיות עירניים. שבת שלום
תודה לך מוטי ולמערכת חי פה. כתבה נהדרת.
תודה רבה למוטי. צילומים יפהפיים לכתבה מרתקת!
האם הקוצ שלהם רעיל
למוטי מנדלסון תודה על הכתבה