(חי פה) – ד"ר מירה וולנר, מהדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר בתחום האונקולוגיה בישראל, הלכה לעולמה בסוף השבוע האחרון בגיל 68. במשך יותר משלושה עשורים בבית החולים רמב"ם, היא הייתה לא רק רופאה בכירה ומוערכת, אלא גם דמות מחנכת, מובילה ומעצבת של דורות של רופאים צעירים.
חלתה בעצמה בסרטן השחלות
סיפורה של ד"ר וולנר הוא סיפור של מסירות יוצאת דופן, של מחויבות עמוקה למטופלים ושל מקצוענות בלתי מתפשרת. גם כאשר חלתה בעצמה בסרטן השחלות, היא בחרה להמשיך בעבודתה, להישאר לצד המטופלים ולהוביל תהליכים רפואיים חשובים. דמותה ממשיכה להדהד בקרב עמיתיה, תלמידיה ומטופליה, שמספרים על רופאה שהייתה לא רק מומחית בתחומה, אלא גם אדם נדיר באיכותו.
הלווייתה של ד"ר מירה וולנר התקיימה ביום ראשון, 07.06.2026, בבית העלמין תל רגב. בני משפחתה, חבריה ועמיתיה הרבים ליוו אותה בדרכה האחרונה, כשהם מביעים הערכה עמוקה לפועלה ולמורשתה הרפואית והאנושית.
תרומתה המקצועית של ד"ר וולנר לעולם האונקולוגיה
ד"ר מירה וולנר הייתה אחת הדמויות המרכזיות בעיצוב תחום האונקולוגיה המודרנית בישראל. היא ניהלה את תחום גידולי החזה והריאה ברמב"ם, והייתה שותפה להקמת תשתיות טיפוליות וארגוניות שהפכו לסטנדרט בבתי חולים רבים. אחד מהישגיה הבולטים היה ייסוד ה־Tumor Board ברמב"ם, מודל רב־תחומי שבו מומחים מתחומים שונים מתכנסים כדי לדון במצבו של כל מטופל ולהתאים לו טיפול מיטבי. מודל זה, שהיה חדשני בזמנו, הפך עם השנים לנורמה מקצועית בכל המרכזים האונקולוגיים בארץ.
בנוסף, ד"ר וולנר הקימה את המיון האונקולוגי בבית החולים וניהלה אותו בשנתו הראשונה. המיון הפך למוקד חיוני עבור חולי סרטן הזקוקים לטיפול דחוף, והקמתו שיפרה משמעותית את איכות הטיפול ואת זמינותו. עמיתיה מספרים כי הייתה בעלת ראייה מערכתית רחבה, כזו שמבינה לא רק את הצרכים הרפואיים אלא גם את הצרכים האנושיים של המטופלים ושל הצוותים הרפואיים.
מסלול חייה: מהלימודים בזאגרב ועד הקריירה ברמב"ם
ד"ר וולנר נולדה בשנת 1957 בזאגרב שבקרואטיה, אז חלק מיוגוסלביה. לאחר שסיימה את לימודיה והתמחותה באונקולוגיה באוניברסיטת זאגרב, עלתה לישראל בשנת 1984 כשהיא בת 27 בלבד. באותה שנה נישאה לבעלה דן, אותו הכירה עוד בתקופת לימודיה. זמן קצר לאחר עלייתה, החלה את דרכה המקצועית בישראל בבית החולים רמב"ם, שם התמחתה באונקולוגיה קלינית וברדיותרפיה. היא בחרה להשתקע בחיפה, ובהמשך הרחיבה את הכשרתה גם לתחום המינהל הרפואי באוניברסיטת חיפה. היא הייתה רופאה יסודית, רגישה ומדויקת, כזו שמצליחה לשלב בין ידע רפואי עמוק לבין גישה אנושית וחמה.
מחויבות יוצאת דופן למטופלים גם בזמן מחלה
אחד הסיפורים החזקים ביותר על ד"ר וולנר הוא האופן שבו התמודדה עם מחלתה. לפני ארבע שנים, במהלך יום עבודה שגרתי במרפאה, היא הרגישה ברע. היא יצאה לבצע בדיקת CT, קיבלה את האבחנה הקשה – סרטן השחלות – וחזרה מיד להמשך טיפול במטופלים. גם לאחר האבחנה, ולאורך כל תקופת המחלה, היא המשיכה לעבוד, להוביל תהליכים רפואיים ולהיות מעורבת בטיפול במטופלים. היא אף הצליחה להתגבר על המחלה לתקופה מסוימת, אך זו שבה בשנת 2024. למרות טיפולים כימותרפיים קשים ותופעות לוואי משמעותיות, היא המשיכה להגיע לעבודה כל עוד יכלה. גם בחודשים האחרונים לחייה, כאשר מצבה כבר היה קשה, היא המשיכה להיות מעורבת בהחלטות רפואיות וללוות מטופלים.
עדויות מטופלים: רופאה עם לב רחב ועם זמינות בלתי רגילה
מעבר למקצועיותה, ד"ר וולנר זכורה בקרב מטופליה כאישה נדירה באיכויותיה האנושיות. אחת החולות שטופלו על ידה סיפרה כי מעבר לידע הרפואי העצום וליכולת המקצועית המרשימה, ד"ר וולנר הייתה רופאה עם לב רחב במיוחד. לדבריה, ד"ר וולנר נתנה למטופלים את מספר הטלפון הנייד האישי שלה, והבהירה כי הם יכולים להתקשר אליה גם מחוץ לשעות העבודה. החולה תיארה כיצד המחווה הזו העניקה לה תחושת ביטחון עמוקה, במיוחד בתקופות של חוסר ודאות ופחד. עדות זו מצטרפת לעדויות רבות אחרות של מטופלים שסיפרו על רופאה שהייתה קשובה, רגישה ומלאת חמלה, כזו שמצליחה לראות את האדם שמאחורי המחלה ולהעניק לו תחושת תמיכה אמיתית.
מורשתה המקצועית והאנושית בקרב דורות של רופאים
מעבר לתרומתה המקצועית, ד"ר וולנר הייתה דמות חינוכית משמעותית. לאורך השנים גידלה והכשירה דורות של רופאים ואונקולוגים, רבים מהם עובדים כיום בבתי חולים ברחבי הארץ. תלמידיה מספרים כי היא ידעה לשלב בין מקצוענות לבין אנושיות. רבים מהרופאים הצעירים מספרים כי היא הייתה הראשונה לזהות את הפוטנציאל שלהם, לעודד אותם ולהוביל אותם קדימה. גם כאשר התקדמה לתפקידים בכירים, היא לא זנחה את תפקידה כמדריכה וכמנטורית. עמיתיה מתארים אותה כמי שראתה את האדם שמאחורי התפקיד, וידעה להעניק תחושת ביטחון גם במצבים מקצועיים מורכבים.
חייה האישיים: משפחה, אהבות ותחומי עניין
לצד הקריירה העמוסה, ד"ר וולנר הייתה אישה של משפחה. היא הותירה אחריה את בעלה דן, שלושת ילדיה – דוד, אורי ואורלי – וחמישה נכדים. למרות שעות העבודה הארוכות, היא הקפידה לשמור על קשר קרוב עם משפחתה, והייתה סבתא פעילה ואוהבת. היא הייתה ידועה גם באהבתה לספרים, למוזיקה ולתוכניות בישול.
דמותה של רופאה שהייתה גם אדם נדיר
הסיפורים על ד"ר וולנר מציירים תמונה של רופאה מקצועית ופורצת דרך, אך גם של אדם נדיר באיכותו. מטופלים מספרים על רופאה שהייתה קשובה, רגישה ומלאת חמלה. היא ידעה להסביר מצבים רפואיים מורכבים בשפה פשוטה, ולהעניק תחושת ביטחון גם ברגעים הקשים ביותר. עמיתיה מתארים אותה כאישה חזקה, צנועה ומסורה, כזו שמובילה בשקט אך בעוצמה. היא הייתה מסוג האנשים שמשאירים חותם עמוק על כל מי שפוגש בהם. מותה הוא אובדן גדול למערכת הבריאות, אך מורשתה המקצועית והאנושית תמשיך ללוות את עולם הרפואה בישראל עוד שנים רבות.