"דר', תרשום לי אנטיביוטיקה"
על שימוש מושכל באנטיביוטיקה ומדוע כדאי לשקול מתי ואיזו כדאי ליטול | מאת: ד"ר ענבל גרינפלד – ברק, מומחית ברפואת משפחה ובמחלות זיהומיות בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי
כמעט בכל יום אני מקבלת בקשה אחת או יותר למרשם לאנטיביוטיקה, ברובם המכריע של המקרים בלי סיבה זיהומית אמיתית. בקשות באל-תור "מבקשת מרשם לציפרודקס", "מבקש מרשם לאוגמנטין", אחד לאנטיביוטיקה לפני נסיעה לחו"ל, אחר בגלל כאבי שיניים, שלישי כדי שסתם יהיה בבית "ליתר בטחון".
מטופלים באים להסביר לי שרק האנטיביוטיקה החזקה מעבירה את כאבי הגרון שלהם, או שהם מנוזלים ומשתעלים כבר שלושה ימים וזה עוד לא עבר…
אני נאנחת בתוך תוכי (ולפעמים גם בקול) ומתחילה בהסברים. לדאבוני, לעתים הם חושבים שאני מנסה לחסוך לקופת החולים ואני מסבירה שאני מנסה לחסוך מהם ומסביבתם נזק.
יש גם מצבים בהם אני דווקא מעודדת נטילת אנטיביוטיקה, אלו בדרך כלל פחות מוכרים לציבור הרחב ומוכרים יותר לרופאי בית החולים, כגון: זיהומים במסתמי הלב באדם שלא ניתן לנתח אותו, זיהומי דרכי השתן שמסתבכים בגלל אבנים חוסמות או צנתורים פנימיים, דלקות ריאה במטופלים מדוכאי חיסון, חשד לאלח דם, נדמה שהתפקיד שלי הפוך, אני בודקת ומייעצת איך להרחיב את הטיפול האנטיביוטי, להוסיף טיפול או לשנות טיפול, להאריך ולאו דווקא לקצר את ימי הטיפול ועוד.
שימוש מושכל באנטיביוטיקה הוא מושג שנהיה, עם הזמן, מוכר לציבור הרופאים כמובן, אך גם לציבור הרחב. גם מושגים כמו חיידקים עמידים, מניעת זיהומים ועוד מושגים מעולם המחלות הזיהומיות גולשים אט אט לאוצר המילים של כולנו.
אז מה זה בעצם? ולמה, כמו שהמטופלים שואלים אותי לא אחת, אכפת לי בעצם?
האנטיביוטיקה, החל מהפניצילין הראשון ותרופות הסולפה של שנות ה- 50 ועד לאנטיביוטיקות המתקדמות של ימינו, היא אחת התרופות, אם לא ה-תרופה (בהא הידיעה), ששינתה את פני הרפואה המודרנית. האנטיביוטיקה הציעה ריפוי למחלות שמהלכן הטבעי היה 100% תמותה. שימוש באנטיביוטיקה בזיהומים שונים הפחית ומפחית תמותה יותר מכל תרופה אחרת. האנטיביוטיקה גם מאפשרת קיום של תחומי הכירורגיה המודרנית על כל סוגיה, את האונקולוגיה והטיפולים הכימותרפיים ועוד. אך אליה וקוץ בה – ככל שאנו מרבים להשתמש באנטיביוטיקה, החיידקים, המצויים במיליונים בסביבתנו ובגופינו, מפתחים מנגנונים משלהם להתנגד לתרופות אלו, כך שבד בבד, עם העלייה בשימוש בסוגי אנטיביוטיקה שונים, הופיעו, כמעט מיד, זני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקות אלו.
אין זה סוד שחיידקים עמידים, כלומר כאלו שאינם רגישים כלל לאנטיביוטיקות הניתנות בבליעה ואף אינם מושפעים ממרבית האנטיביוטיקות הניתנות דרך הווריד, הפכו לדבר שכיח, מצב שיש לחשוש ממנו, ובצדק.
שימוש מושכל אומר שרצוי וכדאי לתת טיפולים הולמים לזיהומים מסובכים או קשים, לאפשר מתן מספר סוגים של אנטיביוטיקות רחבות טווח כטיפול ראשוני במטופל מורכב שטיב הזיהום שלו עוד לא ברור. זה גם אומר שכדאי לצמצם ולהגביל שימוש לאנטיביוטיקה הפשוטה ביותר האפשרית ולמשך הזמן הקצר ביותר המועיל במקרים של זיהומים קלים, שהגורם להם ידוע. כך, בשאיפה, נצמצם את תופעות הלוואי ואת יצירת החיידקים העמידים.
באופן טבעי, הקשישים יותר, החולים יותר, אלו שמקבלים טיפולים כימותרפיים, מדוכאי חיסון, האוכלוסייה החלשה יותר היא זו שבסיכון רב יותר לחלות וגם למות מזיהום בחיידקים עמידים. אנחנו עשויים להגיע ליום שהאנטיביוטיקה, תרופת הקסם, תגמר ולא יישארו יותר שפנים לשלוף מהכובע, לא יישאר יותר במה לטפל.
"אכן עצוב, אבל איך כל זה מעניין אותי?" אולי חושבת בליבה המטופלת שמבקשת ממני מרשם לציפרודקס, כי יש לה מידי פעם דלקות בדרכי השתן…
אנסה להסביר עוד נושא בעייתי: אנטיביוטיקה היא תרופה בעלת משמעות חברתית. למה הכוונה? הכוונה היא, שכשאני, או כל אדם אחר, לוקח טיפול אנטיביוטי, סביבת החיידקים הרגילה של הגוף שלו משתנה. מתוך מיליוני חיידקי מערכת העיכול שנמצאים בגוף שלו, אוכלוסיית חיידקים מצומצמת יותר משגשגת על חשבון החיידקים האחרים. זה לא קורה כל פעם, לא מיד עם כדור אחד של אנטיביוטיקה וכמובן שקורה יותר ככל שלוקחים יותר טיפולים, אך אוכלוסיית החיידקים הזו שמתחזקת על חשבון החיידקים האחרים היא בדר"כ אוכלוסייה שעמידה לטיפול האנטיביוטי אותו האדם לקח.
כלומר, האישה שנוטלת בפעם השלישית השנה טיפול בציפרודקס, יוצרת לעצמה אוכלוסיית חיידקים עמידה לציפרודקס (ובדרך כלל גם לסוגי אנטיביוטיקה אחרים, כי החיידקים מצליחים לפתח מספר מנגנוני עמידות בו זמנית ופיתוח עמידות לאנטיביוטיקה אחרת הרבה פעמים מוביל לעמידות גם לאנטיביוטיקות נוספות) במערכת העיכול שלה.
ו… ? החיידקים האלו, שאנו עשויים לאכסן אותם במערכת העיכול שלנו בלי לדעת, מופרשים לסביבה, מועברים במגע ויכולים בקלות יחסית לעבור למישהו אחר.
לכן אותה אישה, שנושאת עכשיו חיידקים עמידים לציפרודקס ולאנטיביוטיקות נוספות, אולי בלי לדעת, מעבירה אותם לדלת הכניסה לבניין, לשירותים בקניון, לכפתור במעלית, לכיסא במרפאה, שעליו אולי מתיישב החולה הקשיש, מדוכא החיסון שמקבל טיפול כימותרפי, שעלול להדבק ולהסתבך…
מסובך נכון? ערבות הדדית הוא מושג שהפך מוכר עד מאוד בשנה האחרונה בהקשר של הקורונה והמחויבות של כל אחת ואחד מאתנו להגן לא רק על בריאותו, אלא גם על של האחרים, בעיקר קבוצות הסיכון. אין לי שום ספק שאף אחד לא היה מעוניין להדביק חלילה מישהו אחר בחיידק עמיד או לגרום למישהו נזק.
אז מה כדאי לעשות? פשוט מאוד, להתייעץ. להקשיב, ללמוד, להתעניין, לשמוע את דעתו של הרופא. וירוסים של דרכי הנשימה, כולל כאבי גרון, נזלת ושיעול יחלפו לרוב בלי טיפול. להבין שלעתים עדיף להסתפק באנטיביוטיקה מדור ראשון ולא ללחוץ על הרופא לרשום מיד אנטיביוטיקה חדשה יותר, כי חשוב לשמור בארסנל המלחמה שלנו בחיידקים, את כלי המלחמה הכבדים והחדישים יותר למצבים בהם באמת יידרשו. לכל תרופה גם פרופיל תופעות לוואי משלה וסיכון משלה ליצירת דלקת מעי על רקע שימוש אנטיביוטי במטופל.
לזיהומים פשוטים, כמו זיהומי עור או זיהומי דרכי שתן בנשים, אפשר להציע טיפולים פשוטים, רבות מההנחיות למשך הטיפול הרצוי במחלות זיהומיות שונות כמו דלקת ריאות, דלקות בדרכי השתן ואחרות שונו והיום יודעים שטיפול קצר יותר יעיל ומזיק פחות. רוב הזיהומים שאינם דורשים אשפוז יירפאו תוך חמישה עד שבעה ימי טיפול, ללא קושי.
אם נעשה כולנו מאמץ לשמור על התרופות שיש לנו, הן ימשיכו להיות טובות עבורנו לעוד שנים רבות, אם נשתמש בהן שימוש לא מושכל, נוכל רק להצטער…