סיפורה של העונה הסדירה והפנים לקראת הפלייאוף העליון
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
העונה הסדירה הסתיימה ומכבי חיפה במקום הראשון' דבר שלא קרה עשור.
כ-10 שנים של דשדוש בלתי מתקבל על הדעת, שכולל בתוכו אכזבות, השפלות ובעיקר עצב רב.
נכון, היה גביע מדינה אחד באמצע, אבל גם הוא קיבל תיבלון חמוץ ומר – זכר לחגיגות הגביע הידועות לשמצה, עם סיפור בניון ויענקל'ה שירד מהבמה בעצבים.
ברק בכר הובא לחיפה מתוך מטרה אחת ברורה: אליפות! לא תהליך, לא בנייה, לא הסתכלות עתידית, רק אליפות!
נכון לעכשיו, בכר עומד במשימתו: מקום ראשון עם יתרון של נקודה על פני היריבה המרה לכתר האליפות – מכבי תל אביב.
מה לא השתנה הלילה הזה?
מה שלא השתנה הלילה הזה, הוא הנאיביות של הירוקים, כזאת שמתבטאת במחיקת 8 נקודות הפרש שנעלמו כלא היו, ואילו קלינגר לא היה עוזר לחיפה בשבת האחרונה, גם היה מושלם מהפך בצמרת. לאורך מספר חודשים אני אומר קבל עם ועדה שהאליפות תהיה צהובה. האם אני תבוסתן? האם אני רואה שחורות? האם אני פחדן?
לא, לא ולא.
אני פשוט לא מפתח ציפיות. כמיטב הקלישאה: כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. יש לי את כל האישורים הדרושים ככתב ספורט אשר מסקר את מכבי חיפה ולכל אוהדי מכבי חיפה את הרשות לנהוג כך, מכיוון שלא ניתן למחוק זיכרונות רעים של עשור עם סיום טוב אחד של עונה סדירה.
מתי הזיכרון המר ייעלם? כאשר הפלייאוף יגמר והירוקים יהיו באותו מקום בו הם עכשיו.
מה צריך להשתנות הלילה הזה?
ההפסדים למכבי תל אביב. חל איסור מוחלט על הכנסת המנהג הלא כשר הזה לשולחן החג של חיפה. אי אפשר להמשיך כך, קבוצה אלופה חייבת לנצח את סגניתה וכאחד שמתקשה במתמטיקה, אפילו זאת משוואה פשוטה וקלה.
אני לא אומר שרק זה יביא אליפות, אבל זה כמו החמץ הטעים אחרי חג של מצות.
אז האם בכר יהיה משה רבנו? האם יגיע עד הארץ המובטחת ולא יכנס אליה בסוף?
אני מקווה שלא.