10 שנים חלפו אך דבר לא נשכח:
דממת המוות שקיבלה את פני כשהגעתי למקום שהיה מלא חיים דקות לפני כן, הריח הכבד של מוות באוויר וכל פרטי הפרטים הקשים , הכואבים של המראות שפגשתי אחרי שדילגתי מעל גופתו של המאבטח ונכנסתי לגיהינום.
הייתי בסוף שנתי הראשונה כמפקד תחנת חיפה אך למוד ניסיון מטיפול בעשרות פיגועים בחיפה ובמחוז הצפוני.
דקות ספורות לפני כן ,לא הרחק מחיפה, אני עם ליאת, בנסיעה על כביש 2 , דני משיח , חברי הטוב ומנהל החוף הסמוך, מתקשר : ״ניר קרה משהו במקסים, שמענו פיצוץ ועולה עשן״, הגענו למקום דקות לאחר הפיצוץ, מפחיד לומר זאת אך לא נראתה נפש חיה באיזור תחנת הדלק והמסעדה, רק דממה, דממת מות והריח הנורא של דם ועשן.
ההלם מגיע שעות וימים , שביעות וחודשים אחרי שהכל מסתיים ו״חוזרים לשגרה״. ההזדהות עם עצמת הכאב של המשפחות והפצועים מלוה אותי מאז יחד עם המראות שהולכים וחוזרים וכנראה ישארו איתי לנצח.
תנ"צ (בדימוס) ניר מריאש
אורח נטה ללון עַל מנהל תיכון ריאלי בית בירם מנדי רבינוביץ קורא לצאת ולהילחם על דמותה של מדינת ישראל
ציפורי עַל רכבת הלילה לחיפה לא עוצרת בתחנה
ציפורי עַל רכבת הלילה לחיפה לא עוצרת בתחנה
קובי עַל רכבת הלילה לחיפה לא עוצרת בתחנה
מאור עַל מספר טובעים בחוף מרידיאן בים הסוער – 16/7/24 – ראשוני