חרות ושיוויון, חרב פיפיות

השיטה הדמוקרטית, על כל מגרעותיה הוכיחה, מאז המהפכה הצרפתית, שהינה שיטת משטר שבסופו של דבר פועלת לטובת רוב אזרחיה, ולפיכך היא גם זו שמביאה לעמים שאימצו אותה, קידמה, רווחה ועושר. הסיבה העיקרית להצלחת הדמוקרטיה הינם גורמי ריסון השלטון  שמקטינים שחיתות, מעודדים תחרותיות, יצירתיות ותחושת חופש.

לדמוקרטיה לא מעט חולשות, אולם החולשות שמסכנות יותר מכל את עצם קיומה ממש הן… החירות והשיוויון של אויביה לפעול נגדה! זוהי חרב פיפיות. זה קרה בעבר וזה יקרה גם בעתיד.

לדמוקרטיה אוייבים רבים, אך יש שלושה מהם בולטים במיוחד:

סכנה ראשונה – הפוליטיקה של הדת.

הסכנה הראשונה לדמוקרטיה הינה הפוליטיקה של הדת (ולא האמונה הדתית) המאופיינת על ידי פונדמנטליזם דתי.

סבתי לאה, אם אימי, עלתה מפרס (איראן של היום) שנים רבות לפני קום המדינה. היא התגוררה בירושלים ושמרה על לבושה ועל צביונה המסורתי. כשביקרה אותנו במושב, ליוותה, אותנו הנכדים, בעת שהלכנו לישון, בברכת לילה טוב מלווה בתפילת "שמע ישראל".

כשסבתא לאה חזרה לירושלים, נשאתי את תפילת 'שמע ישראל' בעצמי. לא הסתפקתי במילות התפילה המקורית (שלא הייתה מובנת לי עד תומה) והרחבתי את התפילה בפנייה אישית לבורא עולם, תוך שאני שוטח בפניו תחינות להסרת סכנות מעליי ומעל אהוביי.

לאמונה ולתפילה שלי כילד, הייתה השפעה מרגיעה. היכולת לפנות אל אלוקים בתפילה כדי שירחיק מאיתנו סכנות, הינה משכך חרדות מצויין. האמונה באלוקים והיכולת לפנות אליו בתפילה, עוזרים לנו להרגיש שיש לנו איזושהי שליטה על גורלנו.

האמונה הדתית – מרפא מצויין לנפש

האמונה הדתית הינה גורם חיובי ביותר התורם לשקט נפשי ולהקלת מצוקות.

לאמונות דתיות יש קהלים שונים, וכמו לכל קהילה, גם לזו דרוש מנהיג. מנהיגי דת, בניגוד לתדמית שיש להם, אינם מורמים מעם. הם בני אדם וככאלה טבועה גם בהם תאווה לכוח, כסף וכבוד. המאבקים להשיג את כל אלה יצרו את ה"פוליטיקה של הדת", והפוליטיקה הזו איננה שונה מהאחרות ומתאפיינת אף היא במאבקים, תככים, שקרים, מניפולציות והשפעה על דעת קהל המאמינים.

הפוליטיקה של הדת והדמוקרטיה

הפוליטיקה של הדת (בניגוד לאמונה הדתית) איננה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הדמוקרטיה, זו המבוססת על עקרון השיוויון והחירות לכל (כולל חופש דת). הפוליטיקה של הדת מושתתת בדיוק על ההיפך – על איסורים והגבלת חירויות, כמו גם על אי-שיוויון בין בני אדם.

האם ניתן ליישב את הסתירה בין המשטר הדמוקרטי לפוליטיקה של הדת?
כמובן שלא. זו הסיבה שבמדינות דמוקרטיות יש הפרדה מוחלטת בין דת למדינה.

ההשפעה הרוחנית והנפשית שיש למנהיגי המפלגות הדתיות על הציבור שלהם, יגרמו לכך שאותם אזרחים יצביעו בבחירות, כפי שיורו להם מנהיגיהם הרוחניים, ולא על פי נטיית ליבם והבנתם. קיומן של מפלגות דתיות משמעותן שלילת חופש הבחירה של חלק מהאזרחים הדתיים.

התוצאה היא עיוות העקרון שבו הרוב הדמוקרטי הוא הקובע מי ינהל את המדינה, והיא מובילה להקמת ממשלות סקטוריאליות שהן ניגוד גמור לדמוקרטיה חופשית, שוויון זכויות וחלוקה צודקת של משאבי המדינה.

סכנה שניה – אידאולוגיות דוגמטיות

הסכנה שניה לדמוקרטיה הינן האידאולוגיות הדוגמטיות המתאפיינות בקנאות ובפנאטיות.

תנועה אידאולוגית-דוגמטית היא כזו ששמה מול עיניה מטרה אחת עיקרית וחבריה מתאפיינים בקנאות ובפנאטיות. הם פועלים לאור מניפסט שכתבו מייסדי התנועה ובשל דבקותם העיוורת במטרותיהם, נתפשים הדוגמטיים והפנאטים כאידיאליסטים.

המניפסט, הלא היא התורה הכתובה של תנועות אלה, מגדיר עבור חברי הקבוצה את דרך חייהם, וחלקן אף משלב בתוכו רעיונות דתיים ולאומניים. המניפסט מגדיר את המטרה העיקרית של התנועה ומתווה את הדרכים להשגתה. בדרך כלל תוגדר המטרה כ'אידיאל' הנמצא מעל לכל, והשגתה תחשב כראויה להקרבה אישית.

התנועה תציב את כל השיקולים שאינם קשורים למטרת התנועה כבטלים בשישים ואת המאבק כדרך היחידה להשגת המטרה, כולל מלחמת חורמה באוייב. המוות למען השגת המטרה יתפש כנשגב.

המטרה היא ליבת התנועות הדוגמטיות והיא יכולה להיות:  ארץ ישראל השלמה, פלסטין השלמה, צדק סוציאלי לכל, אסלאם לכל, חופש מוחלט וכדומה.

החשיבה הדוגמטית אוטמת את האוחז בה מפני הקשבה לערכים אחרים והוא יבחן את העובדות ואת המציאות על פי האידאולוגיה שלו, ולא ההיפך. לפיכך, קיומן של תנועות דוגמטיות בתוך, או בצד המשטר הדמוקרטי המושתת על כיבוד האחר ועל חופש המחשבה הדיון,  איננה אפשרית. זאת משום שלא ניתן יהיה לקיים דיון של ממש עם בני אדם האוחזים באידאולוגיות דוגמטיות.

התנועות הדוגמטיות יחתרו לתפוש את השילטון בכל דרך אפשרית, כולל בכלים דמוקרטיים.

סכנה שלישית – הפופוליזם

הסכנה השלישית לדמוקרטיה הינה הפופוליזם המאופיין בהשתלטות על דעת הקהל באמצעות מציאות מדומה, שקרים, הסתה, מניפולציות והעלמת האמת.

הדמוקרטיה, כאמור, מושתתת על ריסון הכוח השילטוני באמצעות פיזורו בין רשויות שלטוניות עצמאיות מצד אחד ,ובאמצעות שקיפות פעולות זרועות השלטון בפני הציבור, מצד שני.

השקיפות יכולה להיות מושגת באמצעות מנגנוני ביקורת ציבוריים, תחקירים עיתונאיים, ערוצי תקשורת עצמאיים ונטולי אינטרסים וכמובן גם חופש ביטוי כמעט מוחלט. כל אלה מעצבים את דעת הקהל ומשפיעים על תוצאות הבחירות. לפיכך בדמוקרטיה, לדעת הקהל יש כוח רב.

נשאלת השאלה:
האם לעיצוב דעת הקהל השפעה כל כך מכרעת על קביעת זהותו של השלטון, כיצד הדמוקרטיה יכולה לפקח על מנגנוני עיצוב דעת הקהל ולהבטיח שאינם נשלטים על ידי בעלי אינטרסים השואפים להשגת כוח, כסף וכבוד?

התשובה לשאלה הזאת, עגומה למדי. בעידן של תקשורת המונים ברשתות החברתיות ושליטת בעלי אינטרסים בערוצי התקשורת האלקטרונית, אין כמעט יכולת בקרה שכזאת. כל דכפין ייתי ויכפיש, ישקר וישמיץ.

הכלים הללו נופלים כפרי בשל בפני הפופוליסטים, אותם אינטרסנטים החותרים להשגת כוח, כסף וכבוד. באמצעות השימוש בכלים אלה, קל לסחוף את דעת הקהל המהווה מפתח לזכות בשלטון בדרך דמוקרטית, ואם אפשר להעזר בהסתה, שקרים, מניפולציות וניצול פחדים, חרדות וזכרון קצר, אז למה לא?

מסרים פשוטים הקולעים בנקודות תורפה

הפופוליסטים עושים שימוש במסרים פשוטים הקולעים בנקודות תורפה של רבים מאזרחי המדינה ויעשו הכל כדי לזכות בבחירות ולקבל את הכוח לידיהם. ברגע בו יאחזו בכוחו של השלטון, יעשו הכל כדי לבצר את מעמדם ולהיבחר שוב ושוב, בשיטות כוחניות ומניפולטיביות, תוך ניצול הפחד, המצוקות, הבורות, הזיכרון הקצר והנטיה לשטחיות של הציבור הרחב והתמים.

במצב הזה, האזרח במדינה הדמוקרטית יוצא מבולבל. לאיזו ידיעה להאמין?

בדרך כלל יבחר להאמין לידיעה התומכת בעמדות מרגיעות, משכחות חרדות, מבטיחות ביטחון ופשוטות להבנה. אם הידיעות גם משמיצות את היריב, הופכות אותו לבוגד ולמסוכן למדינה, מה טוב. רוב בני האדם יבחרו להאמין לשקר המתאים לציפיותיהם, במיוחד אם מול אותו שקר תוצג 'הוכחה' חותכת.

מה בין דת, דוגמטיות, פופוליזם ובינה מלאכותית?

אם כל זה לא מספיק, הרי שהצרה החדשה יכולה לשמש כמכת מחץ לדמוקרטיה: הבינה המלאכותית.

הבינה המלאכותית הינה טכנולוגיה מדהימה המאפשרת להגיע למידע תוך שניות, ליצור יש מאין, להציע מסקנות ודרכי פעולה ומה לא? יחד עם זאת היא יכולה גם להפיק תוצרים חזותיים, מילוליים וווקאליים מפתיעים כבקשתך. אך אליה וקוץ בה. הבינה המלאכותית מאפשרת ליצור גם 'אמת אלטרנטיבית' שיקרית ו'מציאות מדומה' משכנעת ביותר. אם עד כה יכולנו לומר שאין טוב מ'מראה עינים וממשמע אוזניים', הרי שכעת גם את זה לקחו מאיתנו.

לבלום את היכולת להפיץ שקרים

במדינות דמוקרטיות אחדות זוהתה המגמה המסוכנת הזאת ולמערכת החינוך הוכנסו שעורים המלמדים כיצד להתייחס לידיעות המופיעות בערוצי התקשורת השונים, כיצד לבחון את העובדות המוצגות, כיצד לנתח אותן וכיצד לדעת להבחין בין אמת לשקר.

במדינות אחדות מתחילים לגבש חוקים ורגולציות שמטרתן לבלום את היכולת להפיץ שקרים, להסית ולעשות מניפולציות ברשתות החברתיות.

המסקנה מכל אלה היא שהדמוקרטיות אכן נמצאות בסכנה. אם חס וחלילה נאבד את הדמוקרטיה בישראל, למרות חסרונותיה, אין לי ספק שכולנו נתגעגע לימים בהם חיינו בחברה הדוגלת בחופש ובשיוויון, גם אם הם מוגבלים. כדי שזה לא יקרה, על כל אזרח בישראל להיות מודע לסכנות הללו, לחתור לאמת ולהשתמש בכוחו ביום הבחירות רק לאחר שיקול דעת מעמיק ורק לאחר בחינה זהירה של המידע המונח מולנו.

מיהו מנהיג ראוי?

בחירת מנהיגות ראויה משמעותה לבחור באנשים שהוכיחו שיש להם שתי תכונות עקריות:  כושר ניהול ומנהיגות, יחד עם יכולת נדירה להתרחק מדבר שקר.

הבחירה הנכונה במנהיגות ראויה, במיוחד לאור כל מה שעובר עלינו מאז השביעי לאוקטובר 2023, היא בנפשנו ממש!