מה שלא ידעתם על מכירת חמץ
באינטרנט, בsms ובאפליקציה, אלו הם רק מגוון מן האפשרויות של מכירת החמץ במאה העשרים ואחת.
אז איך זה התחיל בכלל ?
בתורה נאמר "שבעת ימים שאור (חמץ) לא ימצא בבתיכם, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם", זאת אומרת שהבית שלנו צריך להיות נקי מחמץ שבעה ימים.
מקביעה ברורה זו הגיעו הימים הקשים של הנקיונות בבית, לא לקראת האביב אלא בעיקר לוודא שאכן לא יישארו בבית אפילו לא פתיתי חמץ.
אך מה נעשה עם סירי החמץ – לאלו שאינם מכשירים אותם בפסח? ומה על חבילות הפסטה וארגזי המזון שאינם כשרים לפסח?
החדשות הטובות הם, שאין צורך לזרוק לפח. ניתן בקלות למכור את החמץ לגוי ולרכוש את זה בחזרה לאחר החג. החדשות הטובות יותר – שהדבר לא דורש מאמץ כלל. ניתן למכור "על הנייר" בדיוק כמו שאת הבית החדש שלכם אתם יכולים לרכוש "על הנייר".
מכירת החמץ היא מכירה גמורה לכל דבר. בערב הפסח נפגש הרב עם מי שאינו יהודי ומעונין לקנות ממנות את החמץ. לאחר הבאת ערבים (כן, ממש ערבים) חותמים על המכירה והאינו-יהודי משלם תשלום קדימה מינימלי עבור כל אחת מהמשפחות המוכרות את החמץ.
המכירה היא גמורה וחלוטה, ובאפשרותו של הקונה להגיע לכל אחת מן הנקודות בכל שעה בחג ולקחת את כל החמץ ללא אומר ודברים (וכבר היו דברים לעולמים).
רק במוצאי חג הפסח מגיעים הרבנים לרכוש בחזרה את החמץ ולהתיר את השימוש בחמץ, כמו קודם הפסח.
לכן חשוב מאוד לדעת כי אין להשתמש בחמץ עד שעה לאחר צאת החג (והשנה כאשר החג השני יוצא ביום שישי, שעה אחרי צאת השבת שלמחרת החג).
מכיון שהמכירה היא "על הנייר" אין שום מניעה שהמכירה תהיה דיגיטלית וגם באינטרנט.
הדבר החשוב ביותר שעלינו לדעת, כי אין אפשרות למכור את החמץ לאחר "סוף זמן שריפת החמץ" (השנה ביום שישי 30/3 בשעה 11:30 בבוקר), מאחר ואז החמץ כביכול כבר אינו שלנו.
למי ששכח למכור את החמץ, אין תקנה אלא לזרוק את החמץ מביתו ולא להשתמש בו כל החג.