מחדל קרית הספורט – מה מסתתר מתחת לציפוי המוזהב?

ככל שמעמיקות הביקורות של מבקר העירייה, ומשרד הפנים, נחשפים ממדי המחדל הניהולי והפיננסי, החורגים מכל אשר ידענו עד כה בעירייתנו, "כלת פרסי הניהול התקין", לפחות לפי דובריה ובטאוניה.

עלות הפרוייקט נסקה בשלבים, מאומדן מקורי של 375 מיליון שקל, עד 622 מיליון, חריגה ב-247 מיליוןשקל. פי 3 ויותר מתרומת עופר על סך 75 מיליון, שבמקור עמדה על 20% מעלות הפרוייקט, ומאז באופן יחסי פחתה עד 12%, אולם שמו ימשיך להיקרא על 100% מהפרוייקט.

אודות מקורות המימון לגיוס החריגות:

באחוזים הגיעו כבר החריגות עד 66%, ואין כל ערובה לכך שלא יעלו עוד.
אבל ה"ברוך" האמתי הוא בעמודת המקורות הכספיים, כאשר האומדן הראשוני תפח לאומדן "שניוני" של 400 מיליון, ובטרם נסק לסכום שלישוני ורביעוני, סוכמו בהתאם גם מקורות המימון:

מקורות המימון:
המועצה להימורים (טוטו) – 135 מיליון
תרומת מר סמי עופר ז"ל – 75 מש"ח
תקבולי בינוי איצטדיון קרית אליעזר – 30 מש"ח
מכירת שטחי מסחר מניבים בקרית הספורט – 86 מש"ח
מפעל הפיס – 50 מש"ח
מקורות עצמיים, קרי העיריה – 24 מש"ח
=======
סה"כ: 400 מיליון

כסף ביד – תמונת המצב:

מתוך זה, נכון להיום, כאשר הפרויקט כבר קרוב לסיומו, "כסף ביד" יש רק מהטוטו ומהתורם. מה שיחייב את הגדלת ה"מקורות העצמיים", קרי העירייה, קרי כספי ציבור, לסכום האדיר של 412 מיליון שקל, בכדי
"לפגוש" את העלות העדכנית, עדיין לא סופית, של 622 מיליון.

מקוים שחלק מהכסף שהובטח בכל זאת יגיע, אך באותה מידה צפוי שגם עלות הפרוייקט עוד תתפח.

תשובתו של יהב:

זה הזמן להיזכר בתשובת יהב לשאילתה שלי, רק לפני חודשיים, 4.9.2012, כאשר ידע כבר על החריגות:
– אומדן הפרוייקט 450 מיליון שקל, ועוד 5 מיליון תוספות שלא תוקצבו [האמת – ראה לעיל].
– העירייה ערוכה למימון נוסף אם המקורות יכזיבו [על חשבון מי?]
– כל התקציבים והמקורות אושרו במועצת העיר [מכין כבר את האליבי, המועצה אשמה…].
– מעריך שלא יהיו יותר הפתעות או חריגות, הכל בשליטה [מי הפתי שיאמין?]
– אנו מקיימים מעקב תקציבי יום-יומי צמוד [עד שדו"ח הביקורת חושף את האמת].

דיון במועצת העירייה:

בהמשך התנהל גם הדיאלוג הבא במועצת העיריה (בקיצורי עריכה):
גלבהרט: אתה יודע כמה זמן אני כבר מבקש את נתוני תקציב הפרוייקט?
יהב: אתה רוצה שנפסיק את העבודה?
גלבהרט: לא, אבל צריך שקיפות. כתבת שהתוספות הן 5 מיליון. לפי הביקורת רק הגג המוזהב 25 מיליון.
יהב: לא נכון.
גלבהרט: מבקר העירייה חישב זאת. תגיד לו שהוא עושה עבודה גרועה.
עו"ד קולס (מ"מ יו"ר החברה הכלכלית): הרי היה צריך גג!
גלבהרט: אבל לא מוזהב, אלוהים אדירים! בכל הכבוד לפרוייקט, למה הוא צריך להתנהל בחריגות כאלו?

דבריו של גזבר עיריית חיפה – ג'אקי ואקים אודות מקורות המימון לכיסוי הגרעון:

כזכור הרגיע גזבר עירייתנו את מועצת העיריה: אל דאגה, יש לי כל הכסף להשלמת העבודות. "יש לו"?
הוא מביא מהבית? או על חשבון סעיפים אחרים, אולי לא פחות חשובים, בתקציב העירוני. חינוך? רווחה?
אין לדעת כי אין שקיפות. גם לנתונים דלעיל חיכיתי חדשים ארוכים, עד אשר הועברו אלי ממקורות אחרים.
למשל, השתתפות מפעל הפיס, ע"ס 50 מיליון שקל, אמורה לבוא, לפי בקשת העירייה, על חשבון התקציב
להקמת ספריה עירונית. מישהו הודיע על כך למועצת העירייה? הביא לאישורה? האם מפעל הפיס בכלל
נענה לבקשה, כעת כאשר בוטל מינויו של גזברנו לתפקיד… מנכ"ל מפעל הפיס!

הסיבות לקטסטרופה:

לקטסטרופה כזו יש סיבות, חלקן מפורטות בדו"ח מבקר העירייה 2010, וביניהן:
– ניהול מכרזים, התקשרויות, חוזים, הצעות מחיר, באופן בלתי תקין, ומקל באופן מוגזם ובלתי מוסבר.
– הוצאה בלתי מתקבלת על הדעת של כספי ציבור בסעיפים שונים.
– נסיעות לחו"ל שמטרתן לא הוסברה, ותוצאותיהן לא סוכמו.
– מ"ראשון-טורס" ל"חיפה-טורס", נקודות זיכוי לטסים לחו"ל נמסרו לטסים, במקום לחברה.
– הסתמכות על מקורות מימון באופן בלתי ריאלי, שהיקפם ומועד מימושם בלתי ודאיים.
– בהעדר שקיפות, הצוות המקצועי לא הציג לדירקטוריון בזמן אמת את החריגות מהתקציב.
– הדירקטוריון לא הציג את החריגות להנהלת העירייה.
– הנהלת העירייה לא הציגה את החריגות למועצת העירייה.
– במצב זה עוד מופיע ראש העיריה, כאילו מעולם אחר, ודורש… גג מוזהב! תג מחיר 25 מיליון שקל.
– מבקר העיריה מצא התנהלות בלתי תקינה, בלתי ראויה, ללא שקיפות. אנו קוראים לכך: הפקרות!

האחראים לקטסטרופה:

לקטסטרופה כזו יש גם "הורים"…
באוקטובר 98 אישרה מועצת העירייה את "הפרטת" מת"מ. יו"ר החברה הכלכלית דאז ודהיום, יונה יהב,
והיום גם ראש העירייה, הציג למועצה את ביצועי מרכז הקונגרסים: "עובד כבר שנה, עובד לגמרי לא רע,
זו הפתעה גדולה מבחינת הציפיות שלנו". באותה עת כבר ידעו גם הוא, ויו"ר ועדת הכספים של החברה הכלכלית דאז, והיום מנכ"ל העירייה, כי מרכז הקונגרסים בצרות. שנה לפני כן הציע להם מנכ"ל החברה הכלכלית אבי גולדנברג למכור את מת"מ! בנימוק שההפסדים העצומים של מרכז הקונגרסים ("עובד לא
לא רע" לדברי יהב, זוכרים?) מסכנים את החוסן הכלכלי של החברה הכלכלית…
מועצת העירייה אישרה את ה"הפרטה", פה אחד, בכלל זה פיותיהם של חברים המכהנים במועצה עד
היום: רמי לוי, רמי דותן, מ"מ ראש העירייה חדוה אלמוג, והראש עצמו יונה יהב. הקול היחידי נגד העיסקה
האומללה הגיע מחוץ למועצה, היה זה קולי שלי, שהתריע אז, בזמן אמת, על כל מה שנודע לנו מאז. וגם
הפעם יהיה זה קולי שלי, בתקוה להצטרפות קולות נוספים, שידרוש להקפיא את כל הטיפול בהתקשרויות
עתידיות, ובהקמת חברות בנות ונכדות, עד אשר תתבצע חקירה מקצועית, בלתי תלויה, לגבי כל היבטיהם
של תכנון, תיקצוב, הקמת, וניהול פרוייקט קרית הספורט.
את העבודות בשטח להשלמת האיצטדיון אין להקפיא. הפסקתן בשלב זה "תעלה לנו יותר", כפי שיודע
לדקלם כל שיפוצניק, אולם יש להעמיד אותן תחת של פיקוח חשב מלווה ומהנדס מלווה, כל גורם שאפשר
לסמוך עליו יותר מאשר על ראש העירייה והנהלתה.

סקירת "אבני דרך" עיקריות בהתפתחות חריגות עלות האיצטדיון, כל הסכומים בשקלים.

מקורות: דו"ח מבקר העיריה 2010, דו"ח ביקורת מפורט 2011, חוו"ד יוע"מ לעיריה 2012, אחרים.
– טיוטה, לקראת דיון מועצה –
אומדן ראשוני של הפרויקט, ע"ס 375 מיליון, היווה בסיס לחישוב תרומתו של מר סמי עופר ז"ל, לפי 20% מהעלות, ע"ס 75 מיליון.
אוק' 06: נערך אומדן לפי 30 אלף מושבים ביחס 7200 למושב, + בלצ"מ 10% ומע"מ, סה"כ 388 מיליון.
פב' 07: הוחלט על 32 אלף מושבים, אומדן העלות הוגדל ל-400 מיליון.
אוק' 07: נערך אומדן מעודכן, שוב 400 מיליון, כולל הכנת תב"ע חדשה, מע"מ 15.5%, פיתוח כל האתר, ותשלום 6 מיליון לממ"י עבור היוון השטחים המניבים.
נוב' 07: אומדן 422 מיליון בגין מדד הבניה +2.7%, אולם טענו שסעיפים רלוונטיים לאיצטדיון עלו ב-5.4%.
מאי 08: הוצגה למועצת העיריה עלות כולל מע"מ 399 מיליון, ומקורות מימון 400 מיליון כדלקמן:
טוטו – 135
עופר – 75 (20% מעלות מקורית של 375 מיליון)
ממ"י – 30 (בינוי איצטדיון קרית אליעזר)
שטחים מניבים – 86
מפעל הפיס – 50 (מ"הפרוייקט המטרופוליני" שיתגלה כספריה העירונית)
מקורות עצמיים – 23 (תקציב העיריה)
——
סה"כ (מעוגל) – 400 מיליון

אוק' 09: הוצגה לרה"ע עלות 400 מיליון לפי אומדן אוק' 07, אולם עליה היה צריך להוסיף:
א. עלית מדד, תשתיות כלליות, כבישים חובקי איצטדיון, עמלות ניהול לחכ"ל – כל אלה ללא אומדן.
ב. בנוסף כופר העתקת עצים, העתקת צנרת, פיקוח חברה זרה ועוד. אומדן עלויות אלו 15 מיליון.
ג. בנוסף עידכון דמי היוון לממ"י 14 מיליון.
סה"כ עלות לא כולל סעיף א' – 429 מיליון.
ינו' 10: חברת האיצטדיון עדיין מציגה לרה"ע עלות 400 מיליון, ללא עידכונים, וללא תגובה ראויה.
אוג' 10: דרישת אגף תקציבים בעיריה, להציג באופן שוטף תקציב מול ביצוע, אך עדיין לא עלות מול מקורות.
התקציב (עלות?) עודכן בהתאם ל-497 מיליון, לא כולל ההוצאות הבאות:
גימור שטחים מניבים, פירסום, שיווק, הוצאות משפטיות (תביעות?), עידכון הוצאות היוון, ציוד הפעלה.
ספט' 10: הוצגה לרה"ע עלות כוללת 512 מיליון, ועוד 69 מיליון הוצאות נילוות – ניהול, היוון, פיתוח וכו',
סה"כ אומדן 581 מיליון.
אוק' 10: התקיים "דיון חרום" בעקבות "הלם" מהנתונים, היו חילופי האשמות, ובוצעו קיצוצים בפרוייקט.
נקבע תקציב גג 450 מיליון, ועוד הוצאות נילוות 29 מיליון, ועוד כבישים ותשתיות 40 מיליון,
סה"כ 519 מיליון. (עלות עבודות 103 מיליון, וביחד איתן מגיעים ל-622 מיליון).

מקורות המימון:
בינוי איצטדיון קרית אליעזר – אין לדעת האם, מתי, וכמה כסף יתקבל בנדון.
שטחים מניבים – כדי לצמצם עלויות צמצמו שיטחם בחצי. אולם כדי לא לפגוע יותר מדי
במקורות המימון, לא צמצמו גם את ההכנסה בסעיף זה בחצי, אלא רק מ-84 מיליון, ל-70 מיליון, ע"י "שיטת תימחור אחרת". ובכל מקרה קיימת אי ודאות גדולה לגבי סכום התקבולים הצפוי ומועדם, אם בכלל.
מפעל הפיס – מתברר שזהו כסף שהובטח ושמור לעירייה זה מכבר, ופשוט מעבירים אותו מפרויקט לא פחות חשוב, הספרייה העירונית, לכיסוי ה"בור" התקציבי של האיצטדיון. כלומר, מקומו הנכון של "מקור" זה בסעיף מקורות עצמיים.

קיצוצים בתכנית – בהיקף 103 מיליון ש', יש לראות גם אותם כסוג של תשלום, לא בכסף, אולם בשווה כסף, שהרי אם נכללו בפרוייקט מלכתחילה, ובסכום כזה, לבטח היו נחוצים לתיפקודו המוצלח (גם אם לא כמו הגג המוזהב, שעליו איש לא העיז להציע לוותר…).

מסקנות:

אובדן השליטה בפרוייקט היה מובנה ב"תכנית העיסקית" מהיום הראשון, והחמיר עם הזמן.
הרצון להוציא אותו לדרך, ויהי מה, ובמלוא התפארת, הניב 4 בעיות ותוצאה אחת:
הבעיות:
א. תכנית יומרנית, יוקרתית, בזבזנית עד כדי קיטש (הגג המוזהב, "כי גם לבהאים יש"…).
ב. מקורות מימון לא ריאליים בהיקפם ומועד מימושם, העיקר להגיע לסכום הדרוש.
ג. תימחור לא ריאלי של עלויות הביצוע, שהוכנו בחסר, והוספה מתמדת של סעיפים חריגים.
ד. העדר בקרה עדכנית יום-יומית, הוצאות מול מקורות, ע"י "מבוגר אחראי".
והתוצאה: אוקטובר 2010, "המפץ הגדול", הנתונים שגרמו להלם, וההחלטה הבלתי נמנעת:
פחות פרוייקט, ופחות עלויות בהתאם, כמובן בלי לוותר על הגג המוזהב…
סה"כ חריגת העלויות מהאומדן הראשוני, 247 מיליון, ומהאומדן ה"שניוני" 222 מיליון.
סה"כ המקורות הכספיים, "כסף ביד", מגיעים ל – 210 מיליון, מתוך 400 מיליון שלקחו בחשבון.
סה"כ הפרש המחייב מימון ממקורות עצמיים, קרי העיריה: 412 מיליון.
לאחר קיצוצים בפרוייקט והפחתת עלויות בסך 103 מיליון, נדרש מימון עצמי 309 מיליון.
סכום זה עשוי לקטון ככל שמקורות המימון החיצוניים יוכיחו עצמם ויתממשו.
הסכום גם עלול לגדול ככל שיצטברו עוד הוצאות שהיו צריכים לצפות מראש, ולא צפו.
בכל מקרה – תמונה עגומה של ניהול פרוייקט ציבורי.
הערכה למבקר העיריה ועובדיו, על עבודה מעמיקה "ללא הנחות", והערותיו הרבות והנוקבות
לכל אורך ורוחב הדו"ח.
וגזבר העיריה, שהיה צריך לעקוב מהתחלה, אבל לזכותו שהתעשת קרוב לרגע האחרון,
אחרת היה יותר גרוע…