ברמב"ם סגרו את הברז…
בניית בית החולים התת-קרקעי הגדול בעולם היא משימה קשה? זה קשה יותר כאשר נאבקים במיליוני קוב של מי ים שמאיימים להציף את האתר. בשבוע שעבר הסתיימה ברמב"ם פעולת השאיבה הגדולה בישראל בתוך פרויקט בניה. אגב, תחתית המבנה תישאר טבולה לעד בתוך שכבה עמוקה של מים
בשבוע שעבר נדמו סופית כמה עשרות משאבות רבות עוצמה שפעלו חודשים ארוכים, 24 שעות ביממה, ופינו עשרות מיליוני מטרים מעוקבים של מים מאתר הבניה של בית החולים התת- קרקעי שנבנה ברמב"ם – אל הים. במשך כשלוש שנים נאלצו צוותי פרויקט הבניה הענק ברמב"ם להתמודד עם אתגר לא פשוט: בניית מבנה תת-קרקעי, תוך כדי התמודדות עם זרימת מים בלתי פוסקת המגיעה מהים הסמוך ומאיימת על יציבות המבנה. אולם איתני הטבע לא שיבשו בסופו של דבר את הבניה וכך הסתיים בהצלחה מבצע הידרולוגי, בין המרשימים שבוצעו בארץ.
לצורך הקמת החניון ובית החולים התת-קרקעי לשעת חירום במתחם הקמפוס הרפואי רמב"ם, בוצעה באתר הפרויקט חציבה לעומק של כ- 15 מ', שהתפרסה על פני שטח של 20 דונם. זה היה ה"בור" הגדול ביותר שנחצב בחיפה. כבר בשלב מוקדם יחסית, הגיעו החופרים למי תהום מלוחים וזאת בשל העובדה שקו החוף כמעט צמוד לאתר. מי הים החלו לזרום דרך סדקים בקרקע אל האתר, ונוצר הכרח לפנותם באופן קבוע על מנת להמשיך בבניה. בשלב מסוים, מי הים עלו כל כך גבוה עד שנוצר במקום אגם מלאכותי שעליו שייטו ההידרולוגים בסירה…
"הנמכת מפלס המים ופינויים באופן יעיל היו הכרחיים בכדי לאפשר תנאי בנייה יבשים, ועל מנת להוריד את הלחץ הנבנה במהירות על הקרקעית ועל קירות האתר", מסביר קובי בוסל, מנהל פרויקט בנית הקמפוס המערבי ברמב"ם, "ללא פינוי המים עלול הלחץ הזה להרים ולעוות גם מבנה בטון גדול, תוך כדי צבירת כוח עצום".
למתכנני ומבצעי הפרויקט היה ברור כי הם ניצבים בפני אתגר הנדסי מורכב: הכמות אדירה של מי התהום חייבה השפלת מים (שאיבה) בהיקף עצום של אלפי מטר קוב מי ים בכל שעה (מק"ש). ככל שהחפירה הלכה והעמיקה, גבר פינוי המים, ובעת השיא נשאבו מהאתר מעל ל- 12,000 מ"ק מי ים לשעה באמצעות כ- 100 משאבות. החשבון הלא סופי מצביע על עשרות מיליוני מ"ק של מי ים שהוחזרו למעשה… אל הים. כאשר ההידרולוגים של הפרויקט מתבקשים להעריך את הכמויות העצומות, הם מסבירים שבשעות השיא, נשאבה מהאתר כמות מים זהה לצריכת המים של העיר ת"א, אלא שפה, למרבה המזל, הוזרמו אל הים מים מלוחים.
על מנת לעמוד בתקנים המחמירים של המשרד להגנת הסביבה ולמנוע הזרמת חול תוצרי חציבה לים, נשאבו רוב המים באמצעות מערכת של כ – 80 קידוחים מעומק הקרקע, בטרם הגיעם לפני השטח – שם עלולים המים להתערבב בחומרים שונים.
במקביל להתקדמות הבנייה, בוצעה כל הזמן אטימה של המבנה בפני חדירת מים. צבירת המשקל של המבנה אפשרה להפחית בהדרגה את השאיבה, ולפני שבוע היא הופסקה סופית. עם הדממתה של המשאבה האחרונה הושלמה בהצלחה המשימה של הנמכת המפלס באתר, הגדולה ביותר שנעשתה עד כה בארץ. התוצאה מרתקת: החניון/ בית החולים התת-קרקעי הוכח כיציב, אטום וכשיר לייעודו החשוב בעתיד, אך המבנה יהיה מוקף במים לעד. למעשה, הקומה התחתונה באתר, קומה "מינוס 3" תהיה "טבולה" במים.
"בכירי ההידרולוגים בישראל, המועסקים ע"י רמב"ם, הודו כי מעולם לא לקחו חלק בעבודה ברמת מורכבות היקפית כזו לפני כן", אומר אריה ברקוביץ', ראש אגף הבינוי של רמב"ם "מדובר בפרויקט מורכב מאוד בהיבט ההנדסי והתמודדות עם אילוצים הידרולוגים בסדר גודל כזה לא זכורים לוותיקי הענף. הפרויקט הייחודי מעורר הדים וזוכה להתעניינות רבה בקרב גורמי הביצוע והתכנון הבכירים בארץ".
פרויקט השאיבה תוכנן על ידי צוות הידרולוגים שכלל את נחמן ניר, יורם כץ ויוסי גוטמן מחברת "מקורות". הביצוע היה ע"י צמנטכל מקבוצת שיכון ובינוי. העבודות נוהלו ע"י אגף הבינוי של רמב"ם, בראשותו של אריה ברקוביץ', באמצעות מינהלת פרויקט ייעודית עליה אחראי קובי בוסל.
איזה מחדל?
מתואר פה פרויקט הנדסי מדהים. מה פתאום מחדל?
נשמע מוזר שלא חשבו לפני שהתחילו שזה יהיה המצב.לא ברור מה כל כך נפלא נשמע כמו מחדל גדול