(חי פה) – פחי אשפה המוצבים על מדרכות, חדרי אשפה נעולים גם בבניינים חדשים, פחים הממוקמים בחניות פרטיות ומכלי אשפה מטונפים ומדיפי ריח רע, כל אלה הפכו לחלק מהנוף במרחב הציבורי בחיפה. סיור בשכונות בת גלים וכבביר מעלה שאלות על אופן הצבת הפחים, האחריות לקבלת ההחלטות והיעדר מדיניות קבועה לשטיפתם. בעירייה טוענים כי מיקום הפחים נקבע בהתאם למאפייני הרחובות ולמספר בתי האב, וכי ניקיונם נעשה בהתאם לצורך ולפניות תושבים.
פחים על המדרכות, גם כשיש חדרי אשפה
סוגיית הצבת פחי האשפה בחיפה ממשיכה לעורר ביקורת מצד תושבים, ולא בכדי. מעבר לפגיעה בחזות הרחוב, מדובר גם במפגע תברואתי ובבעיה הפוגעת לעיתים בנגישות וביכולת התנועה החופשית של הולכי הרגל. בשכונות שונות בעיר ניתן למצוא פחים המוצבים על מדרכות, בשטחים פרטיים ולעיתים אף בתוך חניות פרטיות. המצב מעורר שאלות באשר לקריטריונים שלפיהם נקבע מיקומם, לחלוקת האחריות בין הגורמים השונים ולמידת ההתחשבות בצורכי התושבים.
במסגרת סיור שערכנו בשכונת בת גלים, בעקבות פניות שהתקבלו במערכת חי פה, נתקלנו בתופעה המעוררת תמיהה בקרב תושבים, גם בבניינים חדשים, שעברו תהליכי תמ"א או פינוי בינוי ושבהם קיימים חדרי אשפה ייעודיים, ניתן למצוא פחים המוצבים על המדרכה, בעוד חדרי האשפה נותרים נעולים ואינם משמשים לייעודם.
התוצאה היא מצב שבו המרחב הציבורי ממשיך לשאת בעומס, אף שבחלק מהמקרים קיים לכאורה פתרון בתוך הבניין. מדוע חדרי האשפה אינם מנוצלים, מי אחראי לוודא שהם זמינים לשימוש, והאם מתקיימת אכיפה במקרים שבהם הפחים מוצבים ברחוב למרות קיומו של פתרון חלופי?
כבביר, פחים על המדרכות וגם בתוך חניות פרטיות
תמונה דומה עולה גם משכונת כבביר, שבה פחי אשפה רבים מוצבים על המדרכות. לצד זאת, תושבים נתקלים במקרים שבהם פחים מוצבים בתוך חניות פרטיות, לעיתים בתנאים המקשים על המעבר בין כלי הרכב ועל השימוש התקין בחניה. המצב מעלה שאלה פשוטה אך מהותית, מי קובע היכן יוצבו הפחים, ועל סמך אילו שיקולים? האם ההחלטות מתקבלות בהתאם לתנאי השטח ולצורכי התושבים, והאם נבחנות חלופות שימנעו פגיעה הן במרחב הציבורי והן בשטחים הפרטיים?
גם ברחובות שבהם המדרכות צרות, ובהם שדרות יצחק, דוד פינסקי וקלר, הצבת פחים עלולה לצמצם את רוחב המעבר ולהקשות על הולכי רגל, הורים עם עגלות, אנשים עם מוגבלות ומשתמשים באמצעי ניידות שונים. במקומות כאלה, כל פח המוצב על המדרכה עשוי להפוך למכשול של ממש.
פחים מטונפים וריח רע מי דואג לשטיפה?
לצד סוגיית המיקום, עולה בעיה נוספת שעליה מתלוננים תושבים. מצבם התברואתי של פחי האשפה. פחים דביקים, מלוכלכים ומדיפי ריח רע הם מחזה מוכר ברחובות העיר והמפגע אינו מסתכם במראה לא אסתטי. הצטברות לכלוך ושאריות אשפה עלולה להחריף את מטרדי הריח ולפגוע באיכות החיים בסביבת המגורים. מבדיקה שערכנו מול עיריית חיפה עולה כי פחי האשפה ועגלות האשפה נשטפים בהתאם לצורך ולפניות תושבים, ולא במסגרת מערך שגרתי וקבוע של שטיפה תקופתית.
המשמעות היא שהטיפול בלכלוך מתבצע, על פי מדיניות העירייה, בהתאם לצורך ולפניות המגיעות מהשטח. אלא שהדבר מעורר שאלה. האם ראוי להסתפק בטיפול בעקבות תלונות, או שנדרש מערך תחזוקה יזום וקבוע, שימנע מראש את הצטברות הלכלוך ומפגעי הריח?
מעיריית חיפה נמסר בתגובה:
"בהנחיית ראש העיר יונה יהב, עיריית חיפה פועלת להסדרת המרחב הציבורי ולצמצום הצבת פחי אשפה ועגלות אשפה במעברים הציבוריים, בכל מקום שבו הדבר מתאפשר. זאת, במטרה לשמור על מרחב ציבורי נקי ומסודר ולאפשר מעבר חופשי, נגיש ובטוח של הולכי רגל במדרכות ובמעברים הציבוריים.
מיקום וכמות כלי האצירה נקבעים בהתאם לקריטריונים המתייחסים למבנה ואופי הרחוב ומספר בתי האב בכל שכונה. ברחובות ותיקים, בשל מאפייני הבינוי, התשתיות והמבנה הפיזי של הרחוב, לא תמיד ניתן למקם את הפחים בשטחים פרטיים או באופן שאינו מצמצם את המרחב הציבורי. במקרים אלה פועלת העירייה למציאת פתרונות מתאימים במסגרת תהליכי הסדרה ושיקום של הרחובות.
בתוך כך, במסגרת תהליכי שיקום הוליסטיים של רחובות ותיקים, שמה העירייה דגש על העברת כלי האצירה לשטחים פרטיים, ככל שניתן. בשכונות החדשות יותר מוצבים כלי האצירה בתוך חדרי אשפה ייעודיים, כך שהמעברים הציבוריים נותרים פנויים מכלי אשפה. באשר לניקיון כלי האצירה, אין שינוי במדיניות העירייה. פחי האשפה ועגלות האשפה נשטפים בהתאם לצורך ולפניות תושבים, כפי שהיה נהוג לאורך השנים.
בשלב זה העירייה אינה מתכננת להרחיב את השימוש בפחים מוטמנים ברחבי העיר. זאת, בשל שיקולים תפעוליים וניסיון שנצבר מהפעלת מערכות מסוג זה, לרבות תקלות הנוגעות לחדירת מי תהום לחדרים תת־קרקעיים, העלולות להגביר מפגעי ריח, כפי שאירע בערים אחרות.
במקביל, העירייה בוחנת באופן שוטף מערכים ושיטות שונות לפינוי אשפה, במטרה לייעל את מערך הפינוי, לשפר את השירות לתושבים ולהתאים את שיטות הפינוי למאפיינים השונים של השכונות והאזורים בעיר. במסגרת זו נבחנים ומקודמים גם פתרונות טכנולוגיים, ובהם פינוי אשפה פנאומטי. במסגרת מערך זה, המתוכנן בחלק משכונות העיר, תרוכז האשפה במערכת מרכזית ובטרמינל ייעודי, ומשם תועבר לתחנות המעבר".
העירייה תמשיך לבחון ולייעל את מערך פינוי האשפה ואת פתרונות האצירה בעיר, תוך התאמתם למאפייני השכונות ולצורך בשמירה על מרחב ציבורי נקי, נגיש ופנוי ככל הניתן".
בין המדיניות בשטח למציאות ברחובות
תגובת העירייה מציגה מדיניות המבקשת לצמצם את הצבת הפחים במרחב הציבורי, אך הסיור בשטח מעלה שאלות שנותרו פתוחות: מה נעשה כאשר בבניין חדש קיים חדר אשפה ייעודי, אך הפחים ממשיכים לעמוד על המדרכה? מי בודק מדוע חדרי אשפה נותרים נעולים? כיצד נקבע מיקום הפחים במקומות שבהם הם פוגעים בנגישות או בשימוש בחניות פרטיות? והאם ניתן לקבוע תדירות קבועה לשטיפתם, במקום להסתמך על פניות תושבים?
עד שיימצאו פתרונות מעשיים, פחי האשפה ימשיכו להיות חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני, לעיתים גם במקומות שבהם אפשר היה לצפות שיימצא להם פתרון אחר.
בסופו של דבר, ניהול נכון של מערך האשפה אינו מסתכם בפינוי תכולת הפחים. הוא מחייב גם תכנון מוקפד של מיקומם, תחזוקה שוטפת, שמירה על הנגישות ואחריות ברורה לטיפול במפגעים. תושבי חיפה זכאים למרחב ציבורי נקי, בטוח ונגיש, והשאלה שנותרת היא עד כמה המדיניות המוצהרת תבוא לידי ביטוי גם ברחובות עצמם?.
