ואדי. פליאה. קהילה. חיפה.
איך אתן (ואתם, גם אתם) שוזרות את ארבעת המילים האלו למשפט? תוסיפו "לוטם." ואולי בעתיד הלא רחוק גם את הוואדי האהוב עליכם או הקרוב אליכם.
בלוטם, החיבור הפורה, המלהיב בין הערוץ החבוי, המדרונות וכל מי שהשתוקק להתקרב אליהם, נבט דרך שאלות, תמיד יש ערפל במרץ? מתי מגיעים הסיסים? והחיפוש אחר מי שכבר שאל אותן פעם, ומי שירצה לשאול אותן יחד. שאלות שהניעו מפגשים קטנים להקשבת ציפורים משותפת, או נגינה מול הוואדי לשמוע איזה צליל חוזר אלינו.

איך הכול התחיל – מבט ראשון מהמרפסת
ב-2018 הייתי עדיין חדשה יחסית בחיפה. הוואדי שנפרש מחלון המרפסת משך את העיניים והקשב, רננת ציפורים, המיית עצים ותנים, אינסוף גוונים של ירוק והיה באותה עת בלתי נגיש בעליל. לא רק שהיה קשה להגיע אליו, למרות שהוא היה הכי קרוב, ממש מתחת למרפסת. אלא שהעצים נראו כמעט מקשה אחת, ציוצי הציפורים התמזגו לקונצרט, והפרטים היטשטשו.
בשיחות עם השכנות הוותיקות שלי, לעומת זאת, שמעתי את דקויות ההיכרות שלהן עם מועדי הפריחה של הנרקיסים והפשתה, והשינויים באוכלוסיות הציפורים. ובעיקר שמעתי, שוב ושוב, איך בנות ובנים היו יורדים לוואדי ונעלמים בו כל אחר צהריים למשך ילדות שזרמה בין הבית לטבע בפשטות, ללא מעצורים.
זה סיפור חוזר. עכשיו, כשיש בלוטם קבוצת הקשבה והתבוננות תוססת, מפגשים, קורסים לשפת הציפורים, מפגשי עונות, שלוש קבוצות ווטסאפ פתוחות לציבור ועמוד פייסבוק, וכשהקהילה מונה כמה מאות אנשים, אנחנו שומעות אותו שוב ושוב. מפגש אקראי בסופר, הבת-דודה שגדלה כאן, חברות קבוצה חדשות, כולן מספרות שהוואדי הזה (ולפעמים ואדי אחר) היה להן, או למישהו קרוב להן, רקע אהוב לילדות חופשייה של שותפות מתוקה עם הנחל.

הצעדים הראשונים – שאלות קטנות, מפגשים קטנים
ב-2019, כשכמה חברים ואני העזנו לנסות גם אנחנו לרדת ישירות לערוץ, כל הכניסות מהרחוב לוואדי היו חסומות. מטפסים סבוכים, פסולת בניין, שקיות פלסטיק, כיורים וריהוט נטועים כה עמוק מתחת לאדמה סחופה ומדורדרת שהעצים גדלו סביבם. ואז שלוליות שפכים. מוכר? העזובה שעטפה את ערוצי היופי הקרובים כל כך הפכה אותם לבלתי-אפשריים. מצאנו את הכניסות הראשיות, הרחוקות יותר, והתחלנו להתקרב מהיכן שיכולנו. בחסות "בשבילי חיפה" התחילו סיורים בנחל, וקבוצת ההקשבה שנוצרה בנתה את היכולת שלה ללמוד יחד. בהמשך התחילו פעולות שיקום קטנות.
לפני שבועיים פגשתי את מ. על השביל שמאחורי הבתים בשושנת הכרמל, שביל שקראנו לו פעם, בצדק מעציב, "שביל הביובים". היום הוא כבר ראוי לשם אחר. מ. עצר את הריצה שלו להגיד שלום. לא זיהיתי אותו מיד. עברו שנים. ב-2019, כשירדנו יחד לנסות לפתוח מעבר מאחד השבילים הציבוריים שיורדים מרח' שושנת הכרמל, כל מה שקרה זה שאיבדתי את המזמרה שלו.
הקהילה גדלה – והשותפויות איתה
בינתיים הקבוצה גדלה, וכן טווח ההשפעה שלה. דינה יוגב, שהגיעה אלינו כמפונה במלחמה (כן, למלחמה יש גם מתנות) משכה אחריה קבוצה של נשים מקצועיות, וניסחה חזון חדש של הבראת הספר העירוני, ואיתו שיתופי פעולה עם העירייה, עמותת צלול, רשות ניקוז כרמל, החברה להגנת הטבע, הפורום לטבע וסביבה חיפה והכרמל, קבוצות פעילים איכפתיות בחיפה, וכן חיים וסביבה ובהמשך גם קק"ל. קיבוץ מפרש הצעיר מקרית שפרינצק במורד הוואדי הצטרף לפעולה והביא כוחות רעננים עם יכולות חדשות, ואיתם הקשר המיוחל בין מערב הוואדי וחלקו העליון. כאילו למדנו מרשת החיים בואדי איך להתחבר.

שביל אחד קטן – ומהפכה שלמה אחריו
בינתיים חברות קבוצה מסורות עשו עבודה עיקשת סביב מפגעי הביוב, הפסולת, הסחף והצמחייה הפולשת שסתמו את השביל בשושנת הכרמל. הן הפעילו ניטור קבוע ולא מתפשר שלהם, ואיתו פיצוח תהליכי האכיפה והרגולציה. הרכזת המסורה של עמותת צלול, הילה שטרק, עמלה על יצירת שיתופי פעולה שהובילו לימי פינוי פסולת עם העירייה – צעד בונה תקווה ואופטימיות. לצד זה, בעזרת ייעוץ ותמיכה מהשותפים הרבים, גיוס כיתה מבית הספר החברתי, והרבה רצון טוב של כל השוכנים על שפת הוואדי, התאפשרה פתיחת שביל שמתחבר למעבר ציבורי מהרחוב. המעבר הנעים מושך שכנים נוספים לתכנן ירידה מהחצרות, מה שמוביל לטיפול בהם. החיים לצד הוואדי השתנו. מ. עושה את מסלול הריצה שלו על השביל הזה בנחת כעת. ואפשר כעת להגיע בנעימות לצד השני של הוואדי, אל שביל לאונרדו הפתוח לנוף ולשקיעה, שגם הוא נוקה מריהוט ושאריות דומסטיות מטרידות אחרות. כשפגשתי את מ. ושמחנו יחד ביופיה של הדרך, גיליתי לתדהמתי שלא סתם השביל מרגיש כה נעים, הוא יורד לכאן עם ילדיו ומטפל בשביל בעקביות. מסתבר שברגע שפורצים את המחסום בינינו לבין הוואדי תהליך ההבראה ההדדי של הטבע והאנשים לצידו כבר מתגלגל.
זו רק התחלה, נותר עוד רבות לשקם, להבריא. אבל ההתבוננות מעמיקה כל עונה, והשינוי בחיי אוהבי הוואדי ותושבי השכונה גדול ומלהיב.
ועדיין, לא כולם יודעים.
הזמנה לחגיגת הקיץ – בואו להיות חלק מהסיפור

אנחנו מזמינים אתכם להשתתף איתנו בחגיגת הקיץ של קהילת לוטם בגן החיות הלימודי במוצאי שבת הקרוב, ה-.20.6.26 זה רגע לשהות יחד מול שקיעה יפה של תחילת הקיץ, ולחוות את היופי, ההוד, הפואטיות של הוואדי באופן מוגן, שמותאם גם למי שהכניסה לעומק הוואדי לא קלה לה או לו.
התערוכה – לא רק תמונות, אלא סיפור של קשר
התערוכה שנפתחת שם אחרי שבועות של עבודה מאומצת ובתמיכה והתגייסות של רשות ניקוז כרמל ועמותת צלול, אינה תערוכת צילומים מרהיבים בלבד. אספנו גם שיחות ווטסאפ מרגשות: קהילה שלמה עוקבת אחרי החסידות שטעו בדרכן והגיעו מערבה לאזור הים המסוכן להם, או מקשיבה לאוח היורד בערוץ בתחילת הלילה. התערוכה מספרת סיפור של סוג קשר חדש ופואטי בין מקום ובין כל היצורים, הצמחים והאנשים שקרובים אליו. סיפור הרשת העדינה של היחסים הנרקמים מתוך קשב והתבוננות, רשת שממנה ואליה נובע השיקום שאי אפשר בלעדיו.

נועה בלטר, חברת הקבוצה, עשתה עבודת מחשבת גרפית מרהיבה. יש בתערוכה בלוטים ועורבנים, קוצים של אביב וקוצים של סתיו, תנים, ציפורים, חלומות, תצלומים, זיכרונות ושיחות ואבל בעיקר יש בה הזמנה, לאהוב את היופי שלידנו ביחד, להרגיש את החיבור שאהבה משותפת למקום מציעה, ואולי, אם יתמזל מזלנו, להתחיל להבריא את היחסים בין העיר לבר.


אפי, אני גאה בך בת דודה על החזון, הנשמה, הפואטיקה והעשיה החברתית המעשית לטובת כולנו שיצרת ביחד עם אנשים טובים נוספים. כל הכבוד.
אילת