אויבו של אויבי הוא ידידי 

הפרדוקס הסורי: כשהשטן שאתה מכיר נעלם

במשך עשורים, "השטן המוכר" בדמשק שמר על שקט יחסי ברמת הגולן תחת מאזן אימה מרתיע. אך עם התפרקותה של סוריה למלחמת אזרחים עקובה מדם, המפה הגיאופוליטית התנפצה למאות רסיסים. ישראל ניצבה בפני דילמה קלאסית: האם לעמוד מן הצד בזמן שציר איראן-חיזבאללה משתלט על הוואקום השלטוני סמוך לגדר, או לבנות "חומת מגן" אנושית המורכבת מהמורדים הסורים?

כדי למנוע מאיראן להפוך את רמת הגולן הסורית לחזית שנייה מול חיזבאללה, ישראל בחרה באופציה השנייה. היא החלה לרקום מערכת יחסים מורכבת עם קבוצות מורדים מקומיות, שראו באסד ובאיראן אויב קיומי לא פחות מישראל.

הקשר הישראלי עם פלגי המורדים בדרום סוריה

הקשר הישראלי עם פלגי המורדים בדרום סוריה (מחוזות קונייטרה ודרעא) לא היה רק הצהרה, אלא מערך לוגיסטי ומבצעי מקיף:

• פורסאן אל-ג'ולאן (פרשי הגולן): הקבוצה המזוהה ביותר עם הקשר הישראלי. היא מנתה כ-400 לוחמים שפעלו בכפר ג'בתא אל-חשב. לפי דיווחים זרים, הקבוצה קיבלה מימון חודשי של כ-5,000 דולר מישראל כדי להבטיח את השקט בגזרה ולבלום חדירות של גורמים עוינים.
• חזית הדרום קואליציית גג של כ-50 פלגים מתונים יחסית תחת דגל "צבא סוריה החופשי": הקואליציה מנתה בשיאה כ-25,000 עד 30,000 לוחמים, וישראל קיימה קשרים עם פלגים מקומיים בתוכה ששלטו ברצועת הגבול.
• ליוואא תוחיד אל-ג'נוב (חטיבת איחוד הדרום): קבוצה נוספת שפעלה באזור ונהנתה משיתוף פעולה טקטי לצורך הרחקת הכוחות השיעיים מהגבול.

 היקף הלוחמים הנתמכים: ההערכות מצביעות על כך שישראל סייעה באופן ישיר או עקיף לכ-5,000 עד 7,000 לוחמים מקומיים. המטרה הייתה לייצר "חבל ארץ מאובטח" בעומק של קילומטרים ספורים מהגבול.

הקשר עם המורדים תווך גם באמצעות סיוע הומניטרי רחב היקף, ששימש כערוץ תקשורת ובניית אמון: טיפול רפואי: כ-5,000 סורים טופלו בבתי חולים בישראל. אספקה לוגיסטית: העברת 1,700 טון מזון, 600 אלף ליטר דלק, וכ-25,000 קופסאות תרופות.

הידידות לא התבססה על ערכים, אלא על העובדה שלשני הצדדים היה אויב משותף בטהרן. בשנת 2018, כאשר משטר אסד חזר לדרום בגיבוי רוסי, ישראל הפסיקה את תמיכתה באחת. ה"ידידים" נאלצו להיכנע או להימלט, מה שמזכיר שוב שבמזרח התיכון, הידידות היא לעולם לא מטרה היא תמיד אמצעי זמני המשרת את צורכי השעה.

המאמר מחבר בין שלושה רבדים שונים:

• הפעילות הצבאית הגלויה של ישראל במסגרת המב״ם.
• רשתות מודיעין וקשרים מקומיים שנשארו ממלחמת האזרחים.
• ההיגיון האסטרטגי של יצירת “חיץ” מול איראן וחיזבאללה בגבול הגולן.

בנוסף, הוא מציג כיצד קשרים לא־רשמיים יכולים להפוך לכלי ביטחוני משמעותי בלי להפוך לברית מדינית מלאה. זה נותן  תמונה מציאותית יותר של המזרח התיכון אזור שבו לעיתים “אויבו של אויבי הוא שותף זמני”, גם בלי הסכמים רשמיים או אינטרסים זהים לחלוטין.

ישראל פועלת בסוריה בעיקר במסגרת “המערכה שבין המלחמות” (מב״ם), המתמקדת בתקיפות נגד התבססות איראנית ומשלוחי נשק לחיזבאללה. לצד זאת, מתקיים קשר מודיעיני מוגבל עם גורמים מקומיים בדרום סוריה, בעיקר “מורדים לשעבר” ומיליציות מקומיות שפועלות מתוך אינטרס להרחיק את איראן וחיזבאללה מאזורם. הקשר אינו ברית רשמית אלא רשת חשאית של איסוף מידע, סימון מטרות והעברת מסרים מרתיעים דרך הגבול. לפי פרסומים זרים, ישראל נעזרת בגורמים אלו לקבלת התרעה מוקדמת, בעוד שהצד המקומי נהנה לעיתים משקט יחסי או מסיוע נקודתי. מטרת העל היא למנוע פתיחת חזית חיזבאללה נוספת בגולן.