מגלגלים אחריות על פתיחת מערכת החינוך בזמן מלחמה: אחריות לאומית או החלטה מקומית?

(חי פה) – מערכת החינוך בישראל ניצבת שוב בלב סערה ציבורית, כאשר שר החינוך יואב קיש הודיע הבוקר (שני, 09/03/2026) על מתווה חדש לפתיחה מדורגת של בתי הספר והגנים. ההחלטה מגיעה בעיצומה של מלחמה, תחת אזעקות חוזרות ונשנות, ובמציאות שבה הורים, מורים וראשי רשויות מתמודדים עם שאלות קשות על ביטחון, שגרה, אחריות ומי אמור לקבל את ההחלטות הדרמטיות שמשפיעות על חיי מיליוני ילדים.

בעוד הממשלה מבקשת להחזיר את המשק לפעילות, הרשויות המקומיות מזהירות מפני סיכון חיי התלמידים וצוותי החינוך. הוויכוח הזה, שמתרחש בזמן אמת, חושף את המתח בין הצורך הלאומי בשגרה לבין המציאות הביטחונית שממשיכה לטלטל את המדינה.

מדיניות חדשה: למידה מרחוק מחר, פתיחה מדורגת בהמשך

שר החינוך יואב קיש קיים הבוקר, יום שני, 09/03/2026, שיחת זום עם עשרות ראשי רשויות והציג מדיניות של פתיחה מדורגת של מערכת החינוך. על פי המתווה, מחר (שלישי, 10.3.26) הלימודים יתקיימו בלמידה מרחוק בלבד בכל הארץ. החל מיום רביעי, תישקל פתיחה של מסגרות החינוך באזורים שיוגדרו כ"צהובים" על ידי פיקוד העורף. החרגת החינוך המיוחד תיבחן באופן פרטני.

קיש הדגיש כי ביטחון הילדים וצוותי החינוך עומד בראש סדר העדיפויות, אך גם ציין כי לכל רשות מקומית יש מאפיינים ייחודיים ולכן יש לאפשר גמישות. לדבריו, פתיחה דיפרנציאלית תאפשר לרשויות שבהן המצב הביטחוני מאפשר זאת להחזיר את התלמידים לבתי הספר כבר השבוע.

מי צריך להחליט? הממשלה או ראשי הרשויות

ההחלטה להחזיר את האחריות לראשי הרשויות מעוררת ויכוח ציבורי. מצד אחד, ראשי הערים מכירים היטב את המצב בשטח, את המיגון המקומי ואת היכולת של מוסדות החינוך להתמודד עם אזעקות. מצד שני, מדובר בהחלטה בעלת השלכות לאומיות — ביטחון התלמידים, תפקוד המשק, אחריות על חיי ילדים ומורים.

השאלה המרכזית היא האם הגיוני להטיל על ראשי ערים את האחריות להחליט אם בטוח להחזיר עשרות אלפי תלמידים לבתי הספר, או שמדובר בהחלטה שצריכה להתקבל ברמה הלאומית בלבד, על ידי הממשלה, משרד החינוך ופיקוד העורף.

שיקולים כלכליים מול שיקולי ביטחון

המשק הישראלי משותק בחלקו מאז תחילת המלחמה. ללא מסגרות חינוך, הורים אינם יכולים לצאת לעבודה, והנזק הכלכלי מצטבר מדי יום. משרד האוצר מעוניין בהחזרת מערכת החינוך לפעילות בהקדם האפשרי, אך הדבר חייב להתבצע בתיאום מלא עם פיקוד העורף כדי לא לסכן חיי אדם.

הדילמה ברורה:
מצד אחד, המדינה זקוקה לשגרה כדי לתפקד. מצד שני, ילדים שנמצאים ברכב בזמן אזעקה בדרך לבית הספר עלולים למצוא את עצמם ללא מרחב מוגן — מצב מסוכן לכל הדעות.

החינוך המיוחד: צורך גדול, פתרונות חלקיים

אחת הסוגיות המורכבות ביותר היא החינוך המיוחד. ילדים רבים זקוקים לשגרה, למסגרת ולתמיכה מקצועית. אך ההסעות — שמגיעות לעיתים מעיר אחרת — לא יפעלו בשלב הראשון. המשמעות היא שהאחריות על ההגעה לבית הספר תיפול על ההורים.

הורים רבים שואלים כיצד ילד שנוסע מדי יום 40 דקות לבית הספר יוכל להגיע ללא הסעה, ובמיוחד כיצד יישמר ביטחונו בדרך.

גני הילדים: האם ניתן להגן על 30 ילדים בזמן אזעקה של דקה?
ברור שלא!

גננת ושתי סייעות אחראיות על 30 ילדים

בגני הילדים והמעונות המצב מורכב עוד יותר. גננת ושתי סייעות אחראיות על 30 ילדים בגילאי 3–4. בזמן אזעקה יש דקה וחצי להגיע למרחב מוגן — אם בכלל יש כזה. בחלק מהגנים המרחב המוגן קטן מדי, ובאחרים אין מרחב מוגן כלל. הורים רבים שואלים כיצד ניתן לצפות מצוות הגן להתמודד עם מצב כזה, במיוחד כאשר האזעקות תכופות.

ניסיון העבר: מבצע "עם כלביא" והקשיים שהתגלו למגן את הילדים בתוך מוסדות החינוך

במבצע "עם כלביא" בחודש יוני אשתקד, הלימודים התקיימו בזום בימים הראשונים. לאחר מכן הוחלט על פתיחה הדרגתית של בתי הספר בהתאם להנחיות פיקוד העורף. אז התברר כי בחיפה ובקריות אין מספיק מרחבים מוגנים לכלל התלמידים. בחלק מבתי הספר התלמידים הגיעו 2-3 ימים לבית הספר ובשאר הזמן למדו בזום על מנת שמספר התלמידים בבית הספר יתאים למרחבים המוגנים.

בבית הספר עירוני ה', לדוגמה, הורים טענו כי חלק מהילדים נאלצו להסתתר במרחבים מוגנים עם חלונות — פתרון שאינו נחשב בטוח. חלק מההורים סירבו לשלוח את ילדיהם, אך הילדים עצמם חשו לחץ חברתי להגיע לבית הספר.

הדרך לבית הספר מהווה סכנה ממשית לילדים בזמן אזעקה

אוהד, אב לתלמידה בבית הספר היסודי דוד ילין במרכז הכרמל, מתאר את הדילמה:
"הבת שלי נוסעת כל בוקר בהסעה. אם יחזירו את הלימודים, אני לא אשלח אותה באוטובוס. אבל אם כל ההורים יסיעו את הילדים, יהיו פקקים ואנחנו נעמוד ברחוב יאיר כ"ץ, בכניסה לבית הספר בפקק ארוך ונסתכן. מה יקרה אם תהיה אזעקה? אני לא מוכן לסכן אותה, אבל גם לא רוצה שתפסיד חומר".

מורות וגננות: עומס רגשי ופיזי

גם צוותי החינוך עצמם מתמודדים עם קשיים משמעותיים. מורות רבות גרות מחוץ לעיר שבה הן מלמדות, והנסיעה לעבודה בזמן אזעקות מסכנת אותן. בנוסף, הן נדרשות להכיל את פחדי התלמידים, בזמן שגם הן עצמן מתמודדות עם חרדה, עייפות וחוסר שינה. מורות מספרות כי הן מתקשות להבין כיצד יוכלו ללמד בכיתה בזמן אזעקות, במיוחד כאשר המרחבים המוגנים מרוחקים ודורשים פינוי של עשרות ילדים.

ראשי הרשויות מציגים היום תמונת מצב מפוצלת

ראשי הערים באזור חיפה פרסמו היום את עמדותיהם — והתמונה רחוקה מלהיות אחידה:

• יונה יהב, ראש עיריית חיפה, כתב: "לא אפתח בשלב זה את מערכת החינוך בחיפה. אין לי כוונה לסכן תלמידים, מסיעים וצוותי הוראה. הביטחון מעל הכול".
• רועי לוי, ראש עיריית נשר, הציג עמדה שונה: "חזרה למסגרות היא לא רק לימודים — היא צורך רגשי וחברתי. נפתח בהתאם להנחיות פיקוד העורף".
• דודו כהן, ראש עיריית טירת כרמל, הודיע: "מערכת החינוך לא תיפתח עד להודעה חדשה".
• ציקי אבישר, ראש עיריית קריית מוצקין, מסר כי העיר מוגדרת בשלב זה במדרג הכתום ולכן ההחרגה לפתיחת מוסדות החינוך אינה חלה עליה. לדבריו, אם פיקוד העורף יעדכן את הסיווג של קריית מוצקין למדרג הצהוב, יתקיים דיון מקצועי ומעמיק עם כלל הגורמים הרלוונטיים, שלאחריו תתקבל החלטה מסודרת בנושא.
• ראש עיריית קריית ים דוד אבן צור עדכן שנכון לעכשיו, כאשר אנו נמצאים במציאות ביטחונית מורכבת של אזעקות חוזרות הן מכיוון חיזבאללה והן מכיוון איראן הוא החליטכי מערכת החינוך בקריית ים לא תיפתח. "גם כיו״ר אשכול רשויות המפרץ, אני נמצא בקשר עם ראשי הרשויות באזור, וכולנו מקיימים הערכות מצב ומתמודדים עם מציאות דומה".
• יעקב פרץ, ראש עיריית קריית אתא, אמר: "נאפשר להורים חופש בחירה מלא. מי שלא ישלח את ילדיו יקבל מענה מרחוק".
• אלי דוקורסקי, ראש עיריית קריית ביאליק, הביע התנגדות חריפה: "נופלים טילים. איך אפשר ללמד כך? חיי הילדים חשובים מהכול".
• אסיף איזק, ראש מועצת חוף הכרמל, ציין כי המועצה ערוכה לפעול בהתאם להנחיות המדינה.

בין שגרה לביטחון: דילמה לאומית

הוויכוח סביב פתיחת מערכת החינוך חושף את המתח בין הצורך לחזור לשגרה לבין המציאות הביטחונית. הורים, מורים וראשי רשויות מבקשים ודאות — אך המדינה עדיין מתמודדת עם איומים מתמשכים. ההחלטה על פתיחת בתי הספר אינה רק לוגיסטית או כלכלית — היא החלטה על חיי אדם.