אריק איינשטיין • מידע מטרום הכרות אישית….

   "אתה דומה לאריק איינשטיין", אמר לי רב סרן שאול ביבר.

מיד הבנתי שכותב הצ'יזבאטים של הפלמ"ח זומם משהו. הרי הדמיון ביני לבין אריק כמו הדמיון בין שפן הסלע לאנקונדת השלולית. את אריק לא הכרתי היטב רק שמעתי שהוא שחקן, זמר, חתיך, גבוה ואלוף הארץ לנוער בקפיצה לגובה. מה לי ולו כשאין לי מאומה מהתארים הללו למעט הבלורית המפוארת שעליה שמרתי מכל משמר מידי הספר הצבאי.

אוקטובר 1961 נאספתי מבית מעוזה של להקת שריון ביפו, על ידי קצין החינוך של השריון רב-סרן ביבר. אני תשוש משרות צבאי לא קל בגדודי תותחנים ומחפש דיונה שקטה להניח את ראשי לשארית חיי. לאחר שנתיים של שרות, הפכתי להיות חיל קרבי בקו ראשון, בשדרות ירושלים ביפו.

יעד הנסיעה הוא קפה 'כסית' מקום מפגש של כל הבוהמה המקומית. סיבת הנסיעה היא להכיר איזו זקנה המאוהבת נואשות באריק איינשטיין, מזניחה את בעלה, קצין בכיר בצבא, וילדיה ואולי תסתפק בי כי, כאמור, אני כל-כך דומה לו. הזקנה כבר בת שלושים ושש ולא בחלתי ברעיון להשעין ראשי על כתף בוגרת לשכוח מהעבר ולחשוב ללא מחשבות.

שאול מפקדי נכנס לקפה הידוע, ניגש לשולחן, לחש כמה מילים באוזנה של אישה מפוארת ויצא אתה אלי. לאחר כמה מילות הכרות קבענו ליום המחר בשעה שמונה בערב בבית הלהקה ביפו.

מגי, בן זוגי לחדר, נרתם ללא חשק למשימת ההתנקות רק לאחר שקניתי לו כרטיס לסרט ותקצבתי נסיעה ופיתה עם חומוס אצל בעל העגלה, במושבה הגרמנית, שהיה מפורסם בטעם ובניקיון שלא היה. מכיוון שלא היו מקלחות בבניין מיהרתי לשכנה האדיבה מהבניין הסמוך, לקלח את גופי וזה סיפור אחר המתאים יותר לאביב. כך ישבתי רחוץ בפינת הכתיבה בה עסקתי בהעברת כל ארסנל מוסיקת הריקודים בטרנספוזיציה, לסולם המתאים לסקסופון אלט עליו ניגנתי. ספר תווים גדול ועב כרס צפוף שורות שימש לכתיבת המאגר. הספר שמור אצלי מכל משמר ונראה שהיום אין מישהו בנמצא שיוכל לעשות בו שימוש.

השעה תשע כבר חלפה מזמן התקשורת היחידה שהייתה זה שני גביעי לבניה וחוט ארוך. גם אז צורחים חזק וחוט לא יותר משלושה מטר וההודעה מועברת בהצלחה. כשר מהדרין ולא נוסה על בעלי חיים נגד רצונם.

כשהשעה אחת-עשרה חלפה הרגשתי את הדופק ברקתי השמאלית, מלווה בטיקים זעירים שאינם נראים בעין בלתי מזויינת. הזלזול הזה בי, הדומה כל-כך לאריק איינשטיין לא התקבל בברכה. לא הצלחתי להתנחם בכמות הלא מבוטלת של מוסיקה שהועברה לסולמו של הכלי עליו ניגנתי.

בשעת חצות וקצת, באיחור של יותר מארבע שעות, עיני הימנית כבר נעצמה, נשמעה לפתע נקישה חלשה על הדלת. בהיותי מומחה למבנה החלום לא הגבתי. בנקישה השנייה מוחי דיווח על נקישת אמת, זינקתי ופתחתי את הדלת לרווחה. הזקנה עמדה שם. צווארה היה עטוף בפרווה לבנה ענקית וחיוך רחב, אולי מתנצל, על פניה. דומה לאודרי הפבורן באיזה סרט מפורסם האהוב על אמי. התחבקנו והושבתיה על המיטה הצהלית שעמדה לרשותנו.

הספקתי לכתוב פתק על הדלת בו הבהרתי למגי, חברי הטוב, שעליו לישון הלילה בחדר הרזרבי. נכון ששמיכותיו מעופשות, אך שינוי בתוכניות הביא את הוצאתה של תכנית מגירה לאיחור שכזה. הרי לא יתכן שמי שדומה כל-כך לאריק איינשטיין יעבור לסדר היום. זו פגיעה קשה בקופץ לגובה ועלי לשמור על כבודו.

כשהסרתי את הפרווה הצחורה מצווארה נראה היה ששכחתי מהאיחור המזלזל, אך לא. שידרתי עסקים כרגיל והכעס נתן לי כוחות על, להחזיקה עד עלות השחר ללא אפשרות של נמנום הקל ביותר.

"אינך מלווה אותי?" שאלה בלחש.

"חכי לאוטובוס הראשון המסיע פועלים לעבודה, הפרווה הלבנה תתאים מאוד למעמד".

איני יכול להיכנס לפרטי מבצע הענשה והחינוך מחדש. התחשבתי בכך שהעיסוק באישה זקנה בת שלושים ושש, מכתיב זהירות יתר. הזקנה שאהבה כל-כך את אריק איינשטיין והסתפקה בי צריכה להיות היום בת תשעים וארבע, לפי לימודי חשבון יחידה אחת. יתכן ונכדיה שמעו את הסיפור ויבואו אלי לחפש את דמי….או אולי בעצם שי בצורת שוקולד בריאות בן 85%…. לכן אין מפרט טכני של המפגש.

סיפורי המשך על הכרות אמיצה עם אריק עוד יגיעו. הוא שמע על הסיפור ושיבח את תגובתי לאיחור. בינתיים אם מי מכם שקראו את כל הסיפור כדי לדעת מה קרה בין הכפיל לזקנה, נוכל לעשות זאת רק במגע אישי, הווה אומר בדיסקרטיות. מה שכן אני יכול להבטיחכם נאמנה שעלמת הזוהר בעל הפרווה הלבנה, הצטערה על שהתאהבה באריק איינשטיין והכתה על חטא שהלכה שבי אחר נער חייל הדומה לאריק, כאמור, כמו ששפן הסלע לאנקונדת השלולית.