מוגש במלאת שנה למותו של אל"מ אחסאן דקסה 1983-2024
האמונה, שלאחר המוות עוברת הנשמה לגוף חדש, היא מעמודי התווך של הדת הדרוזית. על פי אמונה זו, כשנפטר בן העדה, נפרדת נשמתו מכלי הקיבול, הגוף, ועוברת לגופו של תינוק שנולד. לגוף הפיזי של הנפטר אין יותר כל חשיבות. מכאן מקור מנהגי הקבורה של העדה: אם לקבר של כלי הקיבול הריק אין חשיבות, הרי שאין הכרח לסמנו או למסגרו במצבה; לא נהוג לעלות לאתר הקבורה במועדים מיוחדים ואין מנהגי אבלות ארוכי טווח; יש שנכבדי הדת אף היו מצווים שיקברו אותם באדמה חרושה, כדי לוודא שלא יישאר סימן לקבורתם וכך לא יהפוך המקום לאתר עלייה לרגל. המיקוד הוא על החיים ועל החיים העתידיים שיבוא לאחר המוות ולא על העבר.
עד כאן התיאוריה ומכאן מתחילים החיים והשפעת מנהגי הארץ. סימנים ראשונים לשינוי ניתן למצוא במספר כיכרות בדלית אל כרמל, שנקראות על שם נופלים. חריג דרמטי יותר הוא הקבורה הצבאית של חללי צה"ל הדרוזים. כאן התירו אנשי הדת לקבור את הנופלים על פי הכללים של המדינה, ואלה זוכים למצבה תקנית.
ביקור בבית העלמין בעוספיה
לצד הרחוב הראשי של עוספיה (עיספיא), נמצא בית הקברות הצבאי של העדה (הוא איננו היחיד). לאחר שעולים לרחבת הטקסים, אפשר להיעזר בעמדת "מסבירן", שמספקת הסבר קולי על השרות של בני העדה בצה"ל.
בעת לוויה צבאית, מונח הארון על הספסל שברחבה. על הבימה שבראשה דגל ישראל, מניחים את מדיו של הנופל ונשקו.
על קיר הנצחה בצד ימין מופיעים שמות החללים. אפשר למצוא כאן "מפורסמים" כמו מדחת יוסוף, חלל דרוזי של משמר הגבול, שנפצע בקבר יוסף בתחילת האינתיפאדה השנייה ומת מאיבוד דם, לאחר שהצבא השתהה בפינויו.
כבר בשורת הקברים הראשונה אפשר לראות את הדילמה: בשלושה מהם מחליפה צמחיה את הלוח האופקי. כנראה שהמשפחות התנגדו לקבורה הצבאית בסגנון הישראלי ואולי אף הוציאו את הגופה.
מעט מלפנים, בקבר מופרד מעט מהשאר, נמצא קברו של אל"מ אחסאן דקסה ז"ל, שנפל בקרב במחנה הפליטים ג'באליה ב- 20/10/2024 במהלך מלחמת 7/10. מומלץ וראוי להכיר את גבורתו של לוחם המופת הזה.
פנימה יותר ובצד ימין נמצא קברו של פאדי כיוף, שהתגלה כבר בגיל צעיר כבעל קול ייחודי. בגיל 13 הוא כבר הספיק להתראיין לכל העיתונים והכותרות כינו אותו "חוזליטו מעוספיה". עד גיל 18 הוציא חמישה דיסקים תחת השם "יהלום הכתר" של הזמרה הדרוזית. עם גיוסו לצה"ל התקבל כיוף ללהקה צבאית של פיקוד צפון והיה הדרוזי הראשון ששירת בלהקה צבאית. הוא נפטר בנסיבות טרגיות.
מנהגי ההנצחה בחלקות הצבאיות השפיעו על כלל מנהגי האבלות של הדרוזים. כך, ביום הזיכרון, עולות משפחות חללים רבות לקברים. גם בבית העלמין הצבאי עצמו אפשר לראות את ההשפעות על עיצוב הקברים.
שני בתי קברות האזרחים
גם בבתי העלמין האזרחיים מורגש השינוי. כמעט בכול כפר דרוזי יש מאבק בין המשפחות שרוצות לבנות מצבה, אל מול אנשי הדת ושאר הקהילה, שחוששים משינוי המסורת והאמונה הדרוזית בגלגול נשמות.
את מנהגי הקבורה שהיו בעבר תוכלו לראות אם תצאו מבית הקברות הצבאי, תפנו שמאלה ומיד שוב שמאלה ותכנסו בשער הצמוד. בית עלמין זה כבר אינו פעיל, והוא די מוזנח, אבל אם תלכו עד סופו, תוכלו לראות שם את הקבורה בכוכים.
אם בצאתכם מבית העלמין הצבאי תפנו ימינה ותכנסו מיד ימינה בשער הצמוד, תגיעו לבית עלמין נוצרי. מסתבר שאפשר ובעוספיה גרים בשכנות טובה דרוזים ונוצרים גם בחיים וגם אחריהם.
הביקור בבית העלמין בעוספיה הוא חלק מסיור עומק: 5 דתות בעיר חילונית.