הייתי בבית הלוחם פעמיים בחיי, פעם ראשונה לפני כשלושים שנה, כאשר גרתי בשכנות וראיתי אותו קם וצומח בניצוחו ותכנונו של הזוכה במכרז, הארכיטקט דוד ינאי. פעם שנייה ביום רביעי, כאשר בת שבע אור, המורה לצורפות, שאותה אני מכיר שנים ארוכות, הזמינה אותי להקמה ולפתיחת התערוכה באופן אישי.
בית הלוחם הוא מרכז ספורט שיקומי ופעילות חברתית לנכי צה"ל ובני משפחותיהם ומופעל ע"י ארגון נכי צה"ל באופן מופתי. מרכז בית הלוחם בחיפה כולל מתקנים פזורים כולל חדר כושר, אולמות ספורט חדרי משחקים מועדון קריאה אולם תרבות ובריכת שחיה מקורה וגדולה. לצד כל אלה מתנהלים חוגי העשרה בתחומים מגוונים ולכל אורך השנה. בית הלוחם בחיפה ניכר במראה החזותי המיוחד, עם גנים מטופחים, גינות נוי ופרחים צבעוניים בצד. בית הלוחם מצטיין באסתטיות שלו ובבוהק ניקיונו ופשוט תענוג להסתובב ולטייל בתוכו.
הגעתי ביום רביעי לשלב הקמת תערוכת התכשיטים, התפעלתי מהיצירות ומהאנשים היוצרים. פגשתי שם את אלברט (בבר) בוכבוט איש התחזוקה, שעובד שם כבר למעלה מעשרים ושבע שנים במסירות והתמדה. הוא זה שבנה את מחלקת הצורפות ואת הסדנה שהייתה בעבר נגריה. אורי לב נפצע בסואץ ביום האחרון של מלחמת יום כיפור, סיפר לי בהתרגשות כיצד הגיע לסדנת הצורפות וזה מאוד ברור." היה לי חבר קרוב איש חב' חשמל שהיה איש רב כישרונות וכישורים, עסק בבית הלוחם בפיסול ציור צורפות וגם דברים אחרים, ניסה לצרף אותי למגמת צורפות לא כל כך בהצלחה ולא ביתר יעילות. יום אחד הלך באופן פתאומי לעולמו ואז "כמימוש צוואתו" החלטתי להיכנס לחוג צורפות ולהמשיכו."
גם את אברהם ינאי פגשתי בהקמת התערוכה, ינאי הוא מראשוני ומקימי שייטת הצוללות של חיל הים, איש למוד ניסיון ומספר מלחמות. ראיינתי אותו באולם צדדי והוא היה מאוד פתוח ולבבי. הנה הראיון עם אברהם שנשמע מאוד טבעי ואנושי.
פגשתי שם את רחל שוקרון, שעונדת את תכשיטיה על ידיה וצווארה בטעם רב ובכישרון נפלא ולמורה בת שבע שעושה זאת למעלה מעשרים שנה באדיקות באהבה ומסירות רבה שגם לה מגיעה מחמאה גדולה.
בת שבע המורה לצורפות המאוד – כישרונית, מזמנת לימור, מנהלת התרבות של בית הלוחם. לימור מדריכה אותי במורד המדרגות למשרדה ולמרות הזמן הדחוק שברשותה, מעניקה לי ראיון קצר עם חיוך רחב על פניה ובהרבה אהבה. אני מקבל מידע חדש ועדכני והנה הראיון כפי ששמעתי ישירות מפיה בסגנונה הייחודי.
אני נפרד לשלום מבת שבע והחברים וחוזר ביום חמישי לפתיחת התערוכה בטקס יפה מכובד מרגש ומאוד אנושי. בכניסה בקומה התחתונה שלושה חדרים שונים שהם חלק בלתי נפרד מהתערוכה, באולם הגדול בכניסה מנגנת נבלנית מוזיקה קלסית חרישית ונעימה, במרכז האולם מיצגים שונים ועל הקירות תלויים ציורים של הנכים מהחוגים השונים.
בחדר הראשון מימין פסלים מעץ וחומרים אחרים, אני מתפעל מרמת הפיסול והיצירתיות של המשתתפים. בחדר האמצעי מלפנים עבודות קרמיקה של אמנים שונים ואני פוגש את אורי דוב שהגיע לתערוכה והקדים, קצין קשר במלחמת ששת הימים ששרת בסיני ונפצע בשארם תרתי משמע ,"פצעים כואבים", אלי הוא חייכני ומסביר פנים עובר מפסל אחד למשנהו ונותן לי הסברים.
בחדר אחר אני מוצא ציורי שמן ורישומים של משתתפים שונים ואני עובר מתמונה לתמונה ולאט לאט נכנסים מבקרים ובמקום יש פעילות ותכונה רבה. אני מטפס ועולה לקומה השנייה ושם תערוכת הצורפות מאורגנת בתוך ויטרינות זכוכית נעולות עם שמות היוצרים שאני את חלקם כבר מכיר ומברך בשמחה, בפינה אחרת בהמשך עבודות בד אריגים וזכוכית צבעונית ואני לא רוצה להאמין שעשו זאת אמנים נכים חובבים ולא כאלה שעברו בתי ספר לאומנות של שנים ורכשו הכשרה מקצועית.
השעה אחרי שש בערב כולם מתכנסים באולם הטקסים, שם על הבמה שוב הנבלנית ולידה זמרת צעירה וחיננית, קצת צלילי נבל ושירה והטקס מתחיל בדברי ברכה ופתיחה של מנהלת התרבות לימור היפה ואחריה מנהל הבית שי דוברין והיו"ר של בית הלוחם אלי בן נתן ואחריהם עולים בסך המורים של החוגים השונים "והתלמידים המצטיינים" שמקבלים תעודות הצטיינות על השתתפות וביצועים וגם המורים שעמלו עבור אלה ההישגים מקבלים תשבחות ומחיאות כפיים מהמשפחות הנוכחים והתלמידים המרוצים. תם הטקס תמה השנה נראה מה צופנת לנו התערוכה הבאה,
לבית הלוחם לאמנים השונים, לבת שבע וללימור מנהלת התרבות הרבה תודה, על הכנסת האורחים ועל שיתוף הפעולה.
האם הכתבה עניינה אותך?