הרמת כוס(ית) קפה

החגים, תקופה נפלאה ומלאת משפחה, אוכל וחגיגיות. שנה חדשה בפתח, חלומות חדשים, תקוות ומחירי מבצע בסופר.

מהזווית של נכה עם אפילפסיה וטרשת, כל הרמת כוסית היא קצת אתגר. האם המקום נגיש? איך אתרץ שאיני שותה יין, גם לא בקידוש, בגלל התרופות לאפילפסיה? האם יבינו שאצא החוצה כי רעש גורם לי לכאבי ראש?

ההתארגנות לכל דבר כזה קצת מביכה, מלבד בחיק המשפחה, שמאוד מבינה ומאוד מכילה. איך מספרים שאת לעולם לא שותה יין או אלכוהול, את לא יכולה לעכל דבש, וכל מה שמותר לך זה תפוח ליד כוס קפה?

אז אני לא מבאסת ולא אומרת כלום לרוב. פשוט נמנעת מראש, כך אין מה להסביר או להתנצל. המארחים לא מרגישים לא נעים, בגלל המדרגות ואני לא מרגישה לא נעים בגלל כוס הקפה.

יש כל כך הרבה לשמוח בו, ליהנות ממנו, החיים מלאים יופי ויצירה. אין לי טענה על כך שלא כל הבילויים בחגים מתאימים לי או לבתי שעל הרצף. אנחנו צריכות שקט ומרחב פתוח, כל אחת מסיבותיה שלה. בשנה הבאה עלינו לטובה כולי תקווה שנגשים חלומות ביחד, גם את שלי (לסיים את כתיבת הספר "עיניים שלי" על משפט אייכמן) וגם את שלה, עוד מילים ועוד יכולות תקשורת.

אז אם לא באתי להרים איתכם כוסית, זה לא כי אתם לא חשובים לי. זה כי לא רציתי להעליב בשאלות נגישות או להקשות עליכם בחגיגה לשנה החדשה. לחיי חיפה, עיר עם קפה משובח, אנשים טובים, ועיריה שיש לה הרבה הנגשה והצללה לעשות.

חג שמח!