תפילין באמצע יום הלימודים? בתי הספר בחיפה מתמודדים עם הסוגיה

(חי פה) – האם הנחת תפילין במהלך יום הלימודים היא אקט דתי אישי ומרגש או פרובוקציה פוליטית במסווה דתי? שאלה זו עמדה בלב הדיון הסוער שהתקיים ביום שני השבוע, 07/07/2025, בוועדת החינוך של הכנסת, בעקבות מספר מקרים שבהם תלמידים שביקשו להניח תפילין בבתי הספר נתקלו בסירוב מצד הנהלות בתי הספר. המקרה האחרון, שבו תלמיד בבית הספר "אוהל שם" ברמת גן הושעה לאחר שהניח תפילין בשטח בית הספר, עורר סערה ציבורית רחבה והוביל לדיון מיוחד בוועדה.

מחלוקת סביב פרקטיקה דתית במרחב הממלכתי

הדיון, שנערך בראשות ח"כ יוסף טייב, התמקד בשאלה האם מערכת החינוך הממלכתית אמורה לאפשר קיום מצוות דתיות במהלך יום הלימודים, או שמא יש בכך חדירה של גורמים חיצוניים לבית הספר ויצירת מתיחות מיותרת בין תלמידים. טייב הסביר כי היוזמה לדיון נבעה מהצטברות של ארבעה מקרים לפחות, בהם תלמידים נתקלו באיסור להניח תפילין בתחומי בית הספר.

אחת הדוגמאות שעמדו ברקע לדיון בוועדת החינוך היא תקרית שהתרחשה בשנה שעברה בחטיבת הביניים רודמן שבקריית ים. תלמיד שביקש להניח תפילין במהלך יום הלימודים זכה לאישור מצד הנהלת בית הספר, אך צילום שבו נראית המנהלת דורה זילברמן עומדת לצידו – יצר ברשתות החברתיות רושם מוטעה כאילו הביעה התנגדות לכך. התמונה גררה תגובות נזעמות, ותלמידים החלו להגיע מדי יום עם טליתות ותפילין, ולערוך תפילות בחצר בית הספר. הנהלת בית הספר בחרה בגישה מכילה, אפשרה שיח פתוח עם תלמידים ואף עם כיתות שלמות, ובסופו של דבר – הודות לנחישותה – הצליחה זילברמן, להרגיע את הרוחות ולהשיב את השגרה.

אוראל מאליק, תלמיד מבית הספר "אוהל שם" ברמת גן, סיפר בדיון כי יזם פעילות של תרומת תפילין לחיילים, הציב תפילין בפרוזדור בית הספר, ולטענתו המנהל החרים את התפילין ואף טען כי "הם אבדו". לדבריו, רק בעקבות מחאה ציבורית נרחבת הושבו לו התפילין. מאליק אמר כי לא ראה בפעולה שלו פרובוקציה אלא הבעת הזדהות דתית וערכית.

שירה קטרי, בוגרת תיכון ממלכתי בשרון, תיארה מקרה שבו דוכן תפילין הוקם כתגובה לתליית דגל גאווה בבית הספר. לדבריה, היא חשה לחץ מצד תלמידים שהפצירו באחרים להניח תפילין ואף הטיחו האשמות דתיות כלפי מי שסירב. "המסר היה ברור – מי שלא מניח תפילין הוא לא יהודי. זו לא דתיות, זו כפייה," אמרה.

אנשי חינוך מתריעים: הרשתות שינו את גבולות הגזרה

בקרב צוותי חינוך רבים קיימת תחושת מבוכה מתמשכת. לטענת מורים ומנהלים, עצם האפשרות שכל מעשה בבית הספר יתועד ויופץ ברשתות החברתיות – יוצרת אקלים של חשש תמידי מהתלקחות. לדבריהם, גם אם אין התנגדות עקרונית לכך שתלמיד יניח תפילין – הפעולה עלולה להיתפס כהתרסה, במיוחד כשהיא מצולמת ומופצת. כתוצאה מכך, במקרים רבים העדיפות היא "לא להפריע", גם אם ברור שהפעולה לא מתיישבת עם אופיו של המרחב הבית-ספרי. כך, לדבריהם, נוצר מצב בו גבולות האחריות החינוכית מיטשטשים, והחלטות ניהוליות מוכתבות יותר על ידי לחץ ציבורי מאשר על ידי שיקולים פדגוגיים או ערכיים.

הבחנה בין פרקטיקה אמונית ללחץ חיצוני

הרב אופק מאיר, מנכ"ל בית הספר ליאו באק בחיפה, הביע עמדה מאוזנת בדיון. מצד אחד הוא ציין כי יש לאפשר לכל תלמיד לקיים מצוות דתיות משמעותיות עבורו ומצד שני, הדגיש את הצורך למנוע כניסת גורמים חיצוניים לבתי הספר ללא תיאום, כשהמניע הוא פוליטי ולא חינוכי. "הנחת תפילין היא טקס דתי משמעותי, אך כאשר היא נעשית במסגרת קמפיין חיצוני – היא עלולה להפוך לפרובוקציה ולפגוע באוטונומיה של מוסדות החינוך," אמר.

הרב אופק מאיר סיכם את עמדתו בקביעה כי יש להבחין בין חופש דת אישי לבין אקט הפגנתי או תעמולתי. לדבריו, הנחת תפילין, כמו סמלים וטקסים יהודיים אחרים, יכולים להיות בסיס לשיח חינוכי עמוק על זהות, שייכות ומשמעות – אך זאת בתנאי שהתהליך נעשה ביוזמה פנימית של המוסד החינוכי ולא על ידי גופים חיצוניים בעלי אג'נדה.

עמדות מנוגדות מצד חברי הכנסת

ח"כ גלעד קריב טען בחריפות כי המקרה ברמת גן היה חלק מקמפיין פוליטי ביוזמת עוצמה יהודית שנועד לייצר דימוי שקרי של רדיפת מסורת. לדבריו, אין כל בעיה שתלמיד יניח תפילין, אך לא ניתן להפוך את המעשה לכלי פוליטי.
לעומתו, ח"כ אושר שקלים קרא להכיר בהנחת תפילין בבתי ספר, כמעשה טבעי ובלתי מתריס. "זה לא קמפיין. זו המסורת שלנו," אמר.
שר המורשת עמיחי אליהו הביא לדיון תפילין שהשתמרו ממשפחתו מתקופת השואה, והביע תדהמה על כך שמונעים מתלמידים להניח אותם בבתי הספר. "זה סמל עוצמתי של הישרדות העם היהודי – איך ייתכן שמישהו מעז לפגוע בו?" תהה בקול חנוק מהתרגשות.

מיכי אלפר: השוואה לימים אפלים ברוסיה הקומוניסטית

חבר מועצת העיר חיפה, מיכי אלפר מסיעת דגל לתושב, הביע זעזוע מהצורך לדון כלל בזכותו של תלמיד להניח תפילין. לדבריו, מניעת הנחת תפילין מזכירה את ימי היֶבְסֶקְצִיַה ברוסיה הסובייטית, שבהם מי שנתפס מניח תפילין הושלח לסיביר. "במדינה יהודית ודמוקרטית לא יתכן שמצווה בסיסית כל כך תיחשב בעייתית," אמר.

דוכני תפילין מחוץ לשערי בתי ספר

הדיון נגע גם לתופעה המתמשכת של הצבת דוכני תפילין בסמוך לבתי ספר. תושבים בחיפה מחו על כך שילדיהם נחשפים לפעילות דתית ללא הסכמת ההורים, לעיתים בצמוד ממש לשערי בית הספר. מקרה אחד כלל עימות פיזי במרכז הכרמל בעקבות דוכן כזה ליד תיכון עירוני ה'.

בסיומו של הדיון קרא ח"כ טייב למשרד החינוך לקבוע נוהל ברור, שיאפשר לכל תלמיד המעוניין בכך להניח תפילין במקום ייעודי ומכבד בתחומי בית הספר. ההצעה נועדה לגשר בין חופש הדת לבין הצורך בשמירה על צביונו של מוסד חינוכי ממלכתי.

חינוך לזהות יהודית-דמוקרטית כמרחב שיח ולא כפייה

בית הספר, לפי עמדת הרב אופק מאיר שהוצגה בדיון, אינו אכסניה לפעילות דתית או פוליטית חיצונית. יחד עם זאת, עליו לאפשר חופש דת אישי מלא לכל תלמיד וליצור יוזמות חינוכיות לתכנון פעילות סביב סמלים וטקסים מהמסורת היהודית – באופן שמכבד את המגוון הדתי והתרבותי של כלל התלמידים והוריהם. רק כך, לפי תפיסה זו, ניתן לשמור על חוסנו של החינוך הממלכתי כמרחב יהודי, דמוקרטי ופלורליסטי באמת.

.