הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
צלף קוצני
שיח קוצני רב-שנתי שגובהו 100-60 ס"מ. צלף קוצני הוא אחד מארבעת מיני הצלף הגדלים בר בארץ. מיקום הגידול המפורסם ביותר שלו הוא בין אבני הכותל המערבי.
ענפי הצלף קשתיים, בעלי גוון ארגמני. מבסיס כל עלה לאורך הגבעול יוצא זוג קוצים מאונקלים. העלים עגולים וירוקים. הפריחה מאפריל עד אוגוסט בעיקר בחודשים מאי ויוני, הפרחים נפתחים אחר הצהריים ונשארים פתוחים עד למחרת בצהריים.
הפרח גדול קוטרו 6-4 ס"מ בעל גוון לבן-ורדרד, הוא בעל 4 עלי כותרת ערוכים ב-2 זוגות, ככנפי פרפר. אבקנים רבים וארוכים הבולטים מחוץ למעטפת הכותרת, שחלה דמוית כדור הנישאת על עוקץ ארוך. הפרחים מואבקים ע"י רפרפים ודבורת הצלף.
הפרי דמוי ביצה מוארכת, וצבעו במשך תקופה ארוכה ירוק, עם הבשלתו במהלך הקיץ הוא מתפקע ומציג ריקמה פנימית אדמדמה שזרעים משולבים בה. הפירות הבשלים נאכלים ע"י ציפורים ונמלים שמפיצים את הזרעים למרחק.
צלף קוצני גדל בארץ בכל אזורי הגידול בחבל הים תיכוני: בשפלת החוף ובהרי יהודה, השומרון, הגליל והכרמל. כמו כן, גם בשולי בקעת הירדן, במדבר יהודה, בנגב והערבה. הוא צומח בכל סוגי הקרקע במעונות האדם ובמעזבות. בתי גידולו הם קירות, מצוקים, גדרות, ערמות אבנים וקרקעות דלות.
תעודת זהות
| משפחה: | צלפיים. |
| שורש: | שורש עמוק ומסועף. |
| גובה: | 100-60 ס"מ . |
| עלים: | העלים בשרניים עד סחוסיים, מכוסים קרום-שעווה. הם עגולים ובראשם קוץ קטן, גונם ירוק או נוטה לארגמן. נושרים בחורף. |
| גבעול: | הענפים קשתיים ולאורכם קוצים מאונקלים היושבים בזוגות בבסיס כל עלה, ענפים צעירים צבעם ארגמן. |
| פריחה: | פורח באביב ובקיץ, בעיקר מאפריל עד יולי. |
| פרחים: | הפרחים בודדים, גדולים, ריחניים מאוד. קוטר הפרח 6-4 ס"מ. |
| מבנה הפרח: | 4 עלי הכותרת שצבעם לבן ורדרד ערוכים ב-2 זוגות, ככנפי פרפר. הם מקומטים–גלוניים במקצת. האחורי מבין 4 עלי הגביע גדול מהשאר וקעור, הקדמיים נפרדים זה מזה בחלקם העליון, האחוריים צמודים זה לזה וכן לצופן שבבסיסם. |
| הפרי: | הפרי עסיסי מלפפוני עד אגסי, הנישא על עוקץ ארוך. הזרעים שחורים, מופצים על-ידי ציפורים ונמלים. |
| ריח: | הפרח מאוד ריחני. |
| צוף: | הפרח מייצר כמות גדולה של צוף למשיכת מאביקים. |
| שימושים: | ניצני הפרחים, פירות צעירים, ענפים צעירים ועלים מוחמצים ונחשבים כתבלין משובח. |
מקום לפגוש את פרח השבוע
- סע מחיפה בשדרות אבא חושי – כביש 672 לכיוון עוספיה (דרום מזרחה).
- כ- 100 מטר אחר הכניסה השניה לאוניברסיטה פנה ימינה בכניסה הראשית המסומנת לפארק הכרמל. החנה את הרכב ברחבת החניה הצמודה לכניסה.
- מהחניה המשך רגלית כ- 50 מטר בדרך המובילה לכיוון החי בר.
שיח פורח של צלף קוצני תראו בצידה הימני של הדרך בקטע שבין חניית הרכב לכיוון לחי בר.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על העולש המצוי.
האגדה על הצלף הקוצני
פעם, בארץ רחוקה שבה השמש ליטפה את ההרים והאדמה פיזרה ריחות של תבלינים קדומים, גדל לו שיח צנוע ושמו צלף.
לא היה זה שיח רגיל – גבעוליו היו קוצניים, ועליו ירוקים כהים ומבריקים. אך מה שבלט יותר מכול היו פרחיו בצבע לבן-ורדרד שפרחו כמו חיוך של פיה .
כל בעלי החיים חלפו על פני השיח הזה בזהירות, שלא להידקר מהקוצים. הציפורים דילגו מעליו, הילדים בכפר הסמוך הזהירו זה את זה: "זה שיח קוצני – אל תתקרבו!".
וכך, חי הצלף בבדידות, קוצני ומרוחק משאר הצמחים.
יום אחד, הופיעה ילדה קטנה, סקרנית ואמיצה, בשם נועה שאהבה לגלות את סודות הטבע. כשעברה ליד הצלף, נמשך מבטה לפרח היפהפה שהתנוסס על רקע הקוצים הרבים שעל גבעוליו.
"וואו! איזה פרח מדהים!" לחשה.
הצלף נבהל. לא היה רגיל למחמאות.
"אל תתקרבי", לחש בקול קוצני, "הקוצים שלי עלולים לדקור אותך
אבל נועה לא פחדה. היא ראתה את היופי החבוי בפרח ולא רק את הקוצים המאיימים שעטפו את גבעוליו.
"אני לא באה לפגוע רק להתפעל", אמרה וחייכה. ואז, בזהירות רבה, שלפה פנקס קטן וציירה את הפרח בפרטי פרטים.
למחרת, הביאה איתה חברים. "תראו איזה פרח קסום יש פה! אבל תיזהרו – השיח מגן על עצמו בקוצים".
והחברים ציירו גם הם, את הפרח ולא הפסיקו להתבונן להתפעל מיופיו.
הצלף הקוצני, שהיה רגיל לבדידות, התחיל לחוש חמימות חדשה. הקוצים נשארו – כי זו דרכו להגן על עצמו – אבל הוא הבין שאפשר להיות גם קוצני וגם נאהב.
מאז ועד היום, כל מי שעובר ליד שיח הצלף בעת פריחתו – יראה את יופי פרחיו הפורצים מבין הקוצים וכמו נועה, יבין שלפעמים פרח שובה עין – צומח דווקא מהמקום הכי לא צפוי.
האם הכתבה עניינה אותך?
אכן צמח יפהפה, ענפיו יפים, פרחיו מקסימים, ופירותיו לתפארת. שרידותו ראויה לציון: גם כשנכרת או נעקר – צומח מחדש במלוא עוזו. היה אמור להיחשב כפרח הלאומי.