מקומות קדושים מועדים, מעצם הווייתם, לניסים ונפלאות המתרחשים בקרבתם החל בריפוי על – טבעי וכלה בנסים שונים ומשונים שמעבר למציאות היום-יומית. בכך קברי קדושים ועצים קדושים אינם נופלים בכוחותיהם ובנפלאותיהם מאתרים קדושים אחרים. בכפר ג'ת מספרים אודות "אישה אחת ששרכה דרכיה ונקברה מתחת לעץ הקדוש של שיח' אבו ערוס, ע"י בני משפחתה שרצתה להפגין בכך את ייחוסה. לאחר הקבורה הוקאה גופתה של האישה עד למרחק של כמה עשרות מטרים מהקבר. בני המשפחה חשבו שזה מעשה קונדס, החזירו את הגופה לקבר ושמרו עליה. לאחר חצות נשמע קול פיצוץ ושוב נפער הקבר והפעם עפה הגופה למרחק של 200 מטרים. אז הבינו בני המשפחה שהאישה לא הייתה טהורה וקברו אותה הרחק מחוץ לכפר".
הצדיק הקדוש שרוחו שורה בעץ המקודש שומר בקנאות על הטריטוריה שלו הן מפני חילול כבודו והן מפני פגיעה פיזית. במיוחד רווחים הסיפורים אודות כלים כבדים כמו טרקטורים ובולדוזרים שניסו לפגוע בעץ מקודש בעת עבודות פיתוח או התקרבו אל העץ ואז: "השופל נתקע לפני העץ והכף נבקעה לשניים", "הבולדוזר שעבד ליד העץ נשבר" או "המסור החשמלי נשרף כמה פעמים". סיפורים דומים נפוצים ברחבי הארץ במיוחד אודות קברי שיח' ולאו דווקא אודות עצים מקודשים. כאשר הרחיבו את הכביש מכרמיאל למג'דל כרום, התקרבו הכלים אל החורשה הקדושה של שיח' סריס ובכל פעם היו נשברים סכיניו של הבולדוזר או שכבה המנוע. הביאו אנשי דת אל המקום, אחד מהם התקשר אל הוִלִי (האיש הקדוש) וחזר עם תשובתו. "תתרחקו ממני 70 צעדים ואז יעבור הכול בשלום" ורק אחרי ששינו את תוואי הדרך ומלאו בכך את הוראותיו של הוִלִי, יכלו הכלים הכבדים להמשיך לעבוד כמקודם.
כאשר נגלה ה' לפני משה בסנה נאמר מפורשות " וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ- מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל " ההתגלות האלוהית מגולמת בנס של העץ שאין האש שולטת בו (שמות, ג': ב'). עצים מקודשים נחשבים כעמידים בפני שריפה, כך בעבר וכך בימינו אנו. ומסביר שיח' באדר קאסם מחורפיש את החסינות המוקנה לעצים מסוימים מפני האש "העץ המבורך מקבל חסינות אלוהית מאחר והנביא ישב תחתיו ואי אפשר לכורתו או לשורפו". סיפור אופייני מובא מדרום לבנון אודות האלה האטלנטית המבורכת של עין קיניא בגזרת חצביא. בשנת 1925, שנת התקוממות הדרוזים כנגד הצרפתים בלבנון וסוריה, הפגיזו הצרפתים את איזור חצביא ובכפרים השכנים וכל העצים שבאזור נשרפו כליל ונשאר רק אלון מצוי ענק שבכפר שוויא. כד נודע לתושבי האזור שהעץ הזה מבורך בברכת השיח' אל פאדל (שנהג להתפלל תחתיו) והחליטו לבנות במקום בית תפילה על שמו.
מספר ר' יצחק חילו, על מסעו בשנת 1333, בגליל:"בליל שבת אחד קרה (פה בעלמא) מקרה, כי מספר הנרות היה כל כך רב, עד כי נאחזה שלהבת באחד העצים ההם, ברמון של קבר ר' אלעזר בן ערך. כל העולם (הנאספים) נמנעו מלכבות את הבערה. היהודים נמנעו כדי שלא לחלל את קדושת השבת והישמעאלים נמנעו כדי להתחקה (לחקות) את היהודים. והעץ היה בוער כל הלילה ההוא, ולמחרתו, כאשר הלכו לבקר את הקבר הקדוש הזה, ראו לתימהונם, כי לא ניזוק לא הגזע ולא הענפים וזה היה נס גלוי ". סיפור דומה מובא אצל יששכר בן עמי בספרו "צדיקי מרוקו ונפלאותיהם": "בין הקדושים הנושאים את שמו של העץ שליד מקום קבורתם אפשר לציין את ר' דוד הלוי דראע, הקבור ליד דקל … מסורות רבות קשורות לדקל הזה. הוא פרץ דרך התקרה כאשר בנו גג על המצבה; עולים לדקל ומחזיקים בו כדי לפנות לקדוש; קושרים חולה מתחתיו במשך הלילה; על הדקל רואים שתי יונים; מדליקים נרות ליד הדקל והוא לא נשרף לעולם". מסורות אחרות, אף הן ממרוקו, מספרות על העץ (הדומה לעץ זית) במקום קבורתו של ר' עמרם בן דיוואן, שלא נפגע מהאש הגדולה שמדליקים המבקרים תחתיו.
הכוחות המופלאים של העץ המקודש
היראה והפחד מכוחו של הוִלִי, שנשמתו שוכנת בעץ המקודש, הם כה גדולים עד כי היה נהוג להפקיד חפצים תחת העץ ומפקידיהם היו בטוחים שלא יאונה להם כל רע. כשם שהקדוש שומר על העץ ומונע פגיעה בו , כך רב כוחו לשמור על חפצים המונחים למשמרת תחתיו. עץ מקודש עשוי להגן על הרכוש גם אם לא הופקד תחתיו. כנופיית גנבים שעסקה בשוד עזים ופרות, עברה פעם עם השלל ליד השיזף המצוי הקדוש (בשֵׁיח' רַדוּאָן בכפר מזרעה, גליל מערבי).
כל הלילה הם הלכו והלכו ובבוקר הם מצאו את עצמם ליד הקבר שם הם נתקעו סביב העץ ולא יכלו לזוז. מאז לא העזו יותר לבוא את הכפר. ליד עץ התות בכניסה לנבי סבלאן היה בעבר (תחילת המאה העשרים) עץ אלון ענק. יום אחד גנב איש אחד עיזים ליד קבר הנביא ובעוברו ליד העץ נשאר משותק ונשאר על עומדו עד הבוקר. רק אחרי עלות השחר עבר שם מישהו ושאלו לפשר הדבר וסיפר האיש המשותק את אשר אירע. השביע אותו עובר האורח לבל יגנוב עוד ומשנשבע הגנב, חזרו אליו כוחותיו.
בעבר נהוג היה להפקיד רכוש תחת האלה האטלנטית עתירת הממדים, אִל מוּנְטַאר, שהייתה בבית הקברות של הכפר טובה-זנגריה. בין היתר הניחו שם כלי עבודה למשמרת. בבועינה נוג'דאת, שבבקעת נטופה, מספרים שתנים ושועלים שהגיעו אל העץ המקודש וניסו לבדוק את הרתמות (שהיו עשויות מעור) מתו במקום וכך קרה גם לציפורים שהיו על העץ והיו מטנפות אותו. בבוקר היו מוצאים את הפגרים של הטורפים ושל הציפורים תחת העץ.
תודה על כתבה המהנה.
אוהבת עצים וגם ציפורים ואיני אוהבת את הסיפור האחרון שבו לשלשת טבעית של ציפורים גרמה לקדוש להרוג אותן. שירתן רק גרמה לו לנוח בעונג על משכבו 🙂