שני מועמדים, דרך אחת: מי יעמוד בראש יד לבנים חיפה?

(חי פה) – ההתמודדות על תפקיד יו"ר יד לבנים חיפה: ביום שלישי, ה-20 במאי, 2025, יתקיימו הבחירות לראשות סניף חיפה של ארגון יד לבנים. שני מועמדים מתמודדים על התפקיד: אלי דבי ויהודה פרחי, שניהם אחים שכולים, שניהם בעלי עבר עשיר של עשייה בתחום ההנצחה והתמיכה במשפחות. אחד מהם יחליף את היו"ר היוצא, חיים לנציצקי, אב שכול אשר שכל את בנו, סמל ראשון אילן לנציצקי ז"ל, באסון המסוקים.

פנינו אל השניים בשאלות זהות, וניסינו להבין לאן כל אחד מהם שואף להוביל את הארגון. התוצאה: שני מסלולים שונים – אך חלום אחד משותף.

מי רשאי להצביע בבחירות ל"יד לבנים":

יד לבנים היא עמותה ארצית, המתכללת את ההנצחה ומייצגת משפחות שכולות. שכל סניף עירוני הוא שלוחה של העמותה הארצית. בחיפה רשומים 700 חברים, המשלמים דמי חבר ורשאים להצביע בבחירות לראש יד לבנים סניף חיפה.

יהודה פרחי: מהנצחה אישית לחזון עירוני כולל

יהודה פרחי, אחיו של יוסף (ג'וג'ו) פרחי ז"ל שנפל עם הצוללת דקר בינואר 1968, רואה את ההנצחה כשליחות שנולדה מתוך כאב אישי עמוק. ארכיטקט נוף במקצועו, הוא הקדיש את חייו הבוגרים לפרויקטים של הנצחת חללי צה"ל בכלל וחיל הים בפרט – מתוך אמונה שמעשיו נובעים מהכוונה עליונה.

את מסע ההנצחה האישי שלו החל יהודה רגע לאחר שפרסם ברשת את זיכרונותיו מהפיגוע במסעדת מקסים ב-2004, בו נהרגו בני משפחת אלמוג. כתגובה לפוסט, פנה אליו חבר של אחיו ז"ל והחל לספר לו פרטים שלא ידע. כך נפתח בפניו שער לעולם עשיר של זיכרון, הנצחה, ועשייה קהילתית שהפכה למרכז חייו.

פרויקטים של הנצחה ברחבי הארץ – מיזמים פרטיים שהפכו ציבוריים

יהודה פרחי לקח חלק מרכזי בתכנון והקמה של אנדרטאות רבות, שהבולטות ביניהן הן אלה לזכר חללי המשחתת אילת, חללי אסון הנחתת "בת שבע", אסון המשאית באילת, וחורשת נופלי הפנימיה הצבאית.

רבות מהיוזמות הללו הובלו באופן פרטי, תוך גיוס מתנדבים ומשאבים בקנה מידה ארצי, ולעיתים – תוך מאבק מול התנגדויות או אזלת יד של הרשויות.

כך למשל, הוא תכנן את חורשת הנופלים של הפנימיה הצבאית, שכללה גם את הנופלים ממלחמת חרבות ברזל. בשנת 2024 לקח חלק בשיקום האנדרטה לחללי המשחתת אילת בעיר נשר – פרויקט שבו שיתף פעולה עם ניצולים מהמשחתת עצמה.

הטקס בגבעת שמואל – איך קומץ מתנדבים הפך טקס לשם דבר

אחת הדוגמאות הבולטות לעשייה של פרחי היא טקס ההנצחה השנתי לצוללת דקר בגבעת שמואל. לטענתו, מדובר ביוזמה שהחלה מקומץ קטן של אזרחים – והפכה עם השנים לאירוע מכובד ומרכזי, בהשתתפות בכירים ממערכת הביטחון, דיפלומטים אמריקאים, אנשי דת, מתנדבי איחוד והצלה ועוד.

"אני מאמין בכוחה של יוזמה אזרחית", הוא אומר, "וזה מה שאני רוצה להביא לארגון יד לבנים חיפה – רוח של עשייה בלתי תלויה, נקייה ממאבקים פוליטיים, המחוברת לציבור ולקהילה".

חזון לכהונה: הנצחה יצירתית, חיזוק משפחות, והימנעות מפוליטיזציה

לדבריו, חזונו עומד על חמישה עקרונות עיקריים: העמדת ההורים השכולים בראש סדר העדיפויות, קידום דרכים יצירתיות להנצחה תוך הסרת חסמים בירוקרטיים, שיפור רווחת המשפחות, גיוס מתנדבים מהקהילה השכולה והעצמה אישית של בני המשפחות – כדי שיהפכו מעדים לכאב לפעילים קהילתיים.

פרחי מדגיש את חשיבות הנצחת הנופלים בני העיר חיפה דווקא בגן הזיכרון, תוך שילוב אפשרות להנצחה אישית בהתאם לרצון המשפחות. לדבריו, ניתן לשלב גם אלמנטים דיגיטליים והדרכתיים שיחברו את הציבור הרחב אל סיפורי הנופלים, במיוחד דרך מסלולי טיול עירוניים בשיתוף מוסדות חינוך ואקדמיה.

הנצחת המורשת הימית – חיבור בין העיר לים

פרחי שם דגש גם על חיזוק הקשר של העיר חיפה למורשת הימית שלה, דרך הקמת אנדרטאות לאורך קו החוף. הוא מציין את האנדרטה למעפילי ארלוזורוב ולימאי "השלושה" כהתחלה של תהליך מבורך, ומאמין שראוי להקים אתר הנצחה ייחודי ללוחמי שייטת הצוללות – אותם אלו שחתרו לחזור לחיפה ולא שבו מעולם.

הסיפור האישי שמאחורי השליחות – האח והיד המכוונת

יהודה פרחי מספר כי מאז נפילת אחיו יוסי ז"ל, הוא חש כי "יד נעלמה" מכוונת אותו במסלול החיים – אל ההנצחה, אל המעורבות הציבורית ואל קידום זכר הנופלים. את האמונה הזו הוא שואב בין היתר מהקלטות שהותיר יוסי לפני גיוסו – שירים על ים, סערות ואובדן – אותם נבאו את גורלו. הסיפור הזה מלווה אותו במסעו הציבורי עד היום.

אלי דבי: עשייה מוכחת ורוח של מנהיגות קהילתית

המועמד השני, אלי דבי, מביא קבלות של עשייה ציבורית נרחבת, לאורך למעלה מ-15 שנה. בן 63, אח שכול משנת 1978, דבי פועל שנים רבות לקידום זכויות, הנצחה ורווחה לבני משפחות שכולות – מהורים, דרך אחים ועד יתומים. "אני לא בא לדבר, אני בא לעשות", הוא אומר, ומציג שורה ארוכה של יוזמות שכבר הבשילו לפעולות בשטח.

בניית מאגר משפחות שכולות חיפאי – תוכנית רישום חדשנית

אחד הצעדים הראשונים שדבי מתכנן לקדם, אם ייבחר, הוא הקמת רשימה עירונית מסודרת של כלל בני המשפחות השכולות בעיר חיפה. "היום אנחנו מדברים על כמה מאות חברים בארגון – אך בפועל יש כ-3,000 בני משפחות שכולות. כולם צריכים להיחשף לפעילות, לקבל מידע ולבחור אם להצטרף. ההנגשה הזו היא בסיס לכל שינוי".

יוזמות מרכזיות – חורשת הבנים, שדולות חקיקה וחינוך הנוער

אלי דבי עומד מאחורי מספר יוזמות בולטות, ובהן פרויקט "חורשת הבנים" – שטח עירוני ירוק להנצחת כלל נופלי חיפה, הכולל קיוארים (QR-codes) עם סיפורי חיים. פרויקט נוסף הוא שדולת ההורים והאחים השכולים, שנועדה לקדם הכרה בזכויות ולחבר את המשפחות לנבחרי ציבור. בנוסף, יזם אלי את "חיים את השירים" – פרויקט מוזיקלי שמחיה זיכרון חללים דרך מוזיקה אישית.

מאבק להכרה באחים שכולים – ניצחון אישי וציבורי

ההכרה באחים השכולים כחלק ממעגל השכול

אחת הזירות שבהן בלט דבי במיוחד היא המאבק להכרה באחים שכולים כחלק ממעגל השכול. לדבריו, מדובר במאבק אישי בן 15 שנה, שהסתיים בהכרה רשמית רק לאחרונה. את המאבק הזה הוביל בהתנדבות מלאה, מתוך תחושת שליחות וביטוי לקולו האישי – כאח שכול לא רק לאח אחד, אלא לשני בני משפחה שנפלו.

יזמות עסקית וציבורית, חיי משפחה מלאים

דבי הוא גם יזם בתחומי העסקים והקהילה, אב לשלושה וסב לנכדים, ומגדיר עצמו "נבחר ציבור בנשמה". לדבריו, הוא מביא עמו "רוח חדשה" לארגון – גישה פרקטית ומבוססת עשייה, שמבינה הן את צרכי המשפחות והן את המגבלות העירוניות. הוא שואף לחבר בין שני העולמות – האישי והציבורי – וליצור בית פתוח לכל.

על הבחירות הקרובות – תקווה לאחדות ולא לעימותים

שני המועמדים מדגישים את רצונם להוביל את הארגון באחריות, בשיתוף פעולה עם ההנהגה הנוכחית וללא עימותים מיותרים. דבי אף מציין כי ברצונו להסיר "כל משקעי עבר" ולהפוך את הסניף החיפאי לבית שמכיל את כולם – הורים, אחים, אלמנות ויתומים.

השאלה שנותרה פתוחה: מי יוביל את הסניף בשנים הבאות?

הבחירות הקרובות לראשות סניף חיפה של ארגון יד לבנים צפויות להיות לא רק הכרעה בין שני מועמדים, אלא גם בין שתי תפיסות עולם: האחת רוחנית, נרטיבית ומבוססת חוויות אישיות – והאחרת מערכתית, פרקטית ומבוססת על עשייה מוכחת. שתיהן שואפות להקל על כאב השכול, להנכיח את זכר הנופלים, ולבנות עתיד קהילתי חזק ומכיל יותר.

הקלפי תיפתח ביום שלישי, 20/05. ימים יגידו לאן יוביל הבוחר את הסניף החיפאי של יד לבנים.

ביום שלישי הבא, 20/05, יערכו בחירות לתפקיד יו"ר יד לבנים סניף חיפה. על התפקיד יתמודדו שניים: אלי דבי ויהודה פרחי. פנינו לשני המועמדים ושאלנו אותם מספר שאלות זהות:

יהודה פרחי

פרחי הוא אח שכול מהצוללת דקר, שהקשר עימה ניתק, כשהייתה בדרך הביתה בינואר 1968. הוא אדריכל נוף ועוסק בשיקום הטבע והנוף.

מזה שנים אני עוסק בהנצחת חללי צהל וחיל הים בפרט והפנימיה הצבאית. מכיוון שרק השנה נפתחה הדרך בפני אחים שכולים להתמודד על תפקיד יו"ר סניף.חיפה. ברצוני להביא את כל נסיוני, רב השנים ,בהן פעלתי וסיייעתי בידי משפחות הנופלים והצלחתי לרתום ,להפתעתי…. , אנשים טובים שמחבקים את משפחות השכול. מכל קצוות העם.(הכל. החל בחוף בת גליםבשנת 2004 ,הייתי האחרון שראה את. משפחת אלמוג השלמה(מפקד הצוללת. לויתן) ,לפני שהלכו למסעדת מקסים,שם חיכתה להם המחבלת. הינאדי גרדאת מג"נין. .והסוף העצוב כבר ידוע. כשכתבתי באינטרנט על הרגעים האחרונים של משפחת אלמוג .עלה מולי חברו של אחי ז"ל והחל לשלוח לי סיפורים על אחי ,שמעולם לא היכרתי. כאן החל מסע ההנצחה שלי. אותו אני מוביל ,כבר יותר מ20 שנה.-כמובן בעזרת חברים לכאב. כרקע יוסבר שאחי התנדב לשייטת הצוללותהצולךת תנין,מעולם לא דיבר או סיפר על מעשיו.אחרי מלחמת ששת הימים.לאחר שחזרה מפעולה מסוכנת שבה חדרה הצוללת תנין לנמל האויב באלכסנדריה -נשלח אחי לתגבר את הצוללת דקר שנמצאה.אז בשיפוצים בפורטסמות. מהסיפורים שסיפר לי החבר. יצרתי בעזדת חברים מצגת וספר זכרון מדהימים אותה הצגנו במוזיאון חיל היםהמצורפים. למחרת כשבאתי להודות לעמותה על הכנסת האורחים. '- גוייסתי לעמותת חיל הים. מפה החלה ההנצחה להתגלגל. כשיד נעלמה, מכוונת אותי מהנצחה להנצחה.ובמה הדברים אמורים?כשנה לאחר הארוע,נקראתי לדגל. כדי להקים את האנדרטה ללוחמי המשחתת אילת.שם נחשפתי למיסטיקה של הים ..ומכאן הופקה כתבה. בשם : "הים אינו שוכח".המצ"ב.ההנצחה. הבאה היתה של חללי הנחתת "בת שבע" ואסון המשאית. שבו ניספו 24 חיילים בנמל אילת בינואר1970 .הקמנו אנדרטה. לנופליםבארוע ששנים טטאו אטתו צתחצ לשטיחובכך פגעו במשפחות הנופלים, ערכנו הנצחה מיוזמה פרטית ,כנגד כל הסיכויים בחוף הים באילת. כמו כן , העלינו חרטום של נחתת ישנה מנמל אילת שעמדה לגריטה- /ללטרון לציון שתוף הפעולה בין השיריון לחיל הים.בטקס זה בו הונצח אסון הנחתת. בת שבע . בטקס השתתפו האלופים ידידי יוסי בן חנן ועמוס ירון ועוד מפקדי צנחנים. ושיריון מחיפה.(יוסי מורג ז"ל) .בשנת 2023 הקמתי בהתנדבות יחד עם חברי מהפנימיה הצבאית את חורשת נופלי הפנמיה הצבאית כולל נופלי חרבות ברזל מהפנימיה , באותה שנה תכננתי את הנגשת אתרי ההנצחה הרבים הפזורים ברמת הגולן עבור משרד הבטחון. לציון 50 שנה למלחמת יוה"כ. ב2024 שיקמתי יחד עם ניצולי המשחתת אילת. אנדרטה לזכר חבריהם בעיר נשר . למותר לציין את הטקס ללוחמי. הצוללת דקר בגבעת שמואל (רחוק מחיפה) שמתרחב. משנה לשנה.בשנים האחרונות מכבדים את הטקס מעבר למפקדי חיל הים, -כם הנספח הצבאי והנספח הימי האמריקאים בשגרירות. ארה"ב. זו דוגמה לטקס שהחל עם קומץ.אנשים טובים שכנגד,כל בסיכויים הקימו ארוע שמתחדשומתרחב כל שנה . והפך לטקס אזרחי וולונטרי. רב משתתפים הכולל את נציגי שייטת הצוללות , עמותת. "ידידים,"ארגון .איחוד והצלה מגן דוד אדום. עירית גבעת שמואל ישיבת גבעת שמואל.ועוד.אנשים טובים שהתגייסו לחיבוק המשפחות. השכולות. לסיכום אני מאמין ביכולתי וניסיוני לרתום תמיכה רחבה בהנצחת החללים וסיוע להורים ולאחים השכולים ההתמודדות ווהקלה על הכאב הנוכח בכל רגע בחייהם..

כדי למנוע זעזועים בארגון,אני שואף שהעברת התפקיד תהייה בשיתוף פעולה מלא עם יו"ר ארגון יד לבנים חיפה וללא הכנסת משפיעני פוליטיקה לארגון. .ניקוי רוחות המדון שניספחו לארגון בעת האחרונה והעיקר שיתוף תוך כבוד הדדי לכולם.

הדבר הראשון שאעשה. יהיה להגדיר את יעדי הועד החדש עם דגש על הנושאים הבאים: 1.העמדת ההורים השכולים לפני הכל.. אמנם אני אח שכול אך , ההורים "שאיבדו את גוזלם שנפל מהקן ולא יכלו להרימו. "קודמים לי". ויהיו זכאים לכבוד המגיע להם לפני כולם.
2.קידום דרכים יצירתיות להנצחה והסרת חסמים הנובעים מסטגנציה ברשות המקומית,בשיתוף נבחרי ציבור ועירית חיפה.
3.דאגה לרווחת המשפחות. השכולות והקלה. על כאבם.
4..גיוס מתנדבים מקרב המשפחות. לתרומה. בקהילה כחלק. מהליך ההקלה על הכאב.
5.קידום נושא "העצמה אישית" וחיזוק למשפחות בדרכם להיות עוף. החול שקם מהריסות. חייו.

מקובל שיש להנציח את הנופלים של בני העיר חיפה במרוכז בגן הזכרון בחיפה, שהוא מקום נגיש ובמרחב ציבורי פתוח בכל ימי השנה. ויש לאפשר גם הנצחה פרטית בהתאם לרצון המשפחות במקומות שיאושרו ע"י ועדת הנצחה של העיר שכמובן תהייה נציגות בועדה של ארגון יד לבנים.

עירית חיפה מטעמיה היא נמצאת במצב בו חוששים, שהנצחות יצאו מכל פרופורציה אני מתכנן להוציא את נבחרי הציבור מהסטגנציה והחשש לטפל בנושא שמבחינתם הוא תפוח אדמה לוהט .לפיכך,אני בקשר עם יו"ר ועדת הנצחה פרופ' יוסי בן ארצי והעליתי בפניו מספר הצעות, כיצד להתמודד עם הנושא הכאוב מבלי לפגוע במשפחות(,בעיקר ממלחמת.חרבות ברזל).אציין כי,לדעתי, ניתן להנציח אירועים של נופלי העיר דרך מסלולי טיול בעיר שדרכם ניתן יהיה. ללמוד על מורשת הנופלים. כל זאת. בשיתןף.תלמידי. בתי הספר לעיצוב בעיר. איגום מאמצים ,שיתוף ופתיחות נדרשת היא המוצא שיכול להקפיץ גם את התיירות בעיר.-ימים יגידו. כמו כן אני תומך בהקמת קיר זכרון מרכזי בגן הזכרון. כתוספת לעוד אבן דרך למבקר ולתושב העיר.
נקודה נוספת שאתמקד עליה היא חיזוק הקשר עם המורשת הימית של עיר הנמל- חיפה עם חוף הים. לאחרונה קמה אנדרטה למעפילי האניה ארלוזורוב, וכן הנצחה. לימאי האניה ":השלושה "אלו ניצנים ראשונים וחשובים של קשר היסטורי בין העיר למורשת הימית.שלה.ואני מתכנן להנציח בחוף הים את לוחמי שייטת הצוללות שהם, כמו מעפילי ארלוזורוב חתרו להגיע לנמל הבית אך….. לא היגיעו.מעולם.

אחי ואני והיד המכווונת אותי להנצחה." אחי יוסף (ג'וג'ו)פרחי ז"ל. היה לוחם בצוללת.תנין שחדרה לנמל אלכסנדריה במלחמת. ששת הימים. לא ידענו דבר על מעשיו בשייטת הצוללות וכל הידוע עליו היום הוא מפי חבריו ,שרק בשנים האחרונות הם פותחים סגור ליבם הנצור מההלם אותו חוו בגיל 20. יוסי הותיר אחריו קלטת שירים אותה הקליט לפני גיוסו לצבא..במפתיע או שלא,נושאי השירים הוא ים ספינות טרופות, סערות בים והבטחת המלח לנערתו לשוב באביב הבא.. כל זאת.מבלי שידע שגורלו. יהיה קשור בים.. הקשר המיסטי בינינו -האחים החל ביום השבת.בו נותק הקשר עם הצוללת. מאז אני מרגיש יד המכוונת אותי להנצחה .(ראי בחוברת הזכרון) אציין את החיזיון על ההר .ברכת.שנה טובה שמגיעה באחור של 36 הפיגוע במקסים ותחילת ההנצחות. התגייסות.רבים וטובים מכל קצוות.העם.(דתים חילונים ערבים) לתמיכה במשפחות השכולות.

אלי דבי

בן 63

1. אני בא עם עשייה מוכחת, עם קבלות הצלחה של 15 שנה ולא רק דיבורים והבטחות. אני מביא את הקשרים שצברתי במשך השנים עם כלל גורמי הממסד שאביא לתוך העשיה,אני בא עם תשוקה ומרץ לתפקיד שהוא מסע חיי ולא כפרויקט לניסיון. אני מונע מאהבת האדם,מהצורך הטבעי לגישור פערים,מהצורך להביא רוח חדשה לבית,להביא את בית יד לבנים שכלל האחים וההורים ירצו מאוד להגיע לפעילות. אני סבור שכדי להיות מנכ"ל,צריך קודם להיות עובד בחברה. אי אפשר להיות בראש לפני שמכירים את ההתנהלות והמטריה
2. הדבר הראשון שאעשה עם הוועד שיבחר, להסיר כל משקעי עבר מהבחירות ולגייס את רוח הוועד לעשיה ובתחום הציבורי, אצא בתכנית סדורה עם המערכת העירונית לאתר ולרשום את כל בני המשפחות שכולות בעיר למשפחה אחת:הורים,אחים,אלמנות,יתומים לרשימה אחת כדי לחשוף את כולם לפעילות ומי שירצה זכויות,יצטרף לארגון.בהערכה יש כ- 3000 בני משפחה שכולה ורק כמה מאוד חברי יד לבנים.
3. אני מבין את צרכי העיריה וגם את צרכי המשפחות להנצחת יקירייהם. אגשר כדי שלכולם יהיה טוב במגבלות העיר.זה אחד הסיבות ליזום פרוייקט חורשת הבנים שיזמתי והעברתי באישור מועצת העיר שיהיה חורשה אחת עירונית לכל הנופלים מצד אחד,ועץ טבעי ירוק וצומח המפיח תקוה ונחת למשפחה הנושא קיואר דיגיטלי חדשני המכיל את סיפור החלל מאידך.
4. אני אח שכול משנת 1978 כשאחי צדוק ז"ל נהרג בהערכות למבצע ליטני ברמת הגולן,ואחיין לעמי ז"ל שנהרג ביריחו ב-1968. כך שחוויתי את השכול בבית בכמה כיוונים. אב ל-3 ילדים מקסימים,2 מהם תאומים סטודנטים והגדולה אם ל-2 נכדים שהם מקור תשוקתי לעשות את העולם טוב יותר. אני נבחר ציבור בנשמתי וכל רמ"ח אבריי ומתפרנס מיזמות, מעסקים וחיבורים עסקיים.
5. אני יזם בנשמתי וכך יזמתי פרויקטים ויוזמות רבות למשפחת השכול, ראשית,אין אחד שיעמוד מולי בידע על כל חוקי ותקנות לחוקי השכול וזאת בכדי להנגיש למשפחות שכולות את מירב ומיטב המידע. והכל בהתנדבות מלאה
6. יזמתי את ארגון אחים שכולים "לנצח אחי" להביא את זעקתם של האחים השכולים והכרה בהם,מאבק של 15 שנים שנשא פרי והכירו באחים לפני שנתיים. בהתנדבות
7. יזמתי את חורשת הבנים להנצחת כלל חללי חיפה,
8. יזמתי את שדולת הורים ואחים שכולים שאני מנהל אותה בהתנדבות להביא את קולם של ההורים והאחים השכולים לנבחרי ציבור ולמחוקקים,יזמתי את מועצת ותיקי חיפה ומשפחות שכולות לראש העיר להנגיש את צעקת המשפחות להנהלת העיר,יזמתי את פרוייקט "חיים את השירים" בחסות המכללה לבינה מלאכותית להפיח חיים לחללים באמצעות שירים שכתבו או כתבו עליהם בסוג מוזיקה שאהבו, הייתי יו"ר ועדת שיקום ורווחה בארגון להביא רווחה והטבות לכלל המשפחות. יזמתי חוקים למשפחות שבימים אלה על שולחן הממשלה.
9. ועוד יוזמות פרטיות בהתנדבות להנצחת חללים