הו כמה הצלחתי, בנות רבות קיבלו הצעות ממני לכוס קפה, לקפוץ אליי, להיפגש עמי, באמת, אני לא יכול לספור כמה דייטים היו. ריבוי ההזדמנויות גרם כאב ראש נוראי! הבעיה היחידה הייתה שכל המילים, ההצעות והמפגשים הללו התקיימו אך ורק בראשי.
הו, כמה זמן ואנרגיה בזבזתי בדייטים בראשי ובהצעות נועזות להגיד להן שאני רוצה בחברתן. זה היה מתיש מאוד, כי ייחלתי, רציתי, השתוקקתי מאוד, אבל היססתי, התביישתי, פחדתי או במילים פשוטות: מתתי מפחד!
כי מהו דייט או הצעה לדייט בשביל הביישן?
לביישן זוהי פעולת התאבדות או פעולה שעלולה להסתבך לקטסטרופה, ממש כמו פעולה של צה"ל בלב ארץ אויב שהולכת ומסתבכת. זו פעולה שתוצאתה בושה, מבוכה, השפלה, סירוב, לעג, קלון נוראי וחשש להסתובב בהמשך באותם מעגלים חברתיים בסביבת אותה מושא דייט או חיזור.
חיזור עלול להיתפס כסיוט עבור הביישן. ראשית כי המחשבות השליליות שלו מניעות את גלגלי מוחו לייצר עוד ועוד מחשבות שליליות הצופות כי החיזור, הדייט או היציאה יהיו כישלון, קלון או פאדיחה. עוד סיבה, הנלווית לסיבה הראשונה: כיוון שיש לו מחשבות שליליות רבות מספור השוללות את קיומם של חיזור או דייט, הביישן נעדר מיומנויות מסוג זה. אמנם יש כאלה שנולדו נהגים, אבל רובנו פשוט משתתפים בשיעורי נהיגה ולומדים להיות נהגים. ואולם הביישן לא רוצה תאונת דרכים מחרידה בסוף דייט או תוצאה הרסנית אחרת שתגרום לו להסתגר עוד יותר ולהימנע מחיזור או מדייט, הוא מדמה את הנורא מכול ועל כן אינו לוקח שיעורי נהיגה.
סיפור של התמודדות
אני פוגש צעירים וגם מבוגרים בטיפול ובסדנאות, החווים בדידות ורוצים בזוגיות. לפעמים הם כבר בני 27 ואף יותר ומעולם לא הייתה להם זוגיות או שאינם קיימו יחסי מין. זה מלחיץ אותם, ולחץ הסביבה כמו גם התארגנות בסביבתם זוגות זוגות כבתיבת נח גורמים להם להתכנס עוד יותר, לדכדך נפשותיהם ולחשוב שאפסו סיכוייהם. לעתים מדובר במבוגרים ובמבוגרות שנפגשו ונישאו בגיל צעיר כי בן או בת הזוג שלהם היו דומיננטיים והובילו את המהלך. ולעתים פעם אחת בחייהם הם מצאו את העוז, אבל אחר כך הם נישאו וכבר לא נדרשו לתרגל את מיומנות החיזור למציאת זוגיות, על אף שהפעלת החיזור – קרי הפעלת קסם אישי על האחר – נדרשת גם במצבים אחרים כגון ריאיון עבודה, ריאיון לקבלת מלגה, מכרז לתפקיד בכיר.
יש ביישנים המגדירים עצמם בני מזל על שמצאו בחייהם זוגיות אחת ועבודה אחת ולשמחתם כבר לא נדרשו להפעיל טכניקות של חיזור, הפעלת קסמיהם ושכנוע אחרים. ואולם בעולם המודרני גם אחרי שלושים שנים של נישואין לפעמים החבילה מתפרקת ואפשר שבן או בת הזוג הולכים לעולמם. הביישן, שנותר לבדו, מתקשה להתמודד עם מטלה שמעולם לא נדרש לה –לחזור למשימות החיזור.
הם נכנסים לאתרי היכרויות באופן אנמי ולא עקבי וייראו אנמיים גם בדייט, אשר שוב ושוב יהיה כושל ויותיר אותם בודדים ומתוסכלים.
עבדתי עם פאולינה (שם בדוי), צעירה בת 20 שעודנה בשירות צבאי. בסביבתה כבר היו זוגות זוגות וכבר לא היה לה נוח להמשיך להיפגש עם חברים וחברות מן התיכון, וגם הם כבר לא מצאו הרצון או הצורך להיפגש עמה. אמהּ הלחיצה, כאילו בתה "איחרה את הרכבת", מחוותיה המילוליות והלא מילוליות העמיקו את התסכול של פאולינה ואת הלחץ עליה.
פעמים רבות אני מלמד את בני שיחי שיש מקום שבו לחץ יכול לעבוד, אך לא במשימת החיזור וגם לא במקומות אחרים כמו ביחסי מין. למעשה לחץ מכבה את החיזור, גם עבור המחזר הביישן וגם עבור בן או בת הזוג לחיזור או לדייט.
בפגישות שלנו תיארה פאולינה את הפנטזיה של זוגיות המתאימה לה. סילקנו מחשבות שליליות ש"קטסטרפו" (יצרו את הקטסטרופה): "זה כבר לא יקרה, אני יודעת את זה, איחרתי את הרכבת, חבל לנסות, אבוד!" העמקנו את הפנטזיה לתמונה יציבה ואמתית. בהמשך תיארנו את המציאות הקיימת ואת הפער והכישורים, ובעיקר את המחשבות, שיסייעו לה להשיג את מטרתה. אז תכננה פאולינה תכנית עבודה. כן, גם חיזור מבקש תכנית עבודה. נדרשנו לשאלות כגון מהו המצב הנפשי והרגשי שיסייע לה בפעולת החיזור או לחלופין יפריע, יחבל ויהרוס אותה?
היא למדה לשקם את ביטחונה העצמי החבוט ולסלק מחשבות שהיא מכוערת, משעממת, מתלבשת מזעזע, שאיש לא ירצה בה וכיוצא באלה. פאולינה, שתמיד חיפשה פינה נידחת לעמוד בה כדי שאיש לא יבחין בקיומה, קיבלה על עצמה משימה לנסות לתרגל ולהיות "מסמר הערב", לספר בדיחות, לדבר על מה שעובר עליה, לשתף אחרים במה שקורה לה בשירות הצבאי, לא לשים אוזניות בנסיעה באוטובוס כדי שלא ינסו לתקשר איתה, אלא להיפך – לנסות וליצור שיחה עם מי שיישב לידה. פשוט לתרגל small talk נטול יומרות עם מי שלצדה.
פעמים רבות לקראת דייט מכינים הביישן או הביישנית מראש נושאים לשיחה, כמו מצגת עמוסת שקופיות להרצאה בסמינריון באקדמיה, כדי שלא יהיה רגע דל של שתיקה, שתיקה שתטיל אימה שהדייט נתקע, נכשל! אך רשימת הנושאים הזאת עלולה להיתפס כמלאכותית ורק להגביר את רמת הלחץ. פיתוח מיומנות של small talk חשוב במיוחד בהקשר הזה ומאפשר לביישן לנהל שיחה קולחת, מעניינת, חופשית וטבעית.
פאולינה תרגלה small talk עד שבאחת משיחותנו היא צחקה על שאחד הנוסעים באוטובוס אמר שהיא "חופרת" ומדברת המון. זו הייתה התקדמות אדירה כי עד אז פאולינה הכירה את עצמה כביישנית, כמי שלא קושרת שיחה, שלא יודעת לנהל סתם שיחה פשוטה ולא מחייבת. השיחות הסתמיות הללו היו חשובות כדי להכיר את עצמה כמי שמסוגלת לדבר כך סתם, גם בחיזור ובדייט, בפחות לחץ ובמחשבה רעננה שהיא אינה משעממת ושהשיחה לא תיתקע.
היא ניסתה להאיץ את התהליך ואחר כך אמרה: "כן, כן, חיזור לא הולך עם לחץ, אני לא מלחיצה, לא לוחצת, יבוא כשיבוא…"
עבר זמן אבל זה בא בנסיעה מקרית. small talk לא מכוון עם מי שלא, או שכן, התעניינה בו מן הבסיס שבו היא משרתת, מישהו שפעם היא לא רצתה בו והוא לא "שם עליה". בטיול של המחלקה הם דיברו ודיברו, סתם, ואט אט הקשר הפך לרומן, בלי לחץ. בכיף…
טיפ טיפונת – דרכים להצליח
- למדו את עצמכם לחשוב, להאמין ולפעול כאנשים מעניינים, יפים, מרגשים ומצחיקים.
- פנטזו על מציאות רצויה של קשר זוגי כיפי במָקום כיפי. תמכו והחזיקו חזק בתמונה זו.
- למדו לא להאמין למחשבות השליליות שלכם. המחשבות השליליות הן הווירוס. כאשר עולה מחשבה שלילית כזו הפעילו אנטי וירוס, למשל חשבו על הפנטזיה שלכם מתגשמת.
- תארו את המציאות הרצויה – כלומר שאתם בקשר זוגי כיפי וזורם – ואחר כך את המציאות העכשווית. עמדו על הפער וחשבו מה הן המיומנויות החסרות לכם להשגת המטרה.
- תכננו תכנית מפורטת לסגירת הפער: עשו משחקי תפקידים, מצאו מנטור תומך שידריך, ייעץ, ילמד. תרגלו שיחות small talk. כל מקום הוא מגרש האימונים שלכם: ארוחה משפחתית, אירוע בעבודה, אירוע עם חברים, פאב, בית קפה, אוטובוס או רכבת, תור לקולנוע, במרפאה ועוד.
- האמינו ועבדו קשה כדי שזה יקרה.
- פתחו את עצמכם לאפשרויות, לנסים, למפגשים אקראיים, לקשר עם מי שאמרתם שזה בחיים לא יקרה עמו!
- המסר החשוב: זה יקרה, זה בטוח יקרה, אף פעם לא בזכות הלחץ, אלא בזכות החזקת הפנטזיה, המוכוונות לעבודה קשה לקראת המטרה והעבודה הממשית כדי להשיג את המטרה.
גילי רוזן כץ פסיכותרפיסט התנהגותי קוגניטיבי. סופר שכתב את הספר: ״הרואה ואינו נראה- מדריך מעשי להתמודדות עם ביישנות״ על בסיס עבודתו הטיפולית ובהיותו ביישן בעצמו.
מייל: [email protected]