נוקאאוט – מאמר דעה

מה פתאום הפסקת אש עכשיו? הורמו הגבות. זה לא הגיוני! דווקא עכשיו, כשידו של המתאגרף בזירה היא על העליונה? לא הגיוני שיחדל להחטיף סנוקרות ליריבו, עד שייפול לקרשים. פסק זמן ייתן ליריב המוכה זמן להתאושש ולהחזיר מלחמה שערה. מהלך לא הגיוני בעליל.

לאחר ההצלחות הצבאיות יוצאות הדופן של צה"ל וכוחות הביטחון שבאו לידי ביטוי בחיסולים הממוקדים של מפקדי וראשי חיזבאללה, ובהרס נרחב של אמצעי הלחימה והתשתיות של ארגון הטרור הזה, הופתענו ביום רביעי בערב 25/9/24 לשמוע על יוזמה של צרפת וארה"ב להחלת הפסקת אש מיידית  בין הניצים, למשך שלושה שבועות.

האם נתניהו שותף ליוזמה?

האם היוזמה הזאת יצאה לאוויר העולם בידיעתו וברשותו של בנימין נתניהו? זה עדיין לא ברור.

ראש ממשלת ישראל ופמליתו, נמצאו בעת פרסום היוזמה, על סיפון מטוס "כנף ציון" בדרכו לארה"ב, בדרכו לשאת נאום מול עצרת האום, בשעה שישראל נתונה במצב מלחמה. כאשר המערכות הפוליטיות ואמצעי התקשורת עסקו כאן בשאלה, האם על ישראל להיענות להצעה הזו, ראש ממשלת ישראל לא הגיב, למרות שאמצעי התקשורת המותקנים על מטוס "כנף ציון" מאפשרים לעשות זאת. האם ייתכן שהוא תומך במהלך הזה, בניגוד להצהרותיו הברורות?

להפסקת אש בעת הזו יש מרוויח וודאי אחד ויחיד: נסראללה.

הפסקת אש תקנה לו את הזמן הנדרש כדי לשקם את מערכת השליטה והפיקוד שהושמדה, למנות מחליפים לאלה שחוסלו, לתאם, לתכנן, להתאושש, ולחזור לאחר הפסקת האש מחוזק ונכון לקרב. אז מדוע שישראל תהיה מעוניינת בהפסקת אש מהסוג הזה ועוד לשלושה שבועות?!

מה היה לנו?

המלחמה בגבול לבנון החלה למעשה מיד לאחר ה-7 באוקטובר 2023, במקביל למתקפת הטרור של חמאס על ישובים ומוצבים ישראליים בעוטף עזה. חיזבאללה פתח במתקפת טילים, רקטות וכתבמי"ם על יישובי הצפון, וממשלת ישראל החליטה לפנות עשרות אלפי ישראלים מבתיהם.

צה"ל, שהתבזה בימים הראשונים של מתקפת הטרור של חמאס, התעשת ותוך זמן קצר החל לפגוע ולחסל את כוחו הצבאי ואת התשתיות של האירגון הזה.

ומה עם מתקפת נגד בצפון? נאדה! כלום!

מספרים ששר הביטחון גלנט רצה לתקוף את חיזבאללה בעוצמה מיד בתחילת מלחמת "חרבות ברזל", אך נבלם על ידי נתניהו והקבינט של ממשלת האחדות, שכלל באותה עת גם את אייזנקוט וגנץ.

חלפה כמעט שנה. החמאס על פי כל הסימנים, נכתש עד דק, אבל לא נכנע. למרות שמעל 100 חטופים עדיין מוחזקים אי שם במנהרות ברצועת עזה, החליטה סוף סוף ממשלת ישראל שהגיע הזמן להגיב בעוצמה גם בלבנון, אחרי שנה של מלחמת התשה שכפה עלינו נסראללה.

לא כוחות

הצלחתם של צה"ל ושל שאר כוחות הבטחון שלנו, מדהימים. מודיעין מדוייק ומבצעים יצירתיים ונועזים איפשרו להכות בעוצמה בצבא הטרור של חיזבאללה. אולם, צריך להודות ביושר, שמלחמה של מעצמה אזורית כמו ישראל, מול חיזבאללה וחמאס, איננה דומה למלחמות שהיו לנו מול מדינות אוייב בעבר. לארגוני הטרור הללו אין חיל אוויר, אין חיל ים, אין כוחות שריון ואין הגנה אווירית של ממש. לפיכך, ידיו של חיל האוויר הישראלי חופשיות לגמרי. לא כוחות, כמו שאומרים החבר'ה. אז למה להסיר את הכפפות דווקא כשהאוייב מוכה קשות?
מפחדים ממלחמה אזורית שבה איראן תתקוף? היא כבר עשתה זאת בחצי קלאץ' (ליל הטילים), וכל הסימנים מעידים שלא תיכנס למלחמה, מחשש למעורבות של ארה"ב.

מה הפתרון?

אז מה ישראל צריכה לעשות במצב הנתון? כרגיל, אין לכך פתרון פשוט אבל יש אולי למצב הזה פתרון נכון.

ישראל נירמלה במשך למעלה משני עשורים את מערכת היחסים עם ארגוני הטרור וקיבלה את חיזבאללה ואת חמאס כישויות ריבוניות.

מצב בלתי נורמלי בעליל, משום שמדינה ריבונית  מוגדרת כישות בעלת טריטוריה, עליה מוחלת ריבונות פנימית וחיצונית. יש לה אוכלוסייה קבועה, ממשל עצמאי בעל זכות בלעדית להפעיל סמכות עליונה על אותו אזור גאוגרפי ועל האנשים החיים שם (ויקיפדיה). הכוח שמאפשר למדינה לשמור על זכויותיה כלפי חוץ הינו צבא הנתון למרותו של אותו ממשל.

אבל לבנון היא מדינה שאיננה עונה על ההגדרה הזו במלואה. הכוח הצבאי ששולט בדרום לבנון איננו הצבא של המדינה הלבנונית. זהו כוח צבאי של ארגון טרור שאיננו כפוף לממשלת לבנון, גם אם יש לו נציגים בפרלמנט ובממשלה. חיזבאללה הוא מדינת בת של איראן, בתוך מדינת לבנון.

הזדמנות לשנות את המציאות

לפיכך, קבלת ישראל את חיזבאללה כצד לסכסוך, היא שורש הבעיה.

חיסול המדינה בתוך מדינה שיצרה איראן בלבנון

יאמר מי שיאמר שזאת המציאות – לממשלת לבנון אין את הכוח לשלוט בצבא של חיזבאללה.

המכה האנושה שקיבל חיזבאללה, הינה הזדמנות פז שתאפשר לשנות את המצב הזה מן היסוד. כדי להשיג את השינוי, על ישראל להתנות את הפסקת האש בצפון בכך שההסכם ייחתם בין ישראל ובין לבנון, בתנאי  שממשלת לבנון הריבונית תתחייב לפרק כל כוח צבאי שאיננו נתון למרותה.
זה נשמע מגוחך משום שאין בכוחה לעשות זאת. לכן, על ישראל לדרוש מממשלות ארה"ב וצרפת, שושבינות הסכם הפסקת האש, לסייע לה בחיסול המדינה בתוך מדינה שיצרה איראן בלבנון.

סילוק כל האמל"ח, המנהרות והבונקרים

במסגרת ההסכם על ישראל לדרוש לאפשר לכוחות צה"ל להיכנס, בליווי צבא לבנון ו/או כוחות בינלאומיים, לכל השטחים בדרום לבנון שהיו נתונים דה פאקטו לשלטון חיזבאללה בשנים האחרונות, ולסלק משם את כל האמל"ח, המנהרות והבונקרים המאיימים על מדינת ישראל. במסגרת ההסכם, צריכה ישראל לדרוש הכרה של האום בזכותה (הקיימת ממילא) להגיב מיידית על  כל הפרת ההסכם או הפרה כלשהי של ריבונות ישראל משטח לבנון.

ומה עם עזה?

גם בעזה צריך להחיל את אותן עקרונות.  ישראל צריכה לחתור להסכם מול ריבון כלשהו, ככל הנראה הרשות הפלסטינית, אליה הועברה השליטה בישובים הפלסטינים במסגרת הסכמי אוסלו (1995), בעוד הריבונות הביטחונית נותרה בידי צהל. המצב הזה השתבש לחלוטין ב-2007  כאשר החמאס השתלט באלימות על הרצועה וגרש את הרשות הפלסטינית משם. מרגע שישראל הסכימה למצב שבו נשללה ממנה השליטה הביטחונית בשטח, הלך החמאס והתעצם כמדינה של ארגון טרור.


מדיניות ממשלות ישראל בראשותו של נתניהו הייתה לקבל את המציאות הזו, להכיל את האיום, להתייחס אל החמאס כאל הריבון בשטח ולרסן אותו באמצעות שוחד …תוצאות מדיניות זו, ידועות.

המציאות אליה הורגלנו, חייבת להשתנות

כדי להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם ולשקם את יישובי עוטף עזה ולהחזיר את ישראל למסלול, המציאות אליה הורגלנו, חייבת להשתנות. כדי לעשות זאת נדרשת לישראל מנהיגות אמיצה, המסוגלת לחשוב מחוץ לקופסה, בעלת תעוזה מדינית וחזון, והכי חשוב, בעלת יושרה וכושר מנהיגות מאחדת.

לזה ישראל זקוקה כיום כמו אוויר לנשימה.