(חי פה) – כשבועיים לאחר הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, פרסמנו בחי פה ראיון שערכנו עם ישראל רביבו, ראש צוות זק"א צפון, שסיפר רק מעט ממה שראה יחד עם מתנדבי זק"א הרבים שהגיעו לטפל בזירות הטבח בדרום, שהיו חריגות וקשות מנשוא אפילו עבור המתנדבים הוותיקים והמנוסים ביותר.
כעת, כמעט שנה לאחר אותו יום נורא, שב רביבו ומתראיין לחי פה – על השנה המורכבת שעברה עליו מאז, על ההתמודדויות בעקבות האירועים ועל האמונה בעתיד טוב יותר. "השנה הזו הייתה מהמורכבות בחיי".
שנה חלפה
זה כמעט בלתי נתפס שחלפה כבר שנה מאז אסון ה-7 באוקטובר. אסון ששינה את מדינת ישראל לעד. האסון הקשה ביותר שחוותה ישראל מיום היווסדה זכה לכינויים שונים – השבת השחורה / אסון השבעה באוקטובר / טבח שמחת תורה… אף לא אחד מהם יוכל לתאר את ממדי הזוועה, את האימה והכאב שצרובים בלב כל אחד מאיתנו מאז.
זה היה אמור להיות יום חג ושמחה – "שמחת תורה" – שהפך לסיוט עם פרוץ מתקפת פתע רחבת היקף על יעדים צבאיים ואזרחיים בדרום ישראל. במתקפה נרצחו ונפגעו כ-1,145 בני אדם, מעל 1940 נפצעו ו-251 אזרחים נחטפו. נכון לחודש ספטמבר 2024, 97 בני אדם עדיין נמצאים בשבי החמאס, מתוכם, עד כמה שידוע, 33 אינם עוד בין החיים וגופותיהם מוחזקות בידי ארגון הטרור.
מה שנותר
הטלטלה הקשה שעברה החברה הישראלית בשל האסון מורגשת גם כעת, כעבור שנה, אליה מתווספים האיומים היומיומיים של הלחימה שהולכת ומסלימה בגבול הצפון, כשהעתיד לוט בערפל. לפני שנה, כשבועיים לאחר האסון, ערכנו ראיון עם ישראל רביבו, ראש צוות זק"א בצפון, חובש ובעל עסק פרטי (מכבסה) בקריות. רביבו סיפר בראיון על המחזות הקשים שנגלו לעיניו בזירות הטבח, על אין ספור הנרצחים שבאו לחגוג במסיבת הנובה, על שמצא את עצמו מטפל במה שנותר מהם בזירה המחרידה.
היום אנחנו מראיינים אותו שוב, כדי לשמוע על התמודדותו האישית במהלך השנה שחלפה, על האתגרים, המאבקים והכוחות שהוא מגייס כדי להתגבר ולהמשיך הלאה, בתקווה לעתיד טוב יותר.
אחת השנים המורכבות ביותר שעברתי בחיי
"השנה האחרונה הייתה אחת המורכבות ביותר שעברתי בחיי. מיד לאחר שסיימתי את המשימות בדרום בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, הייתי אחראי על טיהור וניקוי כלי הרכב שהיו בזירת מסיבת הנובה. כ-400 רכבים פונו ליישוב תקומה, ותפקידי היה לוודא שאין ממצאים או שרידים בזירה, לצד איסוף דם וחפצים אישיים, כל זאת בשיתוף פעולה עם יחידת להב 433 של המשטרה.
לאחר שסיימתי את המשימות הללו, גויסתי למילואים במחנה ציפורית שבצפון, שם הוקם מערך חירום גדול שנועד להבטיח את מוכנותנו לתרחישי חירום משמעותיים בצפון. השתתפתי במספר תרגילים עם כוחות הביטחון בישראל.
משם גויסתי על ידי הרב שלי, יוסף מנחם, לחיל הים בחיפה. התפקיד שלי הוא לשמש המענה המרכזי בכל תרחיש שבו יש חללים בחיל הים באזור חיפה והצפון. מאז השבעה באוקטובר אני מגויס באופן מלא לחיל הים, ומספק מענה עיקרי בזירת חיל הים במקרה של אירועים קשים.
לפני כשלושה שבועות נפגעה ספינה סמוך לנהריה, ככל הנראה ממיירט, במהלך תקיפת מנע. חייל נהרג וכמה חיילים נפצעו. אני, יחד עם הצוות שלי, ליווינו את משפחת החייל שנפל וביצענו את "החסד של אמת" במלואו. במקביל, במסגרת זק"א, אנו ממשיכים בשגרת חירום ומתמודדים עם תאונות, פיגועים ורציחות יומיומיות. הכוננות הגבוהה והאירועים הבלתי פוסקים מותירים בנו חותם, אך אנחנו ממשיכים קדימה".
התמיכה הכרחית
"בזק"א הבינו מיד את הצורך הקריטי בתמיכה נפשית לאנשי הארגון. כל מי שפעל בדרום או באירועים חריגים אחרים, לא רק באירועי השבעה באוקטובר, קיבל ליווי רגשי. זק"א גייס אנשי מקצוע על מנת להעניק לכל מתנדב את האפשרות לשתף, לשחרר ולהתמודד טוב יותר עם החוויות והמראות הקשים. התמיכה הזו הכרחית, במיוחד במצבים כל כך אינטנסיביים ומורכבים.
לאחר השבעה באוקטובר היו עמותות וגם אנשים פרטיים שפנו והביעו רצון להוקיר את פועלנו בדרכים שונות, אם בארגון ערב "על האש", או סופי שבוע זוגיים בבית מלון, או פעילויות אחרות שנועדו להקל על המתחים שנצברו בנו בעקבות האירועים הקשים. נכון שהדברים הללו לא פותרים את הבעיות, אבל המחוות האלה הן חשובות ובעלות משמעות עבורנו ובהחלט מסייעות לנו, גם בטווח הארוך".
נזק נפשי עלול להופיע בעתיד
"אני אישית מאמין שכשתסתיים המלחמה אוכל סוף סוף לפנות זמן לטיפול בעצמי. אני יודע שחובתי לטפל בבריאות הנפשית שלי, כי אם לא אעשה זאת עכשיו, ייתכן שהנזק יופיע בעתיד. אני מתכוון להתחיל טיפול ברגע שהדבר יתאפשר, ואני מקווה שזה יעזור לי להתמודד עם הדברים שעברתי.
יש לנו מתנדב במחוז הצפון שנפגע נפשית וכיום נמצא בטיפול. זו הייתה נורה אדומה עבור כולנו. כראש צוות, אני מבין את החשיבות בזיהוי הסימנים המוקדמים. צריך לשים לב למתנדבים השקטים, אלה שפועלים באופן שקט ומסור, אבל בבית מתמודדים עם מצוקה אמיתית ועמוקה. זה לקח חשוב עבורי ועבור כל המובילים בצוותים שלנו", מדגיש רביבו.
כוחות מיוחדים
האם העיסוק שלכם בשגרה במקרים קשים מחסן אתכם נפשית?
"אני מאמין שהקדוש ברוך הוא חנן אותנו בכוחות מיוחדים. לא כל אדם מסוגל להתמודד עם הדברים שאנו רואים ועושים. אני כמעט בטוח שאם יציעו לאנשים לעסוק בתחומים האלה, הרוב יירתעו. אני מכיר כוחות ביטחון, שוטרים וכבאים, שכשמגיעים לזירות קשות, כמו כאלה שיש בהן גופות במצב ריקבון, הם נשארים בחוץ ומבקשים ממני להיכנס ולאסוף פרטים. יש כאלה שפשוט לא מסוגלים להתמודד עם המראות האלו. אפילו כבאים שפועלים בצורה אוטומטית, מסבים את ראשם הצדה כדי לא להיחשף למראה הקשה".
ישירות אל התופת
"אנחנו, לעומת זאת, נכנסים ישירות לתוך התופת, מטפלים בכל פרט ומבצעים את החסד של אמת במלואו. אני מאמין שהכוח לעשות את זה מגיע מהקדוש ברוך הוא, שהעניק לנו יכולות מיוחדות להתמודד עם המציאות הזו. החסד של אמת הוא אחד הדברים הקדושים ביותר בדת, ואנו עושים זאת ללא תמורה. אנחנו לא מצפים מהמדינה לתת לנו הכרה כמו שמקבלים אחרים, אלא פועלים מתוך תחושת שליחות. ישנם אנשים טובים בעם שמעריכים את מעשינו ומנסים להוקיר אותנו בדרכים שונות, וזה מחמם את הלב. יחד עם זאת, כן חשוב שהמדינה תחשוב על כולנו ותדאג לשמור על המוטיבציה שלנו להמשיך ולבצע את העבודה המורכבת הזו".
אסור לשכוח את האחדות
"אני חושב שכשהתחילה המלחמה נחשף קרע שהחל עוד קודם לכן. בשבעה באוקטובר כולם התעוררו ועשו חשבון נפש. הבנו שאם נמשיך לשנוא זה את זה ולהתפלג, האויב יראה את חוסר האחדות שלנו וינצל זאת להמשך ההרג ולביצוע טבח נוסף. לרגע מסוים חווינו שינוי – תחושת אחדות שחיברה אותנו יחד. לצערי, התחושה הזו חלפה מהר מדי.
כמו בכל אירוע קשה, אנשים מתחזקים ומשתנים, אבל הזמן עובר והשגרה משכיחה את מה שקרה. אסור לנו לשכוח את חשיבות האחדות. עלינו לאהוב זה את זה, בלי קשר לדעות פוליטיות או לאום – בין אם שמאלנים או ימנים, יהודים או ערבים – כולנו חלק מאותה החברה".
"לא הפנמנו את הלקח הכואב"
"לצערי, למרות שחלפו 11 חודשים מאז, אנו עדים שוב להפגנות והמתח בעם שב וצף. זה מראה שלא הפנמנו את הלקח הכואב. התפילה שלי היא שנתעורר הפעם אחת ולתמיד ושלא נצטרך לעבור עוד אסון כדי להבין זאת. בחודש אלול אנו מבקשים סליחה, אך איננו צריכים לחכות ליום הזה כדי להתנצל. הסליחה צריכה להיות חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו. מטרתנו היא להמשיך מהמקום שבו היינו באותו אוקטובר – להתחזק ולהיות במקום של אהבה וחיבוק, לא של מריבות ופילוג".
מלא תקווה
"אני מלא תקווה שנהיה באחדות אמיתית, שנצליח לגשר על הקרעים ביננו ושכל החטופים, החיילים והפצועים יחזרו לביתם בשלום. אני מקווה שהמלחמה תגיע לסיומה ושלא נחווה עוד מלחמות כאלה.
אני רוצה לברך את כל האנשים שנרתמו, עזרו וממשיכים לעזור – בין אם הם אזרחים טובים שיש להם משאבים, ובין אם כאלה שאין להם הרבה, אבל עושים כמיטב יכולתם. תודה לכל מי ששאל, תמך וסייע. יש אנשים שנזכרים ומתעוררים רק בזמנים של אסון, אבל יש גם רבים שתורמים לאורך כל הדרך. אני מאחל לכולנו שנה טובה, שקטה ושנשמע רק בשורות טובות. שתהיה שנה של שלום ושנעבור את התקופה הזו בשלום ובשקט".