משפחות מפונים מתאהבות בחיפה ולא רוצות לחזור לביתן

בחודשיים האחרונים, בהם מתחוללת מלחמת חרבות ברזל, מאות משפחות התפנו לחיפה ונקלטו בה. רבים מציינים לשבח את הקליטה בחיפה, ועוד ועוד משפחות מסתגלות לעיר ואף ״מתאהבות״ בה. כך למשל, מספר ימים אחרי שפרצה מלחמת חרבות ברזל אורלי קדוש ומשפחתה, שמתגוררים בקרית שמונה, מצאו את עצמם בחיפה. מאז קרוב לחודשיים הם מתגוררים בעיר, ולהפתעתם על אף האהבה שלהם לקרית שמונה, הם שוקלים להישאר באופן קבוע בחיפה.

משפחת לויטה נדיבה מאוד ועד היום אנחנו גרים אצלם בבית

כך מספרת אורלי: "בתאריך 07/10 ראינו את מה שקרה. כמה ימים לאחר מכן המצב הבטחוני בצפון התחיל להתחמם. יצאנו מהבית אחרי קרוב לשבוע, עוד לפני שפינו את קרית שמונה. יצאנו מהבית כל המשפחה המורחבת. נסענו לגיסתי שגרה בראש העין. היינו קבוצה של 15 אנשים, המשפחה הגרעינית שלי ושתי הגיסות שלי. זה היה מאוד קשה, כולנו באותו בית. החלטנו לחזור אחרי שבוע בראש העין.

בזמן הזה התחיל הבלאגן בצפון. אצלנו בצפון כשיש אזעקה, אין לנו זמן להיכנס למ"מד. הנפילה היא כמה שניות אחרי האזעקה או בו זמנית. זו היתה תקופה של עזרה הדדית ופתחו חמ"לים לארח משפחות. במקור אני מהקריות, ולכן רציתי לבוא לכיוון חיפה והקריות. בעזרת החמ"ל שנפתח בחיפה, הגעתי למשפחה בחיפה בשכונת דניה, משפחת לויטה.

כבר בשיחת הטלפון, הם היו מאוד נדיבים, והציעו לנו לבוא להתארח ביחידת הדיור שלהם. הרגשתי שאני מדברת עם אנשים טובים, וככה אכן היה. הגענו 10 ימים אחרי תחילת המלחמה אליהם. הם נתנו לנו להיכנס ליחידת הדיור, התעניינו בשלום הבנות שלי, “נתנו לנו כל מה שהיינו צריכים, ועד היום אנחנו גרים אצלם בבית”".

אורלי מתארת את התחושה הטובה בחיפה

"אני מרגישה כאילו הבנות שלי הן הנכדות שלהם, של משפחת לויטה. אי אפשר לתאר עד כמה אני מעריכה את הזוג הזה. הגענו עם כלבה מבוהלת מקרית שמונה. אפילו הכלבה זכתה לטיפול מהבן של משפחת לויטה שהינו וטרינר. צריך להבין שאנחנו נמצאים במלחמה ארוכה. הצפון לא בטוח בכלל. אנחנו לא יודעים מתי נוכל לחזור הביתה, ואנחנו כבר חודשיים מחוץ לבית.

אני חושבת שבמלחמה הזו עם ישראל נמדד בחוזק שלו ובערבות ההדדית. אני זכיתי לערבות הדדית מצד המשפחה שמארחת אותי. אני חושבת שכולם צריכים לנהוג כמו משפחת לויטה, כי המלחמה הזו תהיה ארוכה ואין צפי לחזרה. אני יודעת על הרבה אנשים מקרית שמונה, שלא מוצאים את עצמם. אנשים עוברים ממקום למקום, כי הם לא מצליחים להסתדר וזה מאוד בעייתי".

אנחנו חייבים הרבה לעזרה של בית הספר אליאנס

חלק משביעות הרצון של אורלי מחיפה הוא בזכות בית הספר השש שנתי אליאנס: "אני רוצה לציין לשבח את בית הספר אליאנס. הבנות שלי בכיתות ח', י' ו-י"א. בית הספר קיבל אותן בזרועות פתוחות, עטף אותן בחום ועוזר להן להתמודד עם הקושי של הניתוק מהבית.

צריך להבין שיש פערים לימודיים בין בתי הספר. באליאנס מבינים את זה, ועושים מה שאפשר כדי לסייע. לצד בית הספר, הבעלים של מועדון הספורט בדניה נתנו לבנות שלי כניסה למועדון בזמן המלחמה, ואנחנו מאוד מעריכים את זה. בנוסף, יש גם אנשים טובים בדרך. יש קבוצת פייסבוק שנקראת "ביחד ננצח חיפאים מארחים" בניהולה של סיוון שוורץ. בנוסף, בקבוצה של ביחד ננצח חיפה הציעו לי עזרה בשמירה על הכלבה כי היא לא מרפה ממני ומאוד מבוהלת.

החוויה שלי ושלי בעלי והבנות בחיפה היא מאוד חיובית. הייתי ממש רוצה לחזור לגור פה. אני מחפשת עכשיו דרך להשתלב בחיפה עם בעלי והבנות. אני מכירה גם עוד הרבה מפונים, שנמצאים בחיפה, והתאהבו בעיר".

״חיפה היא אי של אנשים חמים״

"הילדות חוזרות מאוד מרוצות מבית הספר, אבל כמובן שלא ניתן להתעלם גם מקשיי ההתאקלמות. אסיה וגדעון הם כמו סבתא וסבא של הבנות, וזה מאוד מקל עלינו. הם אנשים צנועים וטובים, ואני תמיד אכיר להם תודה על מה שהם עושים בשבילנו. אני חושבת שחיפה היא אי של אנשים חמים ולמי שיש את היכולות לסייע למשפחות מפונות, זו מצווה ומחווה ענקית.

אנחנו באים מעיר קטנה זו עיר עם אנשים חמים וטובים. חיפה בשבילנו היא העיר הגדולה. בהתחלה הבנות היו שלי הופתעו מהגודל של העיר ומהקידמה (הרכבליות). היום הן מאוד אוהבות את חיפה ומבקשות להישאר פה. יש בעיר הזו המון רצון לסייע. אנשים מציעים לפתוח את המטבח ולתת לאנשים להכין אוכל, מציעים חוגים וכל הזמן רואים את הערבות ההדדית. אחת הבנות שלי מאוד אוהבת לבשל, ומישהי הציעה לה לבוא אליה לסדנה. אני מאמינה שמי שעושה טוב מקבל טוב ואני מקווה שזה ימשיך ככה".

האפליקציה של חי פֹּה…

יש לי בית בקרית שמונה, אבל אין לי בית

אורלי ובעלה ניצלו את הפסקת האש כדי לחזור הביתה ולהביא בגדי חורף, אבל אחרי שעתיים בבית הם כבר היו בדרך לחיפה: "בהפוגה בחילופי השבויים נסעתי לקרית שמונה להביא בגדי חורף לבנות. העיר מאוד שקטה. מטר מהבית שלי נפל טיל. ראינו את זה בטלויזיה, אבל כשבאנו הביתה ראינו שכל הזכוכיות השבורות עוד באותו מקום וככה גם הרכב השרוף. זה תמונות לא פשוטות לצפייה. יש לי בית מאוד יפה בקרית שמונה בשכונה החדשה. יש לי בית ואין לי בית. נשארנו בבית שעתיים וחזרנו לחיפה".

ההחלטה לעזוב את קרית שמונה היא לא החלטה קלה

"קרית שמונה היא חממה. ההחלטה האם לעזוב את קרית שמונה היא מאוד מורכבת. אבל אם אני אסתדר פה, אני אשאר פה. עשו לנו נחיתה קלה פה, בעיקר בזכות משפחת לויטה. היחס הזה לא מובן מאליו. אנחנו נתקלים ביחס הטוב גם בבית הכנסת בעלי הוא דתי הוא מתפלל בבית הכנסת בדניה. גם שם קיבלו אותו בחום, אהבה והתעניינות. כל פעם שהוא חוזר מבית הכנסת הוא אומר לי איזה אנשים טובים יש בעיר הזאת".

"אנחנו נכנסים למערכה מאוד ארוכה, שאנחנו לא יודעים מתי תגמר. מי שיכול לעזור – שיעזור. יש דברים שלא נמדדים בכסף. חוזקה של המדינה הזו היא באחדותנו. מי שיכול לעזור לאנשים, ימצא הרבה אנשים במצוקה, שקשה להם ויוכל לעזור".