"אדוני השוטר אז אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת צריך לדעת כדי לשמור על החוק ועל שלום כולנו • פרק 27
נדיר בימינו לראות מכוניות תקולות עומדות בצד הדרך משום שבישראל רוב המכוניות חדשות יחסית. לכן כשראינו באותו בוקר קיצי, מכונית מרצדס לבנה ומבריקה עומדת באמצע הכביש עם מכסה מנוע מורם, תוך שהיא חוסמת נתיב, היינו בטוחים שזוהי פאטה מורגנה.
פאטה מורגנה?
עצרנו מאחוריה והדלקנו צ'קלקה כדי להזהיר נהגים מפני המכשול שבדרך.
ניגשנו אל הנהג שנראה אובד עצות כשהוא רכון מעל המנוע.
"מה קרה חבר?"
שאל פוקס את הנהג המיוזע שרק עכשיו שם אלינו לב.
"וואלה, באמת לא מבין מה קרה. רק עכשיו לקחתי את האוטו והוא פתאום נעצר לי."
"לא ידעתי שמרצדסים מתקלקלים," אמרתי.
מלח על הפצעים
"לי יש טויוטה יד שנייה ודבר כזה אף פעם לא קרה לי," הוסיף פוקס מלח על הפצעים של המסכן.
"זה מה זה מבאס," אמר הנהג, "אתמול קניתי אותה במגרש שם," הצביע לעבר אזור התעשייה, "ולפני עשר דקות קיבלתי אותה. לא נסעתי שני קילומטר ופתאום נעצרה לי."
"אולי נגמר הדלק," הצעתי.
"לא, המיכל מלא. אתה יכול לראות," אמר.
"אתה בטוח שהאוטו הוא מרצדס ולא רק הסמל זה של החברה הגרמנית הזאת?" התבדח פוקס.
האיש לא צחק.
"מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?" שאלתי.
"התקשרתי לבעל המגרש והוא אמר שהוא בדרך," ענה.
"טוב, אי אפשר להשאיר את האוטו כאן," אמר פוקס, "הוא חוסם נתיב וזה קצת מסוכן."
"מה אני יכול לעשות?" שאל הנהג המיואש, "האוטו לא מניע."
"שלוש מאות מטר מכאן יש מפרץ חנייה. זאת לא נראית בעייה גדולה," אמר פוקס, "בוא נדחוף את המרצדס עד לשם ונפנה את הכביש," הציע.
יאללה, דוחפים.
הנהג הינהן בהיסוס, נכנס למרצדס, שיחרר בלם יד, העביר להילוך סרק, יצא והתחיל לדחוף.
פוקס נעמד מאחורי המרצדס והצטרף למאמץ. הרכב התקוע נענה לדחיפה והתחיל לזוז לאט לאט.
אני נכנסתי לניידת ודאגתי לסגור את המרחק שהם פתחו. אסור כידוע להשאיר ניידת ללא השגחה.
קשה היה להבחין בזה, אבל מסתבר ששלוש מאות המטרים הללו היו בעלייה קטנה והדחיפה שנראתה בהתחלה כעניין של מה בכך, התגלתה כמאמץ די גדול.
פוקס הוא בחור עיקש וכשהוא מקבל על עצמו משימה, הוא דבק בה ברצינות ובמסירות. הוא דחף בכל כוחו, תוך שהוא מעודד את הנהג שנראה די עייף ונטה לעצור כדי לנוח.
"אל תעצור," קרא פוקס מתנשף, "עוד קצת ומגיעים."
צפירות עידוד
כמה כלי רכב שחלפו בנתיב השמאלי, הצטרפו למאמץ על ידי צפירות עידוד.
כשהיו סמוך למפרץ החנייה, סובב הנהג את ההגה ימינה וקפץ פנימה כדי לעצור את האוטו בדיוק בזמן.
"תודה חבר!" קרא לפוקס מתנשף כולו.
"אין בעד מה," ענה פוקס והחל לחזור לניידת.
הוא הלך מתנדנד קצת ואני התחלתי לדאוג לבריאותו.
הוא נכנס לניידת מתנשף ובקושי יכול היה לדבר. הפעלתי את המזגן למקסימום וחיכיתי שנשימתו תחזור לסדרה.
תעודת הצטיינות או זר פרחים?
"בואנ'ה, לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה," בקושי פלט את המילים.
"גם אני לא," אמרתי ופרצתי בצחוק, "כעד לאירוע אני הולך להמליץ לפליקס בחום שייתן לך תעודת הצטיינות."
"אני מקווה שזה לא יהיה זר פרחים על המצבה," אמר פוקס בסרקזם האופייני לו, חגר את חגורת הבטיחות וניגב את הזיעה מהמצח.