חניית נכים • מחוויותיו של שוטר תנועה מתנדב ○ יוסי ברגר

"אדוני השוטר אז אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת צריך לדעת כדי לשמור על החוק ועל שלום כולנו • פרק 20

חנייה בחניית נכים שלא כדין, נחשבת לעבירת בריונות, ולפיכך, גם אם שוטר יגיע למסקנה שנסיבות ביצוע העבירה מצדיקות אזהרה בלבד, הוא איננו יכול לעשות זאת. ביצוע עבירת בריונות מחייב מתן דוח תנועה.

קומבינות

איתור עבריין חניית נכים איננו עניין פשוט, מאחר שיש רבים מהנהגים הנושאים עימם תעודה המקנה להם זכות לחנות בחניית נכים, אולם עושים בה שימוש שאיננו תואם את לשון החוק. כלומר, יהיו כאלה שיחנו בחניית נכים כשהנכה שבגללו קיבל הרכב את האישור לחנות במקום כזה, איננו נמצא במקום ואילו הנהג שהחנה שם את הרכב, איננו נכה כלל. יש גם כאלה שקיבלו את האישור משום שהצליחו להערים על הרשויות. יש כאלה שמציגים על הדשבורד תעודה שפג תוקפה, ויש כאלה שמציגים אישור לחניית נכה ברכב שאיננו מורשה לכך ויש עוד קומבינות.

לפיכך, לפני ששוטר מחליט לרשום דוח בגין חנייה אסורה במקום המסומן כחניית נכים, עליו לבדוק היטב במה מדובר, מה גם שמדובר בקנס מהגבוהים שיש.

נהגנו לסיים את המשמרת בסיור במקומות מועדים לחניה אסורה בחניות נכים. מרכז הקניות שבעין המפרץ היה יעד שכזה.

הייתה זו שעת לילה מאוחרת כאשר זיהינו רכב פרטי חונה בחניית נכים. שמואל יורד ובודק האם על הדשבורד יש תעודת נכה. הוא מסמן לי בידו שאין תג מהסוג הזה, כעת נותר לבדוק האם הרכב עצמו רשום על שמו של נכה.

התקשרתי למפקד המשמרת ובקשתי ממנו שיבדוק.
"זה לא רכב נכה," השיב ונתן לי את פרטי הבעלים הרשום.
יצאתי מהניידת. מאחר והנהג לא נמצא בסביבה, רשמתי את הדוח כשהוא מופנה לבעל הרכב. בדיוק כשנגשתי להצמיד את הדוח לשמשת הרכב, הבחנתי באיש נמוך קומה, קירח ולבוש בהידור, מלווה על ידי אישה גבוהה ממנו, מלאת גוף ולבושה בגִנְדור, כשהם מתקרבים למקום.

הופה הופה

"הופה, הופה, אדוני השוטר. מה זה?" מיהר האיש לעברי.
"הרכב הזה הוא שלך אדוני?" שאלתי.
"לא, אבל הוא הנהג," מיהרה האישה לענות במקומו.
"פרידה, בחייך, אל תתערבי," נזף בה האיש, "מה הבעיה?" שאל, כאילו שהוא לא באמת יודע.
"אתה חונה בחניית נכים עם רכב שאיננו רכב נכה וזה אסור על פי החוק, אדוני." אני מסביר לו.
"אבל גרשון נכה," התערבה פרידה, "וחוץ מזה הוא בעל השמחה!" הכריזה.
"איזו שמחה ואיך היא קשורה לעבירה שעליה אנחנו מדברים?" התערב שמואל שעד עכשיו השאיר לי את כל העבודה השחורה.

אל תתערבי!

"פרידה, ביקשתי שלא תתערבי," אמר גרשון, "היא מתכוונת לחתונה כאן באולם האירועים. אני החניתי קרוב לכניסה כי אני נכה וגם הבאנו את כל הסבתות באוטו, אז החנינו קרוב," הסביר גרשון.

הסתכלתי על שמואל והוא הסתכל עליי.
"גברת פרידה ואדון גרשון," אמרתי בסבלנות, "קודם כל באמת אנחנו משתתפים בשמחתכם ומאחלים מזל טוב מכל הלב, אבל התמרור המרובע בצבע הכחול, שעליו מצויר איש בכיסא, מורה בפירוש שהחנייה מותרת רק לרכב בבעלותו ובשימושו של נכה. עצרתם את הרכב הזה ליד תמרור 437, המסמן מקום חניה לרכב של נכה, בניגוד לתקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה. אין שום אזכור בתקנות אלה לסבתות שצריכות להגיע קרוב לשמחה כזו או אחרת."

הבקיאות שלי בחוק ככל הנראה הרשימה את הגברת והיא החליטה על קו נסיגה.
"אני מבינה," אמרה פרידה בטון פייסני, "מה אפשר לעשות? אולי תוכלו לוותר?"
"השעה עכשיו עשר בלילה. מתי הגעתם לכאן?" שאל שמואל.
"בשבע בערב," ענה גרשון בחופזה וזכה למבט רצחני מפרידה.
"נו?" אמר שמואל, "אם הייתם מחנים לזמן קצר, ניחא, אבל שלוש שעות? דחילק אדון גרשון, לא בושה גברת פרידה?"

"כמה זה?"

"האוטו הזה רשום על שם…" הצצתי בדוח, "פרידה שמילוביץ'. אז אני מבין שהאוטו הוא שלך גברת פרידה."
"נכון, אבל גרשון הוא הנכה," אמרה והצביעה על האיש.
"מאחר שאת הבעלים הרשום של האוטו, הדוח הוא על שמך ולכן אני צריך שתתני לי את רישיון הנהיגה שלך. מאחר שהגעת לפני שעזבנו את המקום, אני צריך להשלים את הפרטים בדוח ולמסור אותו לידייך."

"כמה זה הדוח הזה?" שאלה.
"אלף שקלים חדשים," עניתי.
"אלף?" הזדעזעה פרידה, "אבל אין לי בכלל רישיון נהיגה," מיהרה להסביר, בתקווה שהפרט הזה הוא חֶבֶל ההצלה שלה.
"אז מי נהג ברכב?"

אין לי בכלל רישיון נהיגה…

"גרשון," אמרה פרידה ללא היסוס והצביעה לעבר האיש שלצדה.
"אבל את אמרת לי להחנות כאן ושזה בסדר," התרעם גרשון.
"ממתי אתה עושה כל מה שאני אומרת לך?" שאלה פרידה.
"מאז שאני מכיר אותך," צעק גרשון.
"אבל אין לי רישיון נהיגה, איך אני יכולה לדעת מה החוק אומר?"

"למה אתה מאמין?"

"אם את לא מכירה את החוק, למה אמרת לי שזה בסדר?" זעק גרשון.
"למה אתה מאמין לכל מה שאני אומרת לך?"
"חסר לי שאעז לא להאמין לך," קרא האיש והניף את שתי ידיו כלפי השמיים בייאוש.
הריב בין השניים נמשך ככל הנראה גם אחרי שמסרנו לידי גרשון את הדוח ועזבנו את המקום.

אלה החתן והכלה?

"לא שאלנו מה בעצם הקשר ביניהם?" נזכר שמואל.
"אולי הם החתן והכלה?" הצעתי, ושנינו פרצנו בצחוק.

סיום פרק והתחלה חדשה

זמן לא רב לאחר האירוע הזה, פרש שמואל שותפי, מורי ורבי, ממשטרת התנועה מחמת גילו המתקדם. זמן מה לאחר מכן עברתי מהיחידה שפעלה במסגרת משטרת התנועה הארצית, ליחידה המשתייכת לאגף התנועה שפעילותה מתמקדת באזורים העירוניים. כאן פגשתי שוטרים מסורים וחברתי לשותפים חדשים, כולם אנשים נהדרים ומקצוענים של ממש.

אופי הפעילות ביחידת תנועה עירונית, שונה מעט מאופי הפעילות במסגרת משטרת התנועה הארצית. בסיפורים הבאים תבחינו בהבדלים, אבל הם יהיו משעשעים, מרגשים ומרתקים לא פחות.