איש שהוא מפעל חיים של אומנות, הוראה ומורשת • ביתו של האומן דן לבני בחיפה

(גם אני חי פה) – ביקור בביתו המיוחד ושופע האומנות והיופי, של אמן, צייר, מאייר, מעצב, מפיק, אוצר ומנחה – דן לבני, בשכונת כבאביר בחיפה.

---

ילדות בקיבוץ

כילדון קטן, זוכר דן (יליד 1936) את בית הוריו על עץ האקליפטוס במחנה ההכשרה אשר היה בחורשה ברעננה. חדורי אידיאלים, עלו הורי "צייר המלחמות" דן לבני, מאירופה. מינה וישראל היו עסוקים במשימות התקופה, והילד דן צמח וגדל במשק, ללא נוכחות הורים. כ"משפחה" היתה לו קבוצת ילדי הקיבוץ "מעוז חיים" שבעמק בית שאן.

שנים ראשונות

בביתו הנאה שבשכונת כבאביר, מעלה הצייר דן לבני זיכרונות מימי ילדותו בקיבוץ מעוז חיים ומספר את סיפורה של מדינת ישראל דרך ציוריו. הסיפור שמסופר גם בספרו החדש "שנים ראשונות". קצרה היריעה מלפרט את פועלו רחב הידיים של לבני לאורך התקופות, אך תוכלו להיזכר בהם בכתבה שפורסמה אודותיו בחי פה באוקטובר 2020 – בקישור: 

---

גם אני חי פה

המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן, כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו – אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".
הפעם, ביקור בביתו המיוחד והמרהיב ביופיו של דן לבני, אמן, צייר, מאייר, מעצב, מפיק, אוצר ומנחה.

מורשת של אומנות

יכולות הרישום והציור האקדמי של דן, הינן מן המשובחות והמדויקות ביותר שניתן לראות. הוא בוגר האקדמיה לאמנות "בצלאל" שבירושלים, בעבודתו כמורה, ריכז את מסלול האמנות בתיכון עירוני ה' שבחיפה, הנחה השתלמויות מורים וגננות במכללת גורדון לחינוך, כך גם בביה"ס לעובדי הוראה, וכן לימד בסדנאות לציור במרכזי תרבות שונים ברחבי חיפה.

מפקד סיירת ואומן

במהלך שירותו הצבאי היה לבני מפקד בסיירת גבעתי, חיל השריון ובאגף חינוך פיקוד צפון. רישומי השדה שלו המתארים את חיילי צה"ל ואת מלחמות ישראל, יצאו לאור בקבצים רבים. יש לציין שליטוגרפיות רבות מעבודותיו הודפסו והוקדשו לנפגעים, ללוחמים ולבני משפחותיהם. ציוריו מופיעים בעשרות קטלוגים אמנותיים וכן באתרי אמנות שונים.

צייר בגן הילדים

על פי סיפוריה של מי שהיתה הגננת בגן הילדים בו התחנך, הרי שדן היטיב לצייר כבר בעודו ילדון קטן. אותה הגננת סיפרה כי בערך מגיל 5, לקראת אירועים וחגי ישראל, עזר לה דני הקטן לקשט את קירות הגן. מאז ולימים, התמקצע כמובן עד מאוד. כיום עובד דן בטכניקות רבות ומגוונות: רישום, צבעי מים, הדפסי עץ, משי, מונופרינט וצבעי שמן.

טבע וסוריאליזם

עבודתו של דן לבני מתאפיינת במחזוריות השואבת את מקורותיה הראשוניים מהטבע, והיא באה לידי ביטוי ברישום ספונטני, בזמן שהוא מצייר ושוהה בנוף. בהמשך, מתפתח בסטודיו תהליך שבו מתמזגים מוטיבים מתוך עולמו הפנימי והופכים את היצירה לבעלת מתווים דמיוניים ואפילו סוריאליסטיים, אשר משלבים בחובם סמלים ודימויים אוניברסליים כלליים.

קסם החלילית

לא רק באמנות הציור "חוטא" דן, אלא שהוא אף מפליא לנגן בחלילית. תחילת הקשר המוזיקלי עם החלילית, היה בשיעוריה של המורה תמר ירדני, אשר ריכזה בקיבוץ את כל נושא המוזיקה. בחגים ובאירועים ניגנה ירדני באקורדיון, כך גם במפגשי שירה בציבור ובהתכנסויות ריקודי העם. שעורי החלילית של המורה תמר ליכדו את הכיתה ופתחו בפני "הילדים הקיבוצניקים" את עולם המוזיקה והנגינה. כך נשבה דן בקסם החלילית ובדיוק כמו בלוק הציור הצמוד אליו, גם החלילית מלווה אותו כל חייו. החלילית צמודה אליו בטיולי הטבע, עם חברים או עם המשפחה, ובכל מקום הוא עשוי לשלוף אותה ולנגן… במיוחד מול נפלאות הטבע.

מפגשים מוזיקליים

דני מפליג בסיפורי נגינתו… למשל, הוא מספר, באחד מטיוליו הרבים, ישב בראש הרי "הונאג שאן" שבסין, אל מול הקניון העמוק, וניגן בחלילית. לפתע, מתוך היער, נשמעה שירה ענוגה של אישה אשר הצטרפה למנגינתו. לאחר שיחה עמה הסתבר שהיא זמרת אופרה משנחאי. מקרה נוסף התרחש בטיול מדברי באזרבייג'ן. בטבעיות רבה דן וחברו הטוב חזי, שלפו חליליות והחלו בנגינתם… תוך דקות מספר התקבצו על הרכס תיירים סינים, ספרדים, ישראלים ועוד והחלו לרקוד לפי הצלילים!

לול התרנגולות

לאחר שחרורו מצה"ל, שב דן אל הקיבוץ. בתום שנה תמימה של עבודה, ביקש לצאת ללימודים, אך אספת החברים לא אישרה את לימודי האומנות ב"בצלאל" אשר בהם חשקה נפשו. דבקותו במטרה הניעה אותו לסלול לעצמו שביל עצמאי, וראשית דבר למצוא לעצמו מקום מחיה ולינה. כך קרה שמקום מגוריו הראשון היה ב… לול התרנגולות! לול אשר אליו הגיע בזכות ידיד משפחה. מכר זה סידר לו את האפשרות ללון בתא דמוי חדרון הצמוד ללול התרנגולות שבקיבוץ רמת רחל, הסמוך לירושלים.

אשת חיק נצחית

במקביל לתחילת לימודיו ב"בצלאל", ניסה דן להתפרנס מעבודות בניין, אך ניסיון זה כשל כישלון מוחץ. באדיבות מורהו, הצייר יונה מך, התקבל לבני למחלקת החינוך בעיריית ירושלים. מאז, בשעות אחה"צ, החל לכתת רגליו בין חוגי התלמידים לציור ברחבי העיר ירושלים. ב"אחד הקיצים" הגיע דן כרכז האומנויות והתפאורות אל "קייטנת הקיץ לנוער", מטעם עיריית ירושלים, בקייטנה הדריכה גם עלמה יפת תואר, ס"ט טהורה מבנות עיר הקודש. הייתה זו לא אחרת מאשר אורה, אשר תוך זמן קצר מאוד הפכה לרעייתו ולאשת חיקו הנצחית. למותר לציין, שהזוג חגג זה לא כבר 60 שנות נישואין מאושרות.

מן המדבר אל ההר הירוק

עם סיום לימודיו בירושלים, הקים דן את מסלול לימודי האמנות בתיכון מקיף א' בבאר שבע. שם, בנוסף להוראת האמנות, היה אחראי על עיצוב התפאורות בחגים, על תערוכות הבוגרים וכן שימש ראש משלחת הנוער ללונדון בשנת 1964. במהלך 5 שנות מגוריהם בבאר שבע, נהגו בני הזוג לבני לבקר את אביו של דן שהתגורר בחיפה. לזוג שהגיע מן המדבר, לא קשה היה להתאהב בעיר הים וההר הירוק תמיד, ובשנת 1965 עברו חיפתה.  

מסלול לאומנות

שלוש שנים לימד דן אומנות בתיכון עירוני ג' בחיפה ואח"כ 39 שנים נוספות לימד בתיכון עירוני ה', שהיה לו לאורך השנים כבית של ממש. בעירוני ה' הקים וריכז את מסלול האמנות לבגרות, אשר כלל חמישה מורים, לרישום, צבע, הדפס, קרמיקה פיסול ותולדות האמנות.

מלמד ולומד

בד בבד, במהלך 25 שנים לימד גם במכללת 'גורדון' לחינוך בחיפה, במקביל לכך עבד כמורה-מאמן מטעם אוניברסיטת חיפה, במחלקה להכשרת מורים וגננות בביה"ס לעובדי הוראה. כ"נמלה חרוצה" הצליח לשלב בין כל אלה גם הנחייה אמנותית בסדנאות ציור במרכזי תרבות שונים בחיפה. למותר לציין, שבמהלך כל השנים הללו, הוא עצמו המשיך את לימודיו במוסדות אקדמיה לאומנות ידועים באירופה ובארה"ב.

מסעות, מגפה, טבע וכאב

לאחרונה עוסק ליבני בהפקתן של שלוש סדרות ציור חדשות:

• "מסעות בעולם" בימי קורונה – ציורים בהם הטבע והאדם משתלבים זה בזה, למרות מגבלות תקופת הסגרים בשיאה של המגפה.
• אקוסיסטמה – ציורים המדמיינים ומראים אטריבוטים של מערכת אקולוגית (אקוסיסטמה) בהם מחשבות על תנאים של טמפרטורה, לחות, קרינה וכו'.
• נוירופתיה – ציורים המביעים כאב עצום, מחשבות על חולי, צער ואפילו זעקה.

אורה של דן

"מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה"… אכן, זוהי אורה, אשר מנווטת את דן אל יעד הצלחתו האומנותית. אורה לבית זמרו (בן זימרה) נולדה על הר הצופים (1941) למשפחה ירושלמית, שגרה במשכנות שאננים דאז, אשר שורשיה בארץ כ-500 שנים. הלכה למעשה, רעייתו הינה "שרת החוץ" ואשת יחסי הציבור של דן. בד בבד עם זאת, אורה סיימה את לימודיה האקדמיים באוניברסיטת חיפה בתחום החינוך המיוחד ועסקה ביעוץ חינוכי ובכתיבת תוכניות לימוד בבית הספר המיוחד "גניגר" בחיפה.

ילדים

לזוג לבני שלושה ילדים. יונתן (יליד 1979) איש הייטק המחלק את חייו בין ניו יורק לתל אביב, ושתי בנות תאומות (ילידות 1963) טלי, הגרה ברמות רמז ודפנה המתגוררת בעתלית. שתיהן עוסקות בריתמוסיקה בגני ילדים ולכל אחת מהן שני ילדים… אכן תאומות!

משפחתיות

מדי שבוע מתכנסת משפחת לבני המורחבת לארוחת ערב שבת, כאשר הכלל הינו סבב במיקום האירוח. הם אף נוהגים להתכנס באירועים ייחודיים וכן מקפידים לטייל יחדיו בנופי הארץ. במיוחד אהובים עליהם מחוזות הרי הכרמל, התבור והגליל. בנוסף לזאת, כל המשפחה כולה בילתה לאחרונה בספרד ואחר כך בילו עם משפחות בנותיהם בבאטומי אשר בגיאורגיה.

ציורים על ארונות המטבח

אם בהתכנסויות משפחתיות עסקינן, הרי שסבב האירוח כמובן שמתחיל ב… מטבח הבית. בביתם של אורה ודן, אף דלתות ארונות המטבח מעוטרות בציוריו של האמן. בטכניקה מיוחדת עוצבו ארונות אלו, כאשר הציורים מחופים בפלטות שקופות. ללא כל ספק, המטעמים היוצאים ממטבח שכזה, משובחים הינם.

השחיין הוותיק

הנוף הנשקף מסלון ביתם של הזוג לבני הוא נוף חיפאי עוצר נשימה. כבר מהמבואה מוסט המבט אל הים הכחול, בו מיטיב דן לשחות. חיש קל הוא שולף את מדליית ההוקרה והערכה מטעם מועדון הספורט מכבי חיפה. בו מצדיעים לו הללו על 65 שנות שחייה בבריכת מכבי, ומעניקים לו את התואר "השחיין הוותיק והמתמיד".

הגינה הקטנה של אורה

אורה ודן מטפחים את מעונם בכל דרך אפשרית. בנוסף לציוריו הרבים של דן התלויים על הקירות, נמצאת פינה אהובה אשר זוכה בשם "פינת הגינה הקטנה של אורה", המעוטרת בצמחים מרהיבים. ממול לפינה זו, נמצא אזור נוסף בו מטפחת אורה צמחים, הנושקים לציוריו של דן.

ירושת האב ומתנת החבר

על אחד הקירות שבחדר המגורים בולט פריט ייחודי בשוני שבו. פריט זה הינו עיטור פיוטר עתיק מתקופת הארט נבו, אותו קיבלה אורה כזיכרון וכירושה מאביה. לעומתה מתהדר דן בפסל מיוחד אשר קיבל מעמיתו, הפסל בורנשטיין. בשנת 1983 שניהם הציגו את עבודותיהם ב"גלריה קיסריה" ומאד התרשמו והתלהבו זה מעבודתו של האחר… כך קיבל דן את פסל העץ המוצב בגאווה בסלון ביתו, פסל בו מגולף "מגדל בבל".

ספריית אומנות וגאודי

ספרייה גדולת ממדים ניצבת בגאון בחדר המגורים, מלאה בספרי אמנות מהודרים. למרות שדן מכיר היטב את כל האוצרות אשר במדפים הללו, הרי שמדי פעם הוא שולף את אחד מהם, על מנת לעלעל, לקרוא, לחזור וללמוד אודות נפלאות יצירות אלו. כשהוא מתבקש להצביע על הספר הקרוב ביותר לליבו, בזריזות הוא מוציא את ספר עבודותיו של האדריכל הקטלאני גאודי, אשר התפרסם בזכות סגנונו העיצובי-פיסולי הייחודי.

הסטודיו

באחד מחדרי הבית נמצא הסטודיו של דן, והוא בעצם לב ליבו של הבית: כאן נוצרת האומנות. כני ציור לתלמידים, מכחולים וצבעים מסודרים כחיילים, ממיקומם ניתן לצפות אל מעבר לחלון הגדול, אל הנוף החיפאי היפה. כן ציור תאילנדי המגולף בעץ חום מוצב לראווה, ממולו ניצב ארון מגירות בן עשרות שנים, הייעודי לניירות בלבד.

חברים יוצרים

על אף שבני הזוג לבני צורכים תרבות כמנויי התיאטרון העירוני, הרי שהם גם יוצרי תרבות בעצמם. אורה ודן הגו את הקמת קבוצת אח"י, זוהי קבוצה הנקראת "אחוות חברים יוצרים" שבה אמנים וחברים שונים הצטרפו ליוזמה של דן לבני ומזה כ-50 שנה הם נפגשים למפגשי יצירה, ערבי ספרות, שירה, טיולים ומפגשי חברה. כמו כן חברי חוג אח"י מתנדבים בפרויקטים שונים של ציורי קיר, משתתפים באירועי הפנינג של חלילים ושירים. החברים מוזמנים גם ל"גמלאיידות" של חיפה, להפנינג של ציור המתקיים לרוב על כר הדשא בבית הכט.

איחולים לעיר האהובה

לעיר חיפה מאחל דן שתתפתח מבחינה תיירותית. ב"מוחו הקודח" ישנן אין ספור תוכניות לשם כך. למשל, כשחיין וחובב ים, היה ממליץ ליצור שוברי גלים לאורך חופה של העיר, ובכך ליצור חופים משופרים שיעצימו הן את הנאת תושבי העיר והן את התיירות בה.

בחזונו יש לפתור את בעיית התחבורה בצומת חורב ע"י בניית גשר עילי, אשר ימגר את עומס התנועה התמידי שבצומת זה. דן סבור שיש ליצור רכבת עילית מאזור סטלה מאריס, על קו רכס ההר, בואכה אל פתח אזור האוניברסיטה.

הרחוב היפה בארץ

כך היה ממליץ דן להפוך את רחוב פנורמה, אשר לדידו הינו הרחוב היפה ביותר בארץ, לרחוב של בתי קפה וגלריות, ובאותה ההזדמנות אף להעביר את "בית האומנים" / בית שאגאל, למקום נגיש הרבה יותר.

סיפור ותו לא

לבני מרבה להפליג בסיפורים ונאחז בדברי בשביס זינגר: "כשהיום עובר הוא כבר איננו, מה נשאר ממנו? רק סיפור ותו לא. אבל בסיפורים הזמן לא נעלם, גם לא האנשים". מיד הוא שולף את מחברת "סיום כיתה יב', מחזור 1969, דברי פרידה", ומצביע על מכתבה של תלמידה אשר בסיום קריאתו לא נותר לנו אלא להתרגש עד דמע.

"שלא תעז להשתנות"

"דני, פשוט חשוב לי שתדע, שאתה בין האנשים החשובים לי ביותר שפגשתי בחיי, עם עצות ברגעים הנכונים, יד תומכת, כלים להמשיך הלאה וראש שבאמת מבין את השיגעונות שמתרוצצים במוחי.
הפירגון שלך נתן לי המון מוטיבציה ליצור ולהשקיע באמנות. כשאגדל אני מקווה שאעמוד במשימה קשה זו ואגשים חלום שעזרת לי לבנותו בזכות האמון שלך בי.
ואתה, שלא תעז להשתנות, שתישאר צעיר לנצח ותגרום לעוד הרבה ילדים כמוני לחייך וליצור, אוהבת, רוני".