תקין פוליטית (או שלא) • סיפור על מדינה רחוקה

זה קרה לפני שנים רבות, במדינה רחוקה מעבר לים.

תקווה חדשה

הייתה זאת מדינה מיוחדת במינה וניסוי ייחודי במשטר חדש, שלא היה דומה לו מזה כ-2,000 שנה. המייסדים ניסו לבנות משהו חדש עם השראה מן ההיסטוריה, ואפילו קבעו את סמלי הממשל החדש לפי מסורות עתיקות.

המדינה החדשה הביאה אתה תקווה ואור לכל העמים, אך הכילה בתוכה זרעים של פורענות.

היא אמנם הגדירה את עצמה כמדינה דמוקרטית, אך היא נחלקה למדינות קטנות, מעין קנטונים, וכל קנטון כזה שמר לעצמו סמכויות נרחבות לקבוע חוקים משלו.

קנטונים אפורים ותושבים שחורים

חלק מן הקנטונים (להלן "הקנטונים האפורים") חוקקו חוקים משלהם, שווידאו שחלק לא קטן מתושביהם (שנכנה אותם כאן "השחורים"), יהיו חסרי השכלה וכישורי חיים, ויהיו משועבדים לאזרחים אחרים (שיכונו כאן "מנהיגי הקנטון"), ששלטו לחלוטין בחייהם. הזכות להצביע בבחירות באופן חפשי נמנעה מן השחורים, וקולותיהם נספרו אוטומטית, לפי שקלול מסוים, לטובת משעבדיהם – מנהיגי הקנטון.

כדי להבטיח את המצב הזה, מנעו מנהיגי הקנטונים הללו במכוון מתושביהם השחורים לרכוש השכלה. מעצם קיומם כמשעבדים התחייב שהתושבים השחורים יהיו תלויים בהם למחייתם, ושלעולם לא יוכלו להרים ראש.

הקנטונים הללו היו הקנטונים המפגרים ביותר במדינה.

הקנטונים הכחולים

הקנטונים האחרים (להלן "הקנטונים הכחולים") היו מתקדמים יותר, טכנולוגיים יותר, ותרמו את רוב המשאבים שאפשרו את קיום המדינה.

כשמונים שנה אחרי שהמדינה החדשה הכריזה על עצמאותה, החלו הקנטונים הכחולים לחוש חוסר נחת מן המצב בקנטונים האפורים. הסיבות היו בחלקן אידיאולוגיות ובחלקן כלכליות.

היו אנשים בקנטונים הכחולים שטענו שאין זה מוסרי להחזיק את התושבים השחורים במצב כזה, ולמנוע מהם להיות אזרחים בעלי כישורי חיים מן השורה, וזאת בתמיכת המדינה. אחרים, גם כאלה שלא חשו אהדה מיוחדת לשחורים ולגורלם המר, הצביעו על הנזקים הכלכליים שנגרמים למדינה במצב העניינים הקיים, על הנטל שהמצב הזה מעמיס על הקנטונים הכחולים, ועל חוסר היכולת לקיים מדינה לאורך זמן במצב שכזה.

ה"כחולים" החלו לדרוש שהמדינה תחוקק חוקים שימנעו מן הקנטונים האפורים להתנהל באופן מחפיר שכזה מול תושביהם השחורים, התנהלות שלכאורה סתרה את הנחות היסוד, על פיהן הוקמה המדינה מלכתחילה.

אחד הדוברים הרהוטים של הכחולים ציטט מן המקורות, וטען שבית שמתפורר לחלקים שמתעמתים זה עם זה, לא יוכל לשרוד. הוא גרס, שאם המצב יימשך, המדינה המיוחדת הזאת, שבאה לעולם עם תקוות כה גדולות, תקרוס.

מלחמה

אבל הרעיון הזה הרגיז מאוד את הקנטונים האפורים.

האפורים טענו שלכל קנטון שמורה הזכות לחיות לפי ערכיו ולחנך את תושביו בדרך בה יקבע. הם טענו שהזכות של משילות הקנטונים ועצמאותם היא העיקרון החשוב ביותר העומד בבסיס המדינה.

בשם העיקרון הזה, עמדו האפורים על זכותם להמשיך ולדכא את תושביהם השחורים, וטענו בתוקף, שעל הזכות הזאת הם מוכנים לצאת למלחמה.

האיש שעמד בראש המדינה, בפרק זמן קריטי זה, היה חדל אישים, שאיבד שליטה על המתרחש, והמצב הידרדר במהירות.

זה נגמר במלחמת אזרחים נוראה של הכחולים נגד האפורים.

בתום המלחמה, אחרי יותר מ 600,000 הרוגים (קרוב ל 2% מאוכלוסיית  המדינה), שוחררו השחורים מעבדות (פחות או יותר), וארצות הברית של אמריקה, בהנהגתו של אברהם לינקולן, הצליחה לשמור על זהותה כדמוקרטיה (פחות או יותר).