מי ראה את הוויאגרה שלי? • מחוויותיו של שוטר תנועה מתנדב ○ יוסי ברגר

"אדוני השוטר, אז-אולי…" – כל מה שהנהג הישראלי מוכן לעשות כדי להתחמק מדוח תנועה • פרק 11

צומת כביש 22 לכוון קריית אתא. עומס רב יחסית. הנתיבים מזרחה לכוון העיר עמוסים אבל שני הנתיבים המובילים צפונה על כביש 22 די פנויים. הפיתוי להידחף בתור, בניגוד לחוק, הוא גדול ונהגים רבים מתפתים לעקוף בחזירות את חבריהם, בנתיבים שאינם מיועדים לכך.

שלשול מילולי

לא עברה דקה והמתפתה התורן ביצע את העבירה.

אנחנו דולקים אחריו ומדליקים את הצ'קלקה. הוא נענה מיד, מאותת שקלט ונעצר בשולי הדרך המובילה לקריית אתא. מהרכב יוצא גבר נמרץ בגיל העמידה. עוד בטרם מי מאתנו הספיק לצאת, הוא ניגש לניידת ומסמן לשמואל שיפתח את החלון. כששמואל נענה לו, פתח האיש את הפה והתחיל לדבר ללא הפסקה מבלי שאפשר היה להשחיל מילה.

זהו אחד מהמקרים שבהם אתה לא יודע מה עליך לעשות. האיש פשוט לא הפסיק לדבר ולבקש רחמים.

"לא אכפת לי הכסף, רק לא נקודות. תרחמו עלי. עשיתי טעות, אני מצטער, מגיע לי עונש, אבל…"

ניסינו לעצור את שטף דיבורו על ידי בקשה, פקודה, תחנונים ומה לא. רק שיפסיק לרגע וייתן לנו להוציא מילה ולברר מה הוא בעצם טוען, אבל האיש בשלו לא מפסיק לדבר ולבקש רחמים.

לבסוף, כשהפסיק לשנייה, כנראה כדי לשאוף אוויר, הצליח שמואל להשחיל מילה ולבקש רישיונות. כשקלט את הבקשה, מיהר למכוניתו וחזר עם תיק פלסטיק גדוש בניירות, שלף את המסמכים המתאימים והעבירם לידיו של שמואל.

בדיקת מסוף העלתה שהוא איננו עומד בקריטריונים לקבלת אזהרה. הוא התבשר שהפעם לא נוכל לוותר וכי הוא יקבל דוח על אי ציות להוראת החיצים המסומנים ועל כניסה לצומת שלא על פי החיצים המסומנים בנתיב הו נסע.

כששמע על רוע הגזירה, נפרצו הסכרים לגמרי והוא שטף אותנו בדברי תחינה ורחמים כדי שנוותר לו בכל זאת.

"בסדר, טוב אבל תיתן לי קנס אבל בלי נקודות…"

אני רכון מעל פנקס הדוחות משתדל בכל כוחי להתעלם מהשלשול המילולי ושמואל משתדל לעשות את אותו הדבר תוך כדי כתיבת מזכר.

דממה

לפתע השתררה דממה! אני מפסיק לכתוב ומרים את עיני בסקרנות מעל הפנקס לעבר המקום שבו עמד האיש אך לפני שנייה כדי לראות מה גרם לו להפסיק לדבר.

הוא לא היה שם. נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

"שמואל", קראתי, "לאן נעלם האיש?"

שמואל מרים את עיניו, מסתכל סביבו בפליאה וכשלא ראה אותו, התרומם מעט, הוציא את ראשו מבעד לחלון והביט מטה.

"הוא זוחל על הריצפה, מחפש שם משהו. כנראה איבד דבר מה יקר ערך", עדכן אותי שמואל.

תעלומה. שנינו הפסקנו לכתוב, ממתינים להבין מה קורה.

כעבור כמה שניות בצבץ ראשו של האיש בחלון. הוא נראה מודאג מאוד, הציץ פנימה ושאל:

כמו כבל התנעה לאוטו

"אולי ראיתם משהו שנפל מהתיק שלי כשהוצאתי את הרישיונות?" שאל בבהלה, "היה לי שם כדור ויאגרה ואני לא מוצא אותו!"

זוהי ללא כל ספק סיבה מוצדקת לאתנחתא בכתיבת הדוח. הבטתי לתוך עיניו כדי לוודא שהוא מדבר ברצינות ולא סתם מסתלבט עלינו. הבעת פניו העידה שאיננו מתלוצץ כלל ועיקר, שהוא  רציני ביותר ואפילו מודאג עד כדי כך ששכח להתחנן שנוותר לו על הדוח.

"זה לא כל כך נורא," אמר שמואל "זה סך הכול 10 ₪".

מאיפה שמואל יודע מהם המחירים של ויאגרה, חולפת מחשבה בראשי.

"זה לא הכסף," אומר האיש, "זה פשוט הכדור האחרון שיש לי, ומה אני אעשה עכשיו? אתם יודעים," הוסיף בחיוך ביישני, "זה אמצעי עזר חשוב, כמו כבל התנעה לאוטו. אי אפשר להתניע בלי זה".

"זה באמת חשוב מאד!" אמרתי, משתדל להבליע חיוך מרדני, משתדל להביע השתתפות כנה בצערו.

"לקחת מדי פעם ויאגרה כי זה טוב גם בשביל הלב", הוסיף האיש כמשתף אותנו במידע גורלי… ואז, כשנזכר בדוח שהוא עומד לקבל, הוסיף: "רק בלי נקודות!"

"יוסי, תזיז את הניידת, אולי זה נפל מתחתיה?" מציע שמואל שניכר היה בו שהוא די מזדהה עם האיש.

הזזתי את הניידת. הוויאגרה האבודה לא נמצאה.

בשלב זה כנראה התייאש האיש מהוויאגרה וחזר לנדנד בעניין הדוח. הפעם היה יצירתי אפילו יותר והציע שניתן לו שלושה דוחות במקום דוח אחד.

"רק שיהיה בלי נקודות!" התחנן.

מסרנו לידיו את הדוח וכדרכנו בירכנו אותו לשלום. הוא נטל את המסמך לידיו, לא אמר דבר והתרחק לעבר מכוניתו כשהוא מלמל לעצמו דבר מה.

לא הייתי בטוח ממה היה מוטרד יותר, מהדוח שכלל קנס גבוה והרבה נקודות או מהוויאגרה שנעלמה.

חברים בנפש

"תראה שמואל איזה מזל היה לנו," אמרתי. "איזה מזל?" תמה שמואל.

"מזל שאנחנו מקפידים על הכלל שבו מבקשים מהנהג להוציא את הרישיונות מהפלסטיק בעצמו, אחרת היינו יכולים להיות מואשמים על ידו שגנבנו לו את הוויאגרה."

"ומה שנינו היינו עושים עם ויאגרה אחת?" שאל שמואל.

"הייתי תורם לך אותה. אתה לא סתם שותף, אתה חבר וידיד נפש," צחקתי ולחצתי על הגז.