"אדוני השוטר, אז אולי…" – סיפורים מניסיונו של שוטר תנועה מתנדב • 'מצב נדיר' ○ יוסי ברגר

כל מה שהנהג הישראלי מוכן לעשות כדי להתחמק מדוח תנועה

פרק 3
בשורת איוב

תחילתה של משמרת עוברת בדרך כלל בעדכונים אישיים שלנו על השבוע שחלף. זה הזמן הפנוי הכמעט יחידי שיש לנו במהלכה, ותחילתה מתאפיינת ברוגע יחסי.

הפעם הוטל עלינו לסייר על כביש 70 מצומת סומך עד לצומת יגור, בדרכנו לכביש 70 אנחנו עוברים דרך מרכז קריית-אתא, עסוקים בשיחת העדכונים השבועית שלנו.

בעודנו ממתינים באחד הרמזורים שבעיר לאור הירוק, החל הטנדר שעמד לפנינו לקפץ ולנוע בצורה מוזרה. תופעה מהסוג הזה איננה שכיחה וגרמה, מטבע הדברים, לשנינו להשתתק.

"הנהג מדבר בטלפון," אמרתי, ושמואל הנהן בהסכמה. דרך החלון האחורי של הטנדר ראינו את הנהג מחזיק בידו האחת טלפון סמוך לאוזנו, כשידו השנייה נעה במרץ לכל הכיוונים. הוא שוחח בהתלהבות שגרמה לרכב להיטלטל ולמשוך את תשומת ליבנו.

אם הנהג ימשיך לשוחח בטלפון כברת דרך, יקבל דוח.

סמויה

כאן המקום להזכיר שהניידת שבה אנחנו נוסעים הינה ניידת סמויה. אין עליה כל סימן חיצוני שיכול להזהיר את הנהגים מסביב ולגרום להם לזייף נהיגה של נהג סקנדינבי. בהיותנו מוסווים, קל לנו להתקרב ולוודא במקרה הצורך את קיומה של העבירה, במיוחד שימוש בטלפון, מבלי להתגלות.

הרמזור התחלף לירוק, המשכנו בנסיעה, האצתי ונסעתי במקביל לטנדר באופן שאפשר לנו להביט לתוך תא הנהג. האיש אכן החזיק מכשיר טלפון ושוחח בערנות. בטרם הפעלתי את הצ'קלקה כדי להזדהות כשוטרים וכדי לכרוז לו שיעצור בצד, הבחנו שהוא מפסיק לדבר ומניח את הטלפון בצד. נשמנו לרווחה. הוא לא יקבל הפעם דוח.

אין תגובה

הכביש הפך לדו סטרי, האטתי והמשכנו לנסוע אחריו, אולם בטרם דעכה נשימת הרווחה שלנו, הרים האיש שוב את המכשיר וחזר לדבר בערנות ובהתלהבות כמו קודם לכן.
זהו, עכשיו כבר באמת אין לנו ברירה.

מדליקים את הצ'קלקה ושמואל כורז לאדון לעצור בצד.
אין תגובה!

האיש ממשיך לדבר. ככל הנראה כלל לא הבחין בנו. זוהי תופעה די מוכרת שהרי הדיבור בטלפון מושך את מלא תשומת ליבו של הנהג ואפילו הבהוב הצ'קלקה והדציבלים של הרמקול לא מצליחים לחדור לתודעת הנהג העסוק. זוהי עוד הוכחה לסכנה הכרוכה בביצוע העבירה הזו. אני מתקרב אליו ומפעיל את הצופר המשטרתי מחריש האוזניים. שמואל חוזר וכורז לנהג לעצור בצד.
אין תגובה.

הנתיב שממולנו פנוי. אני מאיץ, מתייצב במקביל לרכב וצופר שנית. אני מבחין בנהג כשהוא ממשיך לדבר בטלפון בהתלהבות עד שלבסוף הבחין בנו.

הוא הסתכל על הניידת בתימהון, כאילו לא הבין מהיכן צצה לו, וכשההכרה ששוטרים מבקשים ממנו לעצור חדרה להכרתו, האט וסטה לצד הדרך. תמרנתי בזהירות מאחוריו, עצרתי וניגשתי לנהג.

סימנתי לו בידי לפתוח את החלון והוא ציית מיד.
היה זה גבר בשנות החמישים לחייו. הוא ישב ללא אומר והביט עלי כאילו הייתי חייזר.

"צוהריים טובים אדוני. אפשר לקבל רישיונות בבקשה?"
האיש השתהה קמעה, דומה מעכל את דברי ואז, בידיים רועדות, שלח את ידו לכיס מכנסיו ושלף משם את ארנקו. הוא נראה נסער מאוד ואם אני לא טועה הבחנתי בדמעות בעיניו. 

הוא שלף את רישיון הנהיגה מהארנק והושיט לי אותו ביד רועדת. ביקשתי גם את רישיון הרכב ובניגוד לרוב הנהגים שפגשתי האיש ידע היכן בדיוק הוא נמצא ומסר לי אותו. הנהג הישראלי בדרך כלל שומר את המסמכים הקשורים לרכב בתא הכפפות, בבלגן, ולוקח לא מעט זמן עד שהוא מאתר את רישיון הרכב.

מצב נדיר

"האם אדוני מבין את הסיבה לכך שעצרנו אותו?" שאלתי בנימוס.
"כן" השיב ולא יסף.
מצב בהחלט נדיר. הבטתי ברישיונות. הכול נראה תקין. הרמתי אליו מבט שואל. אין תגובה.

משהו באיש עורר בי סקרנות וחמלה בלתי מוסברת. לא מיהרתי להכריז על רישום דוח. הייתי מוכרח לרדת לשורש העניין.

"האם לאדוני סיבה מיוחדת לעבור עבירה כל כך חמורה תוך כדי נסיעה?" שאלתי.
לתדהמתי, השאלה הזאת פרצה אצלו סכר של דמעות.

מצב בהחלט לא שגרתי ולא נעים, במיוחד כאשר זה מגיע מגבר מבוגר. המתנתי בסבלנות. ניכר בו באיש שהוא נתון בסערת רגשות.

"תראה אדוני השוטר, אני יודע שזה לא שייך בכלל לעניין, אבל לפני כמה דקות קיבלתי בשורת איוב".

הזמנות מוכנות

המבט האמפתי שלי עודד אותו להמשיך. הוא סיפר שממש ברגעים אלה, בשעה שנהג, קיבל שיחת טלפון דרמטית. חתונת בתו הצעירה בוטלה על ידי משפחת החתן במחי יד וללא התרעה מוקדמת.

עולמו חרב עליו. 

"אתה בוודאי מבין, אדוני השוטר, מה המשמעות של אירוע כזה אצלנו הערבים," אמר בקול חנוק והמשיך, "אתה רואה את ארגז הקרטון המונח כאן לידי? אלה ההזמנות לחתונה שזה עתה אספתי מבית הדפוס. אני לא יודע מה לעשות?" אמר בייאוש.

מיותר לציין שהחזרתי לו את הרישיונות תוך שאני משתתף בצערו ומאחל רק טוב. 
אני ערב לכם כי זו לא הייתה הצגה. 

ואם בכל זאת הייתה זו הצגה, הרי שלאיש מגיע לקבל את פרס האוסקר.

הערת המחבר, יוסי ברגר:

הסיפורים, הדמויות והמקומות המופיעים בסיפורים אלה, נוצרו בהשראת חוויותיי כשוטר. בהחלט ייתכן שמי מקוראי הסיפורים הללו יזהה בהם דמות המוכרת לו ואולי אפילו את עצמו, אולם יש לדעת שהעלילות בסיפורים נכתבו בהשראת מקרים שקרו, אבל הדמויות, השמות והמקומות שבהם, כולם פרי דמיוני המה, וכל קשר בינם לבין אירועים, שמות ומקומות הקיימים במציאות, מקרי בהחלט.

הכותרת "אדוני השוטר אז אולי.." עלתה בי בהקשר אינטואיטיבי וכמחווה לשייקה אופיר הבלתי נשכח, בדמותו של השוטר אזולאי שיצר אפרים קישון.

יוסי ברגר

יליד תל אביב (1953), גדל במושב חצב שבדרום ולמד בבית הספר התיכון האזורי בבאר טוביה.
לאחר השחרור החל את לימודיו לתואר הראשון בבית הספר לאומנות ועיצוב "בבצלאל" במחלקה לעיצוב תעשייתי. על עבודת הגמר בסיום לימודיו זכה בפרס "ספיר" לעיצוב.

עבד מעל 35 שנה בחברה ביטחונית גדולה שבה עסק במהלך השנים בתחומי הפיתוח, השיווק והניהול. בתקופת עבודתו השלים את לימודי התואר השני בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול שבטכניון. בתפקידו האחרון שימש במשך למעלה מעשור כמנכ"ל משותף בחברת בת בגרמניה.

יוסי מתגורר בחיפה משנת 2004, אב לשישה וסב לעלמה הנהדרת. העיסוק העיקרי שלו ביחד עם טלי, זוגתו לחיים, הוא גידול שני ילדיהם הצעירים.
יוסי התנדב למשטרת התנועה משנת 2008 ובשנים האחרונות שירת בתחנת "זבולון" בקריות. "אדוני השוטר אז-אולי" הוא ספר שכתב על אירועים משעשעים ומרגשים שחווה במפגשו כשוטר עם אזרחי חיפה והצפון. הספר נכתב כמתנת פרידה לשותפו במשך שנים רבות שפרש לגמלאות. הספר הודפס במספר עותקים מצומצם אך לא יצא לאור.
לאחר פרישה לגמלאות מוקדמות החליט להקדיש את מירב זמנו הפנוי לכתיבה. הוא השתלם בסדנאות כתיבה ובמקביל כתב את ספרו הראשון.
במותחן הנעורים "תעלומת השכן שממול" (ספר ראשון בסדרת "צוות מפענחי התעלומות), ספרו הראשון שיצא לאור בספטמבר 2020, מתוארת הרפתקה המתחילה בשכונת קריית חיים ומסתיימת במתקן סודי של רפאל בדרום הארץ.
ספרו השני, "נגן הקלרינט מקאזאן" הינו רומן מתח שמתחיל אף הוא באחד מהרחובות בכרמל ומתרחש בחיפה, בכרמיאל ובמה שביניהם.
ספרו השלישי, "תעלומת הסוס הנעלם", ספר שני בסדרת "צוות מפענחי התעלומות", אף הוא מותחן נעורים שמתחיל בקיבוץ שומרת שבצפון ומסתיים בעיר ג'נין שברשות הפלסטינית. הספר יצא לאור בשבועות הקרובים.